זה מורכב... גם אני כמוך, מתפלצת למראה כל מצבה לזכר חיילי הוורמאכט. אבל צריך לזכור, שמדובר בחיילים סדירים, לא בהכרח נאצים באמונתם, שנפלו בקרב. חלקם חוללו זוועות, חלקם מסרו עצמם לשירותו של משטר פושע. אלא שעבור קרוביהם, הם היו בן, אב, אח, שהיה ואיננו. סטודנטית גרמניה שהכרתי במסע משותף לפולנים, גרמנים וישראלים, אמרה לי פעם בדמעות:" אם לא נורשה לבכות את מתינו, איך נוכל לבכות מתיהם של אחרים?" כל עוד מדובר בביכוי קרובים שמתו, ולא בהאדרת "גיבורי המולדת", אני נאלצת להודות, שיש משהו בדבריה... אגב- ביכוי הנופלים הללו, יכול להוביל למסקנה שהמשטר ההוא היה אסון גם למי שהלך אחריו, וזו דוקא מסקנה רצויה.