ללא שם
הקדמה: האוויר היה לח, השמש חיממה בחוזקה, אבל העצים היו כל כך גבוהים שאפשר היה להישבע שעכשיו אמצע הלילה. הדרכים היו נטושות לגמרי, אין שום סיבה שמישהו יסתובב בחוץ. נראה אפילו היה שבעלי החיים לא רואים טעם בלצאת החוצה. רק רעש של עורבים היה נשמע מדי פעם, רעש שמסמן שהזמן לא קפא מלכת ושעדיין העולם ממשיך כסדרו. הרבה דברים עברו על הארץ הזאת, גזעים שונים שצמחו ונפלו באותה המהירות שבה הם צצו. מלחמות עקובות מדם שנמשכו דקות אחדות אך יכלו להימשך גם חודשים ארוכים ללא הפסקה. ואפילו מפלצות למיניהם, או יותר נכון להגיד עיוותים של הטבע. רובם אינם תוקפניים, אבל בני האדם ויחסם הרע לכול מה שהם לא מבינים וכול מה שמפחיד אותם גרם לטרולים לברוח להרים. לפני זה היו להם ישובים משל עצמם, יבולים ומשקים מפותחים. הבעיה היחידה הייתה שהם מתרבים בקצב איטי מאוד. טרולית יכולה להביא רק ילד אחד לעולם, וזה רק אחרי שמלאו לה 58 שנים. בני האדם לעומת זאת התרבו בקצב מהיר, כמו מגפה. ועד מהרה לא היה מקום לטרולים לחיות ביניהם. רק ההרים המרוחקים יכלו להיות להם מקור מסתור מפני התקפות ורדיפות של בני האדם. אבל לבני האדם יש כשרון מיוחד, כשרון מתוחכם יותר משל קוסמים ופיות, כשרון זה מעניק להם את היכולת לספר כל סיפור מנקודת מבטם בלבד. כלומר טרול שהפחיד ילד, הופך במהרה לטרול שרצח עשרות ילדים בשנתם. טרול לעומת זאת שפגע בטעות בחלק מבניין הוא בעצם טרול מאיים שמחריב כל כפר שנקלע בדרכו. וכך במהלך השנים הטרולים הפכו להיות יצורים מעוררי אימה שרק המחשבה עליהם העבירה צמרמורת בעצמות האנשים. אחרי כל השנים וכול האסונות נראה היה שהמצב נעשה רגוע סוף, סוף. ערים משגשגות קמו. הכפרים הצליחו להעמיד משקים חזקים, האמזונות לא היו צריכות לעסוק בהגנה על השטחים שלהם, ואפילו הפיות והשדונים למיניהם העדיפו להישאר ביערות שלהם. יערות כל כך מסתורים שאפילו הסופרים הטובים ביותר אינם יכולים לכתוב דבר עליהם שישמע אמין לקורא אותם. עברו שנים רבות מאז המלחמה האחרונה. כמובן שממלכות נפלו ומלכים נרצחו, אבל זה חלק מהשגרה, בהחלט לא דבר שמספיק בשביל לזעזע את הארץ הזקנה הזאת. בדיוק עכשיו נולד דור חדש של אנשים, אנשים שמלחמות ואסונות הם רק סיפורים של הזקנים במשפחה, נראה שהשקט הגיע, השקט שבא כפיצוי על אותם הדורות שסבלו וקיוו לעתיד טוב יותר. סוף, סוף העולם נהפך למקום שבו כדאי לחיות ולהקים משפחה. אבל כמו כל הדברים הטובים בארץ הזאת, גם הדבר הזה עמד להשתנות במהרה.
הקדמה: האוויר היה לח, השמש חיממה בחוזקה, אבל העצים היו כל כך גבוהים שאפשר היה להישבע שעכשיו אמצע הלילה. הדרכים היו נטושות לגמרי, אין שום סיבה שמישהו יסתובב בחוץ. נראה אפילו היה שבעלי החיים לא רואים טעם בלצאת החוצה. רק רעש של עורבים היה נשמע מדי פעם, רעש שמסמן שהזמן לא קפא מלכת ושעדיין העולם ממשיך כסדרו. הרבה דברים עברו על הארץ הזאת, גזעים שונים שצמחו ונפלו באותה המהירות שבה הם צצו. מלחמות עקובות מדם שנמשכו דקות אחדות אך יכלו להימשך גם חודשים ארוכים ללא הפסקה. ואפילו מפלצות למיניהם, או יותר נכון להגיד עיוותים של הטבע. רובם אינם תוקפניים, אבל בני האדם ויחסם הרע לכול מה שהם לא מבינים וכול מה שמפחיד אותם גרם לטרולים לברוח להרים. לפני זה היו להם ישובים משל עצמם, יבולים ומשקים מפותחים. הבעיה היחידה הייתה שהם מתרבים בקצב איטי מאוד. טרולית יכולה להביא רק ילד אחד לעולם, וזה רק אחרי שמלאו לה 58 שנים. בני האדם לעומת זאת התרבו בקצב מהיר, כמו מגפה. ועד מהרה לא היה מקום לטרולים לחיות ביניהם. רק ההרים המרוחקים יכלו להיות להם מקור מסתור מפני התקפות ורדיפות של בני האדם. אבל לבני האדם יש כשרון מיוחד, כשרון מתוחכם יותר משל קוסמים ופיות, כשרון זה מעניק להם את היכולת לספר כל סיפור מנקודת מבטם בלבד. כלומר טרול שהפחיד ילד, הופך במהרה לטרול שרצח עשרות ילדים בשנתם. טרול לעומת זאת שפגע בטעות בחלק מבניין הוא בעצם טרול מאיים שמחריב כל כפר שנקלע בדרכו. וכך במהלך השנים הטרולים הפכו להיות יצורים מעוררי אימה שרק המחשבה עליהם העבירה צמרמורת בעצמות האנשים. אחרי כל השנים וכול האסונות נראה היה שהמצב נעשה רגוע סוף, סוף. ערים משגשגות קמו. הכפרים הצליחו להעמיד משקים חזקים, האמזונות לא היו צריכות לעסוק בהגנה על השטחים שלהם, ואפילו הפיות והשדונים למיניהם העדיפו להישאר ביערות שלהם. יערות כל כך מסתורים שאפילו הסופרים הטובים ביותר אינם יכולים לכתוב דבר עליהם שישמע אמין לקורא אותם. עברו שנים רבות מאז המלחמה האחרונה. כמובן שממלכות נפלו ומלכים נרצחו, אבל זה חלק מהשגרה, בהחלט לא דבר שמספיק בשביל לזעזע את הארץ הזקנה הזאת. בדיוק עכשיו נולד דור חדש של אנשים, אנשים שמלחמות ואסונות הם רק סיפורים של הזקנים במשפחה, נראה שהשקט הגיע, השקט שבא כפיצוי על אותם הדורות שסבלו וקיוו לעתיד טוב יותר. סוף, סוף העולם נהפך למקום שבו כדאי לחיות ולהקים משפחה. אבל כמו כל הדברים הטובים בארץ הזאת, גם הדבר הזה עמד להשתנות במהרה.
אם פרולוג עוזר לך להיכנס לאווירה, יופי. תכתוב אותו, תכתוב את הפרק הראשון ואז תחזור ותמחק את הפרולוג הוא עוזר לך, לא לנו. אפילו כאשר מדובר בסדרה, הפרולוג בדרך כלל מיותר. הפרולוג שלך יבש, מעביר מידע לא ממש מעניין, ולא ממש חשוב. שני עצות א) תנסה להכניס אותנו לסיפור. ספר משהו מלהיב, ואז תביא את חומר הרקע. ב) תעשה פרולוג בסגנון של פראצ'יט. הוא מספר משהוא קצר, ולכאורה ממש לא קשור, אבל באותו הסמן רומז על הצפוי לנו בעלילה, בתוכן, ומפטה לקרוא. את אותו דבר שכתבת בפרולוג אתה יכול להציג בתור סיפורו של טרול, של לוחם זקן ובעוד דרכים מספר. אל תעשה "מסלקת מידע" (ראה לקסיקון טרקי סיטי), תראה לנו