"לכשכש בכלב". נראה אתכם מעברתים.

מוגג

New member
קיים ביטוי כזה

הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל-מְנִיפוֹ? (ישעיה י) ובאתר האקדמיה הבלתי חלופית כותבות ברכה דלמצקי וקורדליה הסטרמן: הזנב וכלבו, הקת וקרדומה ========================= כפעם בפעם שואלים דוברי העברית מטבעות לשון פיגורטיביים מן האנגלית בדרך של תרגום. בדרך כלל קשה לקבוע מה קדם למה:הצורך קדם לשאילה, או שמא הכרת המטבע האנגלי יצרה את המושגבתודעת הדוברים וגררה עמו את הצורך בביטוי עברי מקביל. לאחר שמטבעות כאלה הכו שורש בדיבורהעברי, מתברר לפעמים כי הרעיון שמאחורי הציור קיים למעשה במרחב התרבות והלשון שלנו כבר מאות בשנים בלבוש אחר. כך למדנו שתחת הציור האנגלי "בסירה אחת" נמצא במקורותינו"בערוגה אחת" (שרגא אברמסון, לשוננו לעם כח[תשל"ז], עמ' 79), ותחת הציור "רצה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה" נמצא "שבור את החבית ושמור את יינה" (ב"צ פישלר, לשוננו לעם מב [תשנ"א], עמ' 149). בעת האחרונה נשמע במחוזותינו בעיקר בכלי התקשורת - מטבע הלשון "(אין) הזנב מכשכש בכלב", או "וכי יכול הזנב לכשכש בכלב?", שפירושו: היפוך סדרי חשיבות, תלות ומדרג (הייררכייה) אף ציור זה בא אלינו מן האנגלית: The tail is wagging the dog , וגם לו יש מקבילה ותיקה בספרותנו. אלא שהפעם לא העברית כי אם הארמית מציעה לנו ציור חלופי: 'אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולבא דילמא כולבא דקנתה' (תלמוד ירושלמי נדרים פרק א, הלכה א), והוא לשון תמיהה הניתן לתרגום עברי: 'נוהג אדם [או: דרכו של אדם] לומר קת של קרדום או שמא קרדום של קת?' לפיכך אם פגע בך אדם שדרכו להניח את הטפל לפני העיקר, אמור לו: וכי נוהג אתה לומר 'קרדום של קת'? ===================
 

מוּסקט

New member
מזכיר לי

שפעם, כשאחותי היתה קטנה הלכנו לנו ברחובות תל אביב כשלפתע נשבה רוח. אחותי עצרה את פעמיה, הסתכלה סביב כלא מאמינה ואמרה: "אמא, איך יש רוח אם אין פה אף עץ שמנפנף?" [ונראה לי שמנפנף ענפנפיו זה אח"לה!]
 

אוֹחַ

New member
ואני כבר חשבתי שהיא שאלה: איך זה

שיש רוח והזנב של הכלב לא מתכשכש...
 
ואני פעם שאלתי

את בני משפחתי - אתם רואים את הכתמים הצבעוניים שאני עושה באויר כשאני ממצמצת?
 

מוּסקט

New member
Hurray!

אין כמו השלב הנרקסיסטי בילדים
 

אוֹחַ

New member
וואלה! לקחת אותי לגיל חמש:

בגיל 5 היתה לי חברה (כן, קטינה). היה לנו תחביב: בלילות של ירח היינו עומדים גב אל גב, כמו בתחילתו של דו-קרב, מסתכלים למעלה, סופרים עד שלוש ומתחילים לרוץ לכיוונים מנוגדים, תוך שמירת קשר-עין עם הירח. מנצח - זה שהירח הולך אחריו (או איתו). שכה יהיה לי טוב - תמיד כשהייתי צוהל בשמחת מנצחים, היא היתה שותקת ומהנהנת. כאילו מסכימה איתי שהירח הולך איתי ולא איתה... מן וותרנות בוגרת שכזו. בגיל חמש. אישה וילד.
 

גנגי

New member
בגרות ואחריות מובילות רחוק.

מעניין מה היא עושה כיום.. אולי היא אחראית על הסכמות אוסלו? על הוויתורים החד-צדדיים של שרון? להבא אבקש לימון. או אתאפק. תלוי איזה ספר קראתם לאחרונה ומי החברים שלכם*. *ההערה מיותרת לגמרי, אבל לפחות שניים מבין הקוראים כאן בפורום אמורים להבין אותה, כך שגם זה משהו.
 

אוֹחַ

New member
כיום? היא מטפלת בחייזרים בשיטת

'חיזור בעיסוק' (או אולי 'מיחזור בעיסוק', אני לא ממש זוכר). האמת - היא עובדת בי'בזק' (עד שניפגש). ברצינות.
 
ולי זה מזכיר

את השאלה שתמיד רציתי לשאול אתכם: גם אצלכם הספלינטור מודגש ליד ההודעות שאני כותב?
 

מוגג

New member
../images/Emo186.gif סגור את המקרר מבפנים

ואז תראה אם האור כבה.
 
למעלה