ללא נושא
כמו שסיפרת לי: אתה יכול לשבת שבוע מול ויטראז' של אור וצבע ליהנות מהקרניים הנשברות ולא לגעת בזכוכית. אני זקוקה לנוכחות. לגשם ולשמש. לצבעי עיניים משתנים, לכתמים שמבחינים בהם רק ממבט קרוב מאוד אל גוף, לחיבוק של האוויר הפתוח. זה העידן שבו עצים שנופלים באמצע היער בחושך נשמעים היטב גם פה, בעיר העקשנית הזו שטלפיה ארוכות כמו קרני אור שבורות ומתוקות מהר המוריה. אני מחלקת את הקשב שלי במנות קטנות מוצאת משמעויות וחיצים מכוונים בכלום בהתמתחות האיטית מתוך השינה. האגן נשאר יציב והשבירות והכמיהה והטירוף- שלושתם דוממים. זהו לא מוות: זה סוף האביב של השנה הזו. מ-9/6/2005: דברים גדולים יגיעו, אני יודעת. לאט לאט. אל תוותרי על שבתוכך, אם תוותרי תמותי בסוף מתחת לפסי הרכבת של חייך. אותם פסים שבנית וסללת כדי לדהור בהם מול שקיעה וקיץ וגשם. קיץ. תחילת הקיץ. ירושלים שוב מנומנמת, נחה, משתטחת. "רק הרוח בעשב הירוק הגבוה הטל הקפוא על עץ שבור נולדתי לאהוב קסם" (ניק דרייק. ואל תהרגו אותי שתרגמתי)
כמו שסיפרת לי: אתה יכול לשבת שבוע מול ויטראז' של אור וצבע ליהנות מהקרניים הנשברות ולא לגעת בזכוכית. אני זקוקה לנוכחות. לגשם ולשמש. לצבעי עיניים משתנים, לכתמים שמבחינים בהם רק ממבט קרוב מאוד אל גוף, לחיבוק של האוויר הפתוח. זה העידן שבו עצים שנופלים באמצע היער בחושך נשמעים היטב גם פה, בעיר העקשנית הזו שטלפיה ארוכות כמו קרני אור שבורות ומתוקות מהר המוריה. אני מחלקת את הקשב שלי במנות קטנות מוצאת משמעויות וחיצים מכוונים בכלום בהתמתחות האיטית מתוך השינה. האגן נשאר יציב והשבירות והכמיהה והטירוף- שלושתם דוממים. זהו לא מוות: זה סוף האביב של השנה הזו. מ-9/6/2005: דברים גדולים יגיעו, אני יודעת. לאט לאט. אל תוותרי על שבתוכך, אם תוותרי תמותי בסוף מתחת לפסי הרכבת של חייך. אותם פסים שבנית וסללת כדי לדהור בהם מול שקיעה וקיץ וגשם. קיץ. תחילת הקיץ. ירושלים שוב מנומנמת, נחה, משתטחת. "רק הרוח בעשב הירוק הגבוה הטל הקפוא על עץ שבור נולדתי לאהוב קסם" (ניק דרייק. ואל תהרגו אותי שתרגמתי)
