לכשתמצא תרופה לסרטן

[LayLadyLay]

לכשתמצא תרופה לסרטן

הרבה פעמים אני חושבת עם עצמי כמה התרופה הזו נחוצה בעולם הזה וכמה חיים היא יכולה להציל!
ובצד השני- עומד הכאב שאבא שלי יפספס את התרופה המופלאה..


מה אתם מרגישים?

 

[מישהי שאיכפת לה]

גם אני חושבת כמוך

בס"ד
וכמה כאב יש עובדה שגיסי יפספס את ההישג הזה, גיסי נפטר בספטמבר 2011 מקרצינומה.

 

[LayLadyLay]

גם אבא שלי נפטר בספטמבר 2011.

אני אשמח מכל ליבי עבור כל החולים שיבריאו ומשפחותיהם. אבל זה תמיד יצבוט בלב- שהתרופה הגיעה כמה שנים מאוחר מדי בשביל אבא שלי..

 

[קארין188]

לא קלה המחשבה

הרבה הרבה פעמים אני חושבת על זה...
מאחר ועכשיו סיימתי תואר באוניברסיטה שחצי מהמעבדות בה מוקדשות לחקר הסרטן, ואתמול התקבלתי לעבודה בחברת תרופות- עוד יותר חושבת על זה.
וגילוי לא יפה על עצמי- ברגעים שקשה לי ואני נשברת ובוכה, אני פשוט שונאת את כל העולם! פעם אמרתי לחבר שלי ברגע שיא של אחת הנפילות שאם אבא שלי לא יקבל את התרופה מצדי שלא ימצאו אותה לעולם!
שקלתי הרבה אם להיכנס לתחום המחקר אבל אני מפחדת מהתגובות הרגשיות האלה שבאות לי כשרע לי...

ובנימה יותר אופטימית, אני מאורסת !!

התגובה של אבא גמרה אותי... הוא בכה מאושר וחיבק אותנו ואמר "נתתם לי עוד סיבה להילחם".

מאחלת לכולם בשורות טובות!

 

[LayLadyLay]

מזל טוב

איזה כיף! אני כ"כ שמחה בשבילך ! מאחלת לך את כל האושר והשמחה בעולם!

ובקשר למה שרשמת על הכעסים- גם לי היה את זה. אני זוכרת שאבא שלי נפטר אז ממש התעצבנתי על כל מי שיש לו אבא. פשוט שנאתי את מי שיש לו אבא. אפילו הפנתי את הכעס הזה כלפי בן הזוג שלי. כמובן שמהר מאד הבנתי שכעס הוא "רעל" לנשמה והתחלתי לעבוד על הנושא. היום אני כבר לא שונאת וגם לא מקנאה. אני שמחה על השנים המדהימות שהיו לי עם אבא שלי ומנסה למצוא בזה את הנחמה.

אבל שוב, בנימה יותר אופטימית- הלוואי שיהיו לנו בפורום עוד חדשות טובות. ואני מקווה שהאושר המשפחתי באמת יתן לאביך עוד כוחות במאבק!!

 

[saribon]

קארין יקרה!

המון ברכות על השמחות והחדשות הטובות - חתונה, עבודה חדשה, סיום תואר. למרות הקושי והמחלה של אבא- קורים דברים טובים בחייך וזה נפלא. הן עבורך וגם עבורו. אחד הדברים המשמחים ביותר הורים -הן ההצלחות והשמחות של ילדיהם. בכל גיל.

לגבי "הגילוי" על עצמך - יקירה - ין בזה דבר לא יפה. זה כל כך טבעי. את אנושית, את בת לאבא חולה. את מפחדת. את עצובה, וכל מה שמענין אותך ברגעי המשבר הוא שאבא שלך יהיה בריא. זה לא עושה אותך אדם פחות טוב. הרשי לעצמך לכאוב ולשחרר את הכאב הזה, לבכות ולצעוק אותו איך שזה טוב עבורך. אל תחנקי עם התחושות. זה שאת מרשה לעצמך להרגיש ככה ברגעי משבר -זה מצוין. זה נכון וזה מאוד משחרר. הרי את לא שונאת את כל העולם כל הזמן. וברור לך שהתרופה חשובה גם אם אביך לא יקבל אותה. .אל תפחדי מהתגובות הרגשיות הללו - הן אמיתיות ובאות מתוכך והן רק משפרות אותך כאדם -כי כשאת מודעת לכאב שלך - את מסוגלת גם להיות מודעת לכאב של אחרים...