ללא שם

[בלינקיס]

ללא שם

מי אני רוצה להיות? והאם אני כבר שם? והאם זו שאלה שכדאי להתעסק בה? ואולי עדיף שלא, אולי עדיף לא לשאול יותר מדי. לפעמים אני חושבת, שעדיף פשוט להיות להיות בלי לנתח. אבל אז עולה הקול שלה שאומר שצריך להגשים ולצמוח והקול הזה, קצת צודק, אני חושבת. ומצד שני, אני כל כך שונאת את מה שהוא מייצג. הוא מייצג אותי, את עצמי של פעם, אותי כמו שלא אהבתי ולא רציתי להיות אותי כמו שהצלחתי לא להיות. ולפעמים אני מתגעגעת לזה לעצמי שהייתי לפני השינוי. לפני שהפכתי הכל לשטחי, לפני שהחלטתי שלחקור ולנתח זה טוב כשצעירים. ומצד שני, עצמי של פעם גם אהבה את ההתעסקות באומללות, ברצון להיות מאושר, את הבחישה העצמית והמסכנות. עצמי של פעם ראתה יותר מדי סרטים ובעיקר קראה יותר מדי ספרים. עצמי של פעם עשתה רומנטיזציה של החיים, ולפעמים שכחה שצריך פשוט לחיות אותם. ועצמי של היום? עצמי של היום עושה הכל חוץ מרומנטיזציה, של הכל. עצמי של היום חיה את החיים אבל לפעמים מרגישה שהיא מפספסת את העיקר. עצמי של היום כל כך התרגלה לשטחיות שהיא הפסיקה לחפש עומק. עצמי של היום לא היתה כותבת את זה.

 

[אמין ומאמין]

למה זה העצמי של היום

העצמי של היום אינו צריך/חייב להיות העצמי של פעם, ועדיין לעסוק בדברים עמוקים וחשובים. הוא אינו חייב לשוב אל הנפש ולייסרה, לא לחפש בנרות איזה "עומק" כוזב ב"פסיכו" (ובאגו) ועדיין למצא שדות ראויים או המחייבים התעמקות. הרי העולם לא חסר !- מה עם לימוד והתעמקות בתרבות? במדע? או בתורות פילסופיות, חברתיות, פוליטיות, כלכליות, מה עם העיסוק והעזרה לאחר? -כל אחד כאשר ימלאהו ליבו! מבטיח שהדרך לשם תשיב ותחזיר את ה"עצמי" (בלי לחזור ולעסוק בעצמי הפסיכולוגי ולייסרו) לכן גם אל תחפשי לך מורה "רוחני" (או אפילו דתי-רוחני), כי הוא יבקש לשעבדך לתורתו וסופו שיחזיר אותך לעצמי של אתמול, ממנו נחלצת בעור שיניך וגם לכך התכוון הנביא: "כי בינת האדם האחר לזולתו לא תצמיח כנפים ואף שידיעת האלהים חובקת כל, נושא כל אדם לבדו את ידיעת האלהים והכרת העולם בחובו". גם אם תשמיט את אלהים מן המשוואה עדיין הדברים נכונים.