השוואה בין תרגומיהן של דליה רביקוביץ וגילי בר-הלל סמו ל"מרי פופינס" מאת פמלה טרוורס
תרגומים חדשים ליצירות מופת שקראנו בילדותנו הם הזדמנות מצוינת לבחון שינויים בשפה ובנורמות התרגום, ולא אחת הבחינה הזאת רגשית מאוד ומלווה בהתרפקות – לא בלתי מוצדקת – על התרגומים הישנים, על ההומור שבהם, על המקצב, על הפתרונות המבריקים שלעתים נמצאו דווקא משום שהעברית לא הייתה ערוכה לגמרי לתכנים שביקשו לצקת לתוכה. אבל אין ברירה, אנחנו נאנחים, ילדים כבר לא מבינים את השפה הארכאית הזאת, ולמענם אנחנו מסכינים עם הכורח לעבור לתרגום חדש, עכשווי, ולא אחת גם נאמן יותר למקור.
על פניו, נדמה שהדברים אמורים גם בתרגום החדש ל”מרי פופינס”: הלוא התרגום הישן הוא פרי עטה של המשוררת הנפלאה דליה רביקוביץ. אבל מהשוואה בינו לבין התרגום החדש של גילי בר-הלל סמו, שהופיע לאחרונה ב”ידיעות ספרים”, עולה שתרגומה של בר-הלל סמו אינו רק מדויק יותר, הוא גם יפה ויצירתי יותר (אגב, גם הספר עצמו מעוצב יפה ונעים לעין ולידיים האוחזות) – ולכן ניתן לערוך את ההשוואה ללא מטען עודף של צער.
כריכת הספר (יח”צ)
כבר בפתחו של הספר ניתן למצוא בתרגום העכשווי של בר-הלל סמו “טעם של פעם”: היא מעברתת את שם הרחוב שבו מתגוררת משפחת בנקס, צ’רי טרי ליין, ל”משעול הדובדבן” (יפה יותר מ”נתיב הדובדבנים” אצל רביקוביץ), והשוטר שם, כמו בתרגומה של רביקוביץ, מגרד בפדחתו ולא סתם בראש (ובהמשך הספר, היא לא נמנעת מביטויים כמו “במטותא ממך” ו”אבן נגולה מעל ליבי”). כמו רביקוביץ, בר-הלל סמו מעברתת לא רק את שם הרחוב אלא גם את שמה של בעלת הבית של הדוד המרחף של מרי פופינס – העלמה אפרסמון (במקור Persimmon) אבל שמה הפרטי, איימי, נותר על כנו (אצל רביקוביץ היא “רחל אפרסמון”). גם Miss Lark, השכנה שהיא בעלת הכלב אנדרו, מקבלת אצלה שם עברי: העלמה עפרונית. אצל רביקוביץ היא “גברת נפלאות”, לא ברור למה. הדוד המרחף, ששמו במקור Wigg – שפירושו פאה נוכרית, אבל הוא נשמע כמו שם משפחה אמיתי וסביר – תורגם אצל רביקוביץ “מר קפלט”, ואצל בר-הלל סמו ניתן לו השם המרנין “אדון פריזורה”.
מלבד הנגיעות האלה, שמספקות כאמור “טעם של פעם” ובמידה, בר-הלל סמו אינה מעברתת שמות. בעניין הזה הנורמות השתנו מאוד מאז שנות השישים. אז עברתה רביקוביץ כמעט את כל השמות: משפחת בנקס הפכה למשפחת בנק, וילדי המשפחה, במקום ג’יין, מייקל, ג’ון וברברה, היו חנה, מיכאל, חגי וחגית. וכל זה בטל בשישים לעומת הרגע שבו מתברר שהמשפחה הזאת, ונתיב הדובדבנים שבו היא מתגוררת, אינם נמצאים בלונדון אלא בנתניה! (“ביום שלמחרת יום ההולדת חזר העפרוני לבקר בנתניה, והופיע בבית מספר שבעה-עשר בנתיב הדובדבנים.”) במקור, אגב, לא מצוין לאן חזר בעל הכנף אלא מנין: מחופשה בבורנמות’. כמו כן, רביקוביץ מייהדת את הטקסט והופכת לחמניות מתוקות שמופיעות בפרק ו’ ל”אוזני המן”.
איור: מרי שפרד
במקומות רבים בספר, תרגומה של בר-הלל סמו מדויק יותר מתרגומה של רביקוביץ, הן מבחינת המשמעות והן מבחינת רגישות לניואנסים ספרותיים. למשל, עיסוקו של מר בנקס בבנק מתואר מנקודת מבט ילדית:
All day long he worked, cutting out pennies and shillings and half-crowns and threepenny-bits.
הוא עושה כסף, פשוטו כמשמעו. וכך אומנם תרגמה בר-הלל סמו:
“לכל אורך היום הוא עבד וחתך מטבעות של פני ושל שילינג ושל חצי-כתר ושל שלושה פני…”
אבל רביקוביץ שינתה את המשמעות על פי ההיגיון הבוגר:
“כל היום היה טרוד בצירוף סכומים, והיה עורם לערמות את כל הגרושים והחמישיות והעשיריות והמטבעות בנות שניים וחצי גרוש.”
בפרק השני, כשמרי פופינס נפגשת עם ברט, היא שולחת חיוך אל הנעל שלה “באופן כזה שהנעל הבינה היטב שהחיוך לא נועד בשבילה” – כך תרגמה במדויק בר-הלל סמו. ואילו רביקוביץ כתבה משפט מקסים, אבל לא נאמן למקור: “חייכה אל הנעל באופן כזה שהנעל לבדה הבינה את פשר החיוך.”
בפרק הזה מגלה בר-הלל סמו גם רגישות גדולה יותר לדקויות ספרותיות. מרי פופינס אומרת “זה היום שלי, ברט”, וכך גם במקור, אבל רביקוביץ מפרשת: “זה יום החופשה שלי”, ובכך מצמצמת את המשמעות. כשברט מתלהב מהרעיון שהגה, ובאנגלית הוא אומר: I got an idea! A real idea רביקוביץ ויתרה על ההדגשה וכתבה: “יש לי רעיון.” בר-הלל סמו בחרה בפתרון היצירתי: “יש לי רעיון. רעיון רעיוני.”
איור: מרי שפרד
בקרוסלה, מרי וברט “רכבו עד לירמות, שבחוף המזרחי, ובחזרה, כי שם הכי התחשק לשניהם לבקר” – כך אצל בר-הלל סמו, ואילו רביקוביץ הוסיפה כאן משהו שלא מופיע במקור: “והגיעו עד ירמות וחזרה משום שמקום זה היה אהוב עליהם מאז ומתמיד והם חשקו לראותו.”
כשמייקל רואה מהחלון פרה, בתרגומה של בר-הלל סמו הוא אומר בטבעיות: “פרה. נכון מצחיק?” ואפשר היה לתרגם את funny כאן גם: מוזר. אבל רביקוביץ התרחקה מהמשמעות כששמה בפיו של מיכאל את השאלה: “נכון שהיא מצחיקה?” ובעניין אותה פרה, בר-הלל סמו שותלת משחק צלילים מקסים שלא קיים במקור (אבל אילו הייתה האנגלית מזמנת אותו, ודאי הייתה פמלה טרוורס שמחה לאמצו) והפרה מלמדת את בתה העגלה “הליכות וני-מוּוּוּ-סים”. גם את כינויי הגנאי של מרי פופינס ליונים היא מתרגמת היטב ואף משפרת, Dainty David הוא “רני בררני” (אצל רביקוביץ “בָּלָק המפונק” שיש לו בהחלט קסם – תנכ”י – משלו) ו-“you sparrer!” הופך ל”דרור מדורדר!”
כשמרי פופינס אינה רוצה להשיב לשאלות, היא אומרת: “Half past three. Tea time”, ובר-הלל סמו מדייקת: “שלוש וחצי. חוזרים לארוחת ארבע.” אך אצל רביקוביץ מרי פופינס מבטיחה כביכול שתשיב על השאלות “בשלוש וחצי. בשעת התה”, פתרון שאינו מתיישב עם אכזבתם של הילדים.
בר-הלל סמו קשובה יותר מרביקוביץ למבע המשולב בטקסט: כאשר מופיעה בטקסט מחשבה של דמות מסוימת, היא ממחישה זאת בניסוח, ואילו רביקוביץ מגהצת את המבע אל תוך הנימה האחידה של הטקסט. למשל, אצל בר-הלל סמו גברת עפרונית “נאלצה לסלוח לאופה, כי הוא היה היחיד בשכונה שהכין את הלחמניות השטוחות האלה עם השפיצים של הקרום למעלה”, אך אצל רביקוביץ: “שכן הוא היה היחיד בשכונה שהיה מכין מיני לחמניות קטנות ושטוחות עם סלסולי בצק על גביהן”. הכלב אנדרו “לא פעם הצטער על שבכלל היו לו אבא, וסבא, וסבא-רבא, כי העלמה עפרונית עשתה מהם כזה עניין.” כך אצל בר-הלל סמו. ואילו אצל רביקוביץ, למרות הפתיחה “אמר בליבו”, הניסוח קורקטי: “ופעמים רבות אמר בליבו: הלוואי ולא היו לו לא אבא ולא סבא ולא אבי סבא, ואז לא הייתה גברת נפלאות מתפארת כל כך בייחוס אבותיו.”
סגנון דיבורה של מרי פופינס בתרגומה של בר-הלל סמו מוצלח במיוחד, וממחיש את אופייה (האנטיפתי למדי). בר-הלל סמו אינה חוששת להשתמש בשפה מדוברת, למשל: “היית חוזר הביתה בצ’יק”, וכשהעפרוני שואל לשלומה, מרי פופינס משיבה “היה טוב עד ששאלת” – מוצלח הרבה יותר מתשובתה המסורבלת בתרגום של רביקוביץ: “נימוסיך הרעים אינם משפיעים לטובה על החיים”.
היצירתיות של בר-הלל סמו חוגגת בתרגום דבריו של הפינגווין בגן החיות, המנסה לחבר על מרי שיר מחורז:
“ברשותך, מה מתחרז עם מרי? חשבתי לכתוב ‘דַבֵּרי’, אבל כבר לא מדברים כך: ובבקשה אל תגידו ‘עגבניית שרי’, זה ממש לא מתאים לה, זה לא ילך.'”
“קַו יֶרי!” אמר מייקל בעליצות.
“הממ. לא מספיק פיוטי,” פסק הפינגווין.
“אולי ‘היסטרי’?” הציעה ג’יין.
האם אין אפוא כל יתרון לתרגום הישן? מבחינתי ישנו יתרון אחד לא מבוטל, והוא סימן מובהק של הזמנים, וליתר דיוק של השינויים שחלו בשפה העברית. העברית העכשווית נוטה יותר למבנים תחביריים תרגומיים שאומצו מן האנגלית, ולסיבוכים תחביריים בכלל. גם בתרגום מצוין כשל גילי בר-הלל סמו מופיעים לעתים משפטים לא אלגנטיים ואפילו עילגים. למשל, בתיאור תפקידו של רוברטסון איי “שקצץ את הדשא והשחיז את הסכינים וצחצח את הנעליים ובאופן כללי, כמו שנהג אדון בנקס לומר, ‘מבזבז את זמנו ואת הכסף שלי’.” המעבר בין לשון עבר ללשון הווה משונה. רביקוביץ פתרה את הבעיה הזאת על ידי שימוש בשמות פעולה: “ורוברטסון איי שנתמנה לקצור את הדשא ולהשחיז סכינים ולצחצח נעליים, או כפי שנהג לומר מר בנק: ‘לבזבז את זמנו ואת כספי’.”
כריכת המהדורה העברית בתרגומה של דליה רביקוביץ
Now, the city was a place where Mr. Banks went every day – את המשפט הפשוט לכאורה, אך המכשיל למדי הזה (בגלל ה-now שאין לו תרגום מוצלח, ומשום שלמעשה מדובר על ה”סיטי”, רובע העסקים של לונדון, ולא על העיר), תרגמה בר-הלל סמו כך: “העירה זה המקום שאליו הלך אדון בנקס מדי יום ביומו” – משפט שלאוזניי הוא עילג ממש. רביקוביץ ויתרה על ההדגשה וכתבה: “מר בנק היה נוסע העירה בכל יום”, משפט שאינו צורם לאוזן, אם כי מתרחק יותר מהמקור. (נדמה לי שעוד צעד אחד בכיוון של בר-הלל סמו היה מספק פתרון טוב: “הסיטי הייתה/היא המקום שאליו נסע…”.)
עוד דוגמה אופיינית לעברית עכשווית היא הפסוק: “כשאחר הצהריים הלך וגווע מאחורי הפארק…”. לעיתים אין ברירה אלא להשתמש ב”אחר צהריים” כבשם עצם, כמו באנגלית, אבל אותי המשפט הזה בלבל ותהיתי לרגע מיהו שהלך וגווע מאחורי הפארק אחר הצהריים. אצל רביקוביץ, בפשטות שהייתה מובנת מאליה בעברית של זמנה, נפתח אותו משפט כך: “כשהעריב היום…”
גברת בנקס נכנעת למרי פופינס שדורשת יום חופשה, “אף שהייתה מעדיפה אילו מרי פופינס לא ידעה כל כך הרבה יותר ממנה על מה שנהוג במשפחות הכי טובות” – חלקי המשפט אינם מתחברים זה לזה, והתוצאה עילגת. אצל רביקוביץ מופיע משפט אלגנטי הרבה יותר: “…אך בליבה התפללה שמרי פופינס לא תהיה בקיאה כל כך במנהגי המשפחות הטובות ביותר, ולא תעמיד אותה תמיד על טעותה.”
איור: מרי שפרד
ישנם ביטויים נפוצים באנגלית, שלטעמי הם מכשילים. למשל השימוש ב-hardly שרבים מתרגמים אותו “בקושי”, ואומנם, כשמרי וברט נכנסים לתוך התמונה they could hardly believe שזה אכן קרה להם. בר-הלל סמו מתרגמת: “הם בקושי האמינו שזה אמיתי”. אצל רביקוביץ “הם חששו שמא צללו לתוך חזיון תעתועים!” אבל גם בעברית עכשווית ופשוטה יותר אפשר למצוא פתרון תרגומי פחות: הם התקשו להאמין, או: הם כמעט לא האמינו…
כך גם It seemed שטקסטים ספרותיים רבים משופעים בו, נעשה אצל בר-הלל סמו מבנה מסורבל: “היה נראה כאילו” ואילו אצל רביקוביץ פשוט “נדמה היה ש…”. עוד אבן נגף אכזרית שמזמנת האנגלית היא הסגרים כמו you know, שאין פירושו באמת “אתם יודעים”. בר-הלל סמו תרגמה זאת מילולית: “אני המלצר, אתם יודעים.” רביקוביץ מצאה פתרון נחמד ומנומס: “ברשותכם”. אפשר גם “לידיעתכם”, או “אגב, אני המלצר”…
עניין נוסף שנעשה מסובך בתרגומים בני זמננו הוא שתי פעולות שנעשות בו-זמנית. באנגלית, הפעולה הראשונה מופיעה בזמן עבר והפעולות הבאות – בהווה: “… said Mary Poppins, putting her hand through the Match Man’s arm and drawing her cloak about her”.
בתרגומה של בר-הלל סמו היא משתמשת באותו מבנה, שלטעמי אינו אלגנטי בעברית, ולכל הדעות אינו עברי קלאסי: “אמרה… תוך שהיא משלבת ידה בזרועו…”. אצל רביקוביץ המבנה הוא פשוט, תנ”כי: “אמרה… ושילבה”, ולטעמי הוא נעים הרבה יותר לקריאה. העניין הזה הוא אחד המשפיעים ביותר על שטף הקריאה, שכן ישנם בספר משפטים כאלה למכביר.
מרי פופינס אוהבת מאוד להביט בבבואתה בחלונות ראווה. היא נעצרת מול חנות הטבק, ש”היו לה את חלונות הראווה המוזרים האלה, שבהם רואים שלוש השתקפויות במקום אחת, כך שאם מביטים בהם די זמן מתחילים להרגיש כאילו אתם כלל לא אתם אלא חבורה שלמה של מישהו אחר”. זהו משפט מלא מוקשים. קודם כול, אני לא שוללת מכול וכול את השימוש בצורה הלא תקינה “היו את”, אבל כאן אין צורך בכך, אפשר היה לכתוב “היו לה חלונות ראווה מוזרים כאלה”, או “היה לה חלון ראווה משונה כזה”, ועוד יותר מזה צורמים מעברי הגופים בהמשך: “רואים… ומביטים…” הוא גוף שלישי אימפרסונלי, ופתאום הוא משתנה לגוף שני רבים, “אתם”, ומה”אתם” הזה עוברים לשילוב המשונה “חבורה שלמה של מישהו אחר”. אומנם גם באנגלית יש ביטוי מוזר דקדוקית: “if you look long enough at them you begin to feel that you are not yourself but a whole crowd of somebody else.” אבל לכך מצאה דליה רביקוביץ פתרון אלגנטי: “… שכל המביט בו היה רואה את עצמו כפול שלושה, ואז היה נדמה לו שאינו הוא עצמו אלא איש אחר שהפך לגדוד שלם.”
ישנם משפטים שבאנגלית הם קטועים, אבל בעברית יש צורך להשלים אותם, אחרת מתקבל תרגום עילג, וכך קורה בתרגומה של בר-הלל סמו. למשל: “‘עוד משהו?’ שאל מוכר הדגים בחוסר תקווה, בקול שרמז שהוא בטוח לגמרי שלא יהיה.” מוטב היה להשלים: “שלא יהיה עוד משהו.” ובמקום אחר: “‘הלוואי שהייתי בלתי נראה,’ אמר מייקל… ‘אנחנו נהיה,’ אמרה ג’יין, ‘אם נסתתר…'” מוטב להשלים את דבריה של ג’יין: “אנחנו נהיה בלתי נראים” או “יכולים להיות בלתי נראים”. ואצל רביקוביץ: “אם נסתתר מעבר לספה נהיה סמויים מן העין.”
עוד תרגומים מילוליים מדי אצל בר-הלל סמו הם: “ונראה איך אתם אוהבים את זה!” (אצל רביקוביץ: “ונראה אם תשבעו מזה נחת.”); “חדר הילדים הזה הוא גן חיות מספיק בשבילי, תודה.” (אצל רביקוביץ המשפט הזה כלל לא מופיע!)
ולמרות כל זאת, לבר-הלל סמו, ולדור שלה, שהוא גם הדור שלי, אין מונופול על תרגומית; רק על תרגומית אנגלית. בתרגומים ישנים ניכרת יותר השפעתן של שפות אחרות, למשל רוסית, כמו במשפט הזה מתרגומה של רביקוביץ: “הנה משום מה היו מטפסים עכשיו במעלה הרחוב מתוך התרגשות רבה.”
מלבד ענייני דיוק וסגנון, יש עוד יתרון מכריע לתרגומה של גילי בר-הלל סמו: מופיע בו פרק שלם שהושמט משום מה מתרגומה של רביקוביץ, הפרק היפה “גברת קורי”. כמו כן, יש בו גרסה שונה לפרק “יום שלישי רע”, ולעניין הזה מתייחסת רינת פרימו באחרית הדבר שלה, אך ישנם גם הבדלי גרסאות שלא מצאתי כל התייחסות אליהם בשום מקום, בפרק “ירח מלא”: אצל רביקוביץ מופיע נשר במקום שאצל בר-הלל סמו (כמו במקור, על פי המהדורה שבידי) מופיע נחש, ומעניק למרי פופינס את עורו, ולא את נוצותיו.
“מרי פופינס” מאת פמלה טרוורס, איורים: מרי שפרד. תרגום: גילי בר-הלל סמו, אחרית דבר: רינת פרימו. הוצאת “ידיעות ספרים”, 2018
