לליטל משנה אחרי = BLG
משהו עשיתי ששינה את שמי ואני לא מצליחה להחזיר הגלגל לאחור. בעניני פוריות אני יכולה לספר לך על מחקר אצל בוגרות הודג´קינס שהגיע למסקנה שאחוז המתקשות להרות אחרי טיפולים (ABVD) דומה לזה של כלל האוכלוסיה, כלומר הם מניחים שאין לטיפולים השפעה על פוריות נדמה לי שאת המחקר עשה פרופ (דר´?) וויז´ניצר מסורוקה. אני עצמי מכירה מישהי שילדה אחרי שחלתה בהיותה בת 24 ואני מבינה שאת צעירה אף יותר. אני מוטרדת מעניין הפוריות משום שעוד לפני ההודג´ כבר ידעתי שיש בעיות להרות ואני לא מאמינה שטיפולי פוריות אכן לא מעודדים סרטנים מסוגים אחרים (שד, שחלות וכאלו שקשורים בהורמונים) אבל זה מעסיק אותי ברמה התאורתית - כי כרגע אין לי ממילא עם מי לעשות ילדים. אני בשלב שבו נוח לי באנונימיות לכן אני לא בטוחה שאני כבר יכולה להתכתב אתך במייל אבל אשמח לדבר כאן. ואני מקווה שיהיה לך יופי של טיול.
משהו עשיתי ששינה את שמי ואני לא מצליחה להחזיר הגלגל לאחור. בעניני פוריות אני יכולה לספר לך על מחקר אצל בוגרות הודג´קינס שהגיע למסקנה שאחוז המתקשות להרות אחרי טיפולים (ABVD) דומה לזה של כלל האוכלוסיה, כלומר הם מניחים שאין לטיפולים השפעה על פוריות נדמה לי שאת המחקר עשה פרופ (דר´?) וויז´ניצר מסורוקה. אני עצמי מכירה מישהי שילדה אחרי שחלתה בהיותה בת 24 ואני מבינה שאת צעירה אף יותר. אני מוטרדת מעניין הפוריות משום שעוד לפני ההודג´ כבר ידעתי שיש בעיות להרות ואני לא מאמינה שטיפולי פוריות אכן לא מעודדים סרטנים מסוגים אחרים (שד, שחלות וכאלו שקשורים בהורמונים) אבל זה מעסיק אותי ברמה התאורתית - כי כרגע אין לי ממילא עם מי לעשות ילדים. אני בשלב שבו נוח לי באנונימיות לכן אני לא בטוחה שאני כבר יכולה להתכתב אתך במייל אבל אשמח לדבר כאן. ואני מקווה שיהיה לך יופי של טיול.
). גם אני בביקורת בספטמבר וכבר שבועיים שכואב לי פה ושם ואני בטוחה שבדיוק זה סימן שחזר... אבל אני לא מזיעה בלילות, לא מתגרדת מהבילורובין ובאופן כללי הבדיקות הקודמות היו מצוינות. אז מעריכה שגם הפעם יהיה טוב. חוץ מזה שכן, שבוע של היעדר תאבון נראה לי כמו סרטן - אז לפני הגילוי פשוט לא הייתי רעבה, אפילו לא ממש שמתי לב לזה, עד שאיזה חבר, שאפשר להחליף צבע שיער בלי שירגיש, אמר לי שרזיתי מאוד. מצחיק איך עכשיו חוסר תיאבון מתקשר לי אסוציאטיבית עם סרטן. לגבי הביקורות - אני מודה שאני מטפלת בהן על ידי התעלמות, אני לא מרבה לחשוב עליהן. ואמנם בהתחלה נבדקים די הרבה (אצלי הבלוטה התווספה וראיתי רופא כל חודש בחמישה הראשונים, אח"כ זה מתרווח, ובאמת יש מתח לפני אבל לא כל הזמן במחשבות. ולגבי חילופי המצב רוח - אני לא חשבתי בכלל על ההורמונים, האנדוקרינולוג שלי אמר את זה, בדרך אגב.הוא אפילו לא הציג את זה כתופעל לוואי וחבל -יש משהו קצת מרגיע בידיעה שזה הורמונלי ולא רק נפשי וגם אולי אפשר היה לשנות את המינון ולהקל עלי. ועם כל הפחד אני מנסה כל הזמן לזכור שהרוב - מחלימים החלמה מלאה. ועוד באופטימיות, אתמול פגשתי חברה וותיקה, דיברתי איתה על ההודג´קינס והיא סיפרה שחברה אחרת שלה חלתה בגיל 20 והיא אמא, אפילו הרתה לפני תום 5 השנים, חשבתי עליך.