ללא שם.

[שדרות_השוקו]

מעלה שוב:

את מקבלת שיחה מחו"ל כשהכל
כבר חשוך
עינייך השחורות
ההליכה על חבל דק בין אם לילדה
נפרם ואת
נופלת הישר לזרועותיה המחבקות של אימך לרגע
אחד הזמן עומד
צללית
נר החנוכה מוסיפה לפרפר בין כותלי הבית
מאיימת לכבות

 

[שדרות_השוקו]

קטע שירה שכתבתי לפני חצי שנה בערך

 

[שירה כמים 1959]

קטע שירה שכתבתי לפני חצי שנה בערך

ומחקת?..
רק הכינוי שבחרת לעצמך הוא כבר בפני עצמו שירה

 

[שדרות_השוקו]

ומחקת?..
רק הכינוי שבחרת לעצמך הוא כבר בפני עצמו שירה

תודה
העליתי שוב למרות שזה מרגיש לי בוסרי

 

[שירה כמים 1959]

למה שלא יהיה בוסרי?...
בשבילי זה המקום להתנסויות נטולות שיפוט.
...
ונשארתי עם הצללית.זה דימוי ממש מעניין. שדווקא הצללית של הנר מאיימת לכבות

 

[שדרות_השוקו]

תודה שירה.

למה שלא יהיה בוסרי?...
בשבילי זה המקום להתנסויות נטולות שיפוט.
...
ונשארתי עם הצללית.זה דימוי ממש מעניין. שדווקא הצללית של הנר מאיימת לכבות

 

[פילוסוף רוחני33]

קצת רגשני מדי אבל חזק, העלילה לא לגמרי ברורה לי.

 

[שדרות_השוקו]

קצת רגשני מדי אבל חזק, העלילה לא לגמרי ברורה לי.

תודה על התגובה הכנה. העלילה היא בעיקר תיאורים מטאפוריים ודימויים. אני שוקלת אם כדאי לי להגיד על מה זה, כי בכל זאת תמיד משמח ומעניין לשמוע מה שיר או סיפור גורמים למישהו לחשוב בחוויה הסובייקטיבית.