לכתוב...והפעם עליכם ממש!!

אניהו

New member
לכתוב...והפעם עליכם ממש!!

שנתי נדדה אתמול ידידיי.בראשי חלפו מאות מחשבות.על אלין ילדת האור.על פרח לילה.על חיה.על מיקי33 ועל כולכם...באמת. אני קורא את רוב ההודעות וחלקן...מה אומר..פשוט נוגעות בי חזק.אני חושב מה אוכל לעשות אבל המכתבים שכתובים פה הם לא של אנשים שמבקשים עזרה אלא רוצים-בדיוק כמוני-להעביר מסר.לשתף...ואני משתתף. אבל אפשר גם אחרת....ופה מגיע הרעיון שלי... לכל אדם יש ייעוד בחיים.אני את שלי מצאתי...הכתיבה.אני אוהב לכתוב ויכול לכתוה כמעט על כל נושא בעולם.חלק מהמכתבים והסיפורים פה נוגעים לי כל כך אישית ולדעתי עם הליטוש הנכון או בכלל ללא ליטוש...כמובן....אפשר לכרוך אותם לספר.אפשר לשתף את כולם ולא רק את חברי הפורומים בסיפורים שלכם. וכוונתי היא לא לסיפורים כשלי...על לב כואב מעט אלא על סיפורים ממש ממש מהחיים. כמו בעיתוני סופשבוע כאלה...חחח. כן...זה כבר רעיון אחר.גדול יותר.אבל...אמרתי את זה כבר...מי אנחנו ללא חלומות??? תכתבו לי.תפנו אותי לסיפורים.למכתבים שלכם...אני אעתיק.אערוך ואת כל השלבים אעביר פה ממש חי...הסוף בעזרת השם יהיה ממש ספר ועם סיפורים כאלה וטלנובלות כאלה...הוא ימלא מדפים בארץ. כמובן שחייבת להיות תמורה לכך ואם הרעיון שלי יתפוס תאוצה ויגיע וכדי ספר....הכנסותיו יגיעו למקומות ראויים. זו כמובן הבמה להפנות אתכם..למי שיש מעט מעט מעט מעט זמן לפורום התנדבות ולעזור כי לא נולדנו לחברה רק כדי להגשים את עצמנו... מחכה לתגובות שלכם ובראש ובראשונה של מוזה...על היוזמה. מקווה שכל מי שיש לו משהו טוב ישתתף... מכל הלב... באמת.. עידן. "שימני כחותם על ליבך.חותם על זרועך כי עזה כמוות אהבה.קשה כשאול קנאה.."
 
.....

ישבתי וחשבתי על סיפור מיוחד כזה, שקרה לי בגיל 17. סיפור מהחיים. סיפור כמו שביקשת עידן ! זה סיפור קצת מוזר, מבולבל ונועז לילדה בת 17. סיפור שאני לעולם לא אשכח. תמיד אהבתי לקחת את הצ´אנס הזה, שהחיים מביאים לנו מידי פעם. להסתכן, ללכת לקראת הלא- נודע. להכנס לחדר מלא אור עם בד שמכסה את העיניים. להביט קדימה בלי לראות אותו בכלל. וזה בדיוק מה שקרה באותו ערב. ירד גשם חזק חזק בחוץ, ומידי פעם הייתה הפסקת חשמל. אבל המשכנו לרקוד ולרקוד ולרקוד ולרקוד.. מטיילים בין חדר לחדר, בין אלכהול למריחואנה, בין מריחואנה לגראס. ורקדנו כל כך חזק עד שהרגשנו איך הרגליים קורסות תחתינו. גם אני רקדתי. התעייפתי מהר יותר מכולם. ישבתי לי על הבר, פותחת עוד כפתור בחולצה, מפלרטטת עם הברמן. הרגשתי איך המסע רק מתחיל... הוא התיישב ליידי. "מים מנירלים בבקשה", הוא פנה לברמן. הסתכלתי עליו במין מביט כזה של זילזול. "מים מנירלים? בוא בוא תתכבד" הצעתי לו את הבירה שעמדה על הבר, קרובה אליי. הוא חייך ואמר שלא תודה, והוא לא שותה אלכוהול. הוא היה מוזר לי. "לא שותה אלכוהול? מה הוא עושה פה בכלל?" עברו מחשבות בראשי. הוא נראה בחור גדול. כבין 24 בגילו. חייכתי אליו והוא חייך אליי. היה לו חיוך מקסים שחשף שיניים לבנות, כאלה כמו מהפרסומת של אורביט בטלוזייה. בפעם האחרונה שהבטתי בשעון , השעה הייתה 4 לפנות בוקר. ניתלתי עליו וצחקתי. כל כך צחקתי. אני זוכרת שהלכנו בחניה מול "מוז´ס פלייס" , בדרך לאוטו שלו, ואני צוחקת כל כך צוחקת. עלינו לבית שלו, ברחוב ישן ישן בת"א. הבית שלו היה כל כך מכוער, שזה היה מצחיק. הסלון היה מרוהט עם ספה קרועה בצבע לבן, ולידה ניצבה שידת עץ, ומעליה מראה קטנה עם אהיל סגול. הקירות היו צבועים בצבע ירוק-פיסטוק שכזה. כזה צבע שעושה בחילה. השעה הייתה 7:30, כשפקחתי את העיניים שלי ליום ראשון בשבוע. שכבתי עירומה על אותה ספה קרועה, והוא שכב על הריצפה מתחתיי. התאזנתי. ניסתי להזכר מה קרה, איפה אני, ולמה אני פה בכלל. הראש כל כך כאב לי. נזכרתי שבאותו לילה לקחתי קצת יותר מידי גראס, והייתי כנראה מעופפת, וזו כנראה הסיבה שהייתי בבית לא מוכר, עם אדם לא מוכר שוכב ליידי. התלבשתי, הדבקתי לו נשיקה על המצח, ויצאתי בדרכי הביתה. מי אתה אדם לא מוכר ? מה קרה שם באותו הלילה ? איפה אתה היום ? THE END
 

ה מוזה

New member
(שמה את כובע המנהלת )ומבהירה :

זהו לא פורום להעלאת סיפורים מרגשים ככל שיהיו .. מטרת הפורום נכתבה בהודעת המנהלת . פרח לילה ..לדעתי אניהו התכוון למכתבים שלא נשלחו..שעולים לכאן כמכתב, שנמענו מסיבה כל שהיא לא יקבל אותו בדואר .. ואכן עלו ועולים מכתבים עוצרי נשימה . אבקש להצמד לתבנית המכתב - ולא סיפורים .. קיים פורום "סיפורים מהחיים ...." המתאים לכך . תודה.
 

shirbell

New member
אני יודעת שאולי זה לא כל כך עינייני

אחרי הכל אני חדשה פה בפורום והמכתבים שלי לא כל כך ברמה של שלך... אבל בשביל שזה לטובת כל האנשים שכן ברמה המספקת אני חושבת שאת ההכנסות (לפחות חלקם) כדאי שתתרמו לאגודה מסוימת שתחליטו עלי ביחד. הצעה שלי : צער בעלי חיים ,ילדים מוכים ,נשים שעברו תקיפה מינית וכו... מקווה שתחשבו על זה באהבה שיר
 

ה מוזה

New member
שיר ?? מכתבייך נכתבו מליבך

אין פה תחרות "כתיבה תמה" .. "והמכתבים שלי לא כל כך ברמה של שלך" המכתבים שלך , הרגש שלך , הכאב והשמחה שלך - במילים שלך ואין טוב ממילים של הלב , ואין מילה של זה או של אחר פחותה או עולה על שלך . לילה
טוב
 

shirbell

New member
לא דיברתי על

הרגש והעוצמה שבה נכתבו המכתבים. דיברתי על העובדה שאין ביכולתי לכתוב ברמה של ספר. לפחות עדיין לא...
 

אניהו

New member
הכוונה...

היא לא למכתבים ברמת ספר.הכוונה היא בדיוק למה שמוזה אמרה...מכתבים שלא ימענו לעולם ואני מאוד רוצה לאפשר למי שכתב אותם לחלוק אותם עם העולם ואולי הם אכן יפלו על העיניים הנכונות או שיתנו למישהו חומר למחשבה,שינוי דעה ובקיצור...המטרה היא לשנות דפוסי מחשבה והתנהגות של אנשים בדרך מעט שונה. אם יש לך מכתב מרגש ורמת הכתיבה לא מעולה אלא נגיד...רק נגיד...בינונית ומטה אני פה בשביל ללטש ולערוך כמו שאמרתי. הפורום הזה...פשוט ענק.ולא,הכוונה היא לא לסיפורים אלא למכתבים שלא נשלחו באמת. שלכם ותודה למוזה עידן.
 

shirbell

New member
עידן בלי קשר להודעה פשוט בשביל לא

למחוק מכתבים... היית רוצה שתגיב על המכתב שלי לחיים הוא בכותרת "אני יודעת שזה ארוך אבל תקראו" גם אם לא אהבת. יש לי את הסיבות שלי ללחוץ כל כך שיגיבו למכתב הזה
 
ויש כאלה

שאינם מוכנים שיכתבו עליהם או על חייהם, בגלל זה הביעו את הצורך לכתוב בפורום זה. דרושה מידה של סודיות. בכל אופן, עם כל הכבוד, לא ארצה לראות את הסיפור שלי מתרוצץ במקומות אחרים. קאפיש?
 
למעלה