קיים ביטוי כזה
הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל-מְנִיפוֹ? (ישעיה י) ובאתר האקדמיה הבלתי חלופית כותבות
ברכה דלמצקי וקורדליה הסטרמן: הזנב וכלבו, הקת וקרדומה ========================= כפעם בפעם שואלים דוברי העברית מטבעות לשון פיגורטיביים מן האנגלית בדרך של תרגום. בדרך כלל קשה לקבוע מה קדם למה:הצורך קדם לשאילה, או שמא הכרת המטבע האנגלי יצרה את המושגבתודעת הדוברים וגררה עמו את הצורך בביטוי עברי מקביל. לאחר שמטבעות כאלה הכו שורש בדיבורהעברי, מתברר לפעמים כי הרעיון שמאחורי הציור קיים למעשה במרחב התרבות והלשון שלנו כבר מאות בשנים בלבוש אחר. כך למדנו שתחת הציור האנגלי "בסירה אחת" נמצא במקורותינו"בערוגה אחת" (שרגא אברמסון, לשוננו לעם כח[תשל"ז], עמ' 79), ותחת הציור "רצה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה" נמצא "שבור את החבית ושמור את יינה" (ב"צ פישלר, לשוננו לעם מב [תשנ"א], עמ' 149). בעת האחרונה נשמע במחוזותינו בעיקר בכלי התקשורת - מטבע הלשון "(אין) הזנב מכשכש בכלב", או "וכי יכול הזנב לכשכש בכלב?", שפירושו: היפוך סדרי חשיבות, תלות ומדרג (הייררכייה) אף ציור זה בא אלינו מן האנגלית: The tail is wagging the dog , וגם לו יש מקבילה ותיקה בספרותנו. אלא שהפעם לא העברית כי אם הארמית מציעה לנו ציור חלופי: 'אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולבא דילמא כולבא דקנתה' (תלמוד ירושלמי נדרים פרק א, הלכה א), והוא לשון תמיהה הניתן לתרגום עברי: 'נוהג אדם [או: דרכו של אדם] לומר קת של קרדום או שמא קרדום של קת?' לפיכך אם פגע בך אדם שדרכו להניח את הטפל לפני העיקר, אמור לו: וכי נוהג אתה לומר 'קרדום של קת'? ===================