Michallllllllll
New member
ללא נושא
מה אפשר או צריך לעשות כשהלב כבר לא מרגיש כלום אבל העיניים דומעות? מה עוד צריך לנסות בכדי לגרש רגשות אחרים שמטרידים ומעיקים ובעיקר חוסמים מעבר לרגשות אחרים??.. אז אני יוצאת למרפסת ומביטה מעלי, הרקיע שחור אבל צחור. אני רואה בו משהו טהור. אני לוקחת נשימות ארוכות, מנסה לספוג קצת מהטוהר הנקי הזה כשהספק הוא אם מגיע לי בכלל משהו כזה. במחשבה שניה כשאני מעמיקה להתבונן אני רואה שמיים שתלויים מעל המיים, מן משהו אין סופי שפרוס אי שם במרחבים.. הרקיע חלק ללא כוכבים, אני מסתכלת ותוהה אם מה שאני רואה היא השתקפות אמיתית, אני מדמה לראות שהרקיע מכסה פניו ועוטה עליו מן תמימות שכזו, נטולת כוכבים. ואז אני כועסת גם על הרקיע, על כולם, אבל בעיקר על עצמי.
מה אפשר או צריך לעשות כשהלב כבר לא מרגיש כלום אבל העיניים דומעות? מה עוד צריך לנסות בכדי לגרש רגשות אחרים שמטרידים ומעיקים ובעיקר חוסמים מעבר לרגשות אחרים??.. אז אני יוצאת למרפסת ומביטה מעלי, הרקיע שחור אבל צחור. אני רואה בו משהו טהור. אני לוקחת נשימות ארוכות, מנסה לספוג קצת מהטוהר הנקי הזה כשהספק הוא אם מגיע לי בכלל משהו כזה. במחשבה שניה כשאני מעמיקה להתבונן אני רואה שמיים שתלויים מעל המיים, מן משהו אין סופי שפרוס אי שם במרחבים.. הרקיע חלק ללא כוכבים, אני מסתכלת ותוהה אם מה שאני רואה היא השתקפות אמיתית, אני מדמה לראות שהרקיע מכסה פניו ועוטה עליו מן תמימות שכזו, נטולת כוכבים. ואז אני כועסת גם על הרקיע, על כולם, אבל בעיקר על עצמי.