ללכת או לא ללכת?

[סיגל שהרבני]

ללכת או לא ללכת? ../images/Emo3.gif

אני כרגיל מתלבטת אם ללכת מחר בערב לטקס (בבית הלוחם) בשנים האחרונות נמנעתי מטקסים כיוון שזה היה אמוציונלי מדי, אבל בשנה שעברה הצטרפתי לחברים מהלהקה והיינו בטקס בבית הלוחם והיה ממש בסדר ובכלל לא בכיתי, כך שהחשש הזה ירד אז אני מתלבטת אם ללכת מחר שוב: מצד אחד - להעביר שעתיים מיום הזכרון בצורה לא כבדה מדי זו כבר התקדמות ביום ההכי ארוך בשנה, וזו נסיעה קצרה מהעבודה מצד שני - מכירים את התחושה הזו שביום הזכרון הכי בא לי להיכנס למיטה ולהתכסות עד מעל הראש ולחכות שיעבור היום הזה? ללכת לאמא שלי כבר בערב זו לא אופציה, אמא שלי הולכת לישון מוקדם (ע"ע מצד שני), סבתא שלי תישן אצלה מחר אז יהיה יחסית צפוף והמיטה שלי בבית יותר נוחה. אז איך אתם "מבלים" את ערב יום הזכרון?

 

[עציון]

היי סיגל

אישית אני לא הולך לטקסים. הם אומנם מכובדים אבל לא מדברים אלי. הטקסים נועדו יותר לאנשים הבאים לכבד את זיכרם של הנופלים. אני מכבד את הנופל הפרטי שלי יום יום כבר 55 שנים. אמא כבר אין לי. אבא חורג כבר אין לי. אז אני בבית. ו.. המעניין שיום הזיכרון של אבי הוא ב...ד' אייר, שהוא יום הזיכרון הרשמי של המדינה. ביום כזה אני לא יוצא מהבית חוץ מאשר להר הרצל לבקר את האבא. פעם היתי ניכנס למיטה. מתכרבל ועושה עם עצמי את היום הזה. הפעם החלטתי לצאת ומיד לאחר הצפירה שהיתה לפני שעה עשיתי הליכה בת שעה אותה הקדשתי לזיכרו...... הנה, סיגל, קיבלת תשובתי...... שנישמע בשורות טובות נ.ב. ואל תגידי לי שיום העצמאות יום יותר קל....

 

[רק עוד רגע1]

אני קוראת אותך, ואתה כ"כ נוגע בי במילותיך

 

[סיגל שהרבני]

הי עציון

בסוף הלכתי, חברה מהלהקה התקשרה ב-6 לשאול אם אני באה רצתה לבוא איתי, בסוף אני הלכתי והיא לא (לא היה לא כוח לנסוע) ישבתי עם כמה חברים אחרים מהלהקה, ודי הצטערתי שבאתי. בכיתי בלי סוף, הטקס היה מאוד יפה אבל יותר מדי אמוציונלי בשבילי אולי בשנה שעברה הייתי כ"כ מרוכזת לקראת ההופעה שלנו למחרת שפחות הרגשתי את זה הבוקר בדרך להרצליה ראיתי את הפקקים לכיוון קרית שאול, אני כל כך שמחה שאבי לא קבור שם ואני לא צריכה לעבור את הברדק הזה כל שנה זהו עכשיו אני בבית, אפילו הספקתי לקנות קצת אוכל. המקרר היה פשוט ריק

יום העצמאות יותר קל לי, ערב יום העצמאות מאוד קשה לי; הסוויץ' הזה בלתי נסבל עבורי

 

[עציון]

חוזר עכשו מהר הרצל

היה כל כך קשה. היה כל כך מרגש. היה כל כך עצוב. אבל זה מה שיש לנו יתומי צהל. מתוך הקשיים נלמד להיות חזקים ולהנחיל לדורות הבאים עוצמה, תעוזה ,נחישות והעיקר: עמידה בפני כל אתגר. לא נתכופף. לא נשתבלל. לא נישבר.

 

[מוטי טבעת]

לא ללכת!

נמאס לשמוע את החונטא העירונית מספרת לציבור כמה היא דואגת ומחבקת את משפחת השכול ועוד לפני שמפרקים את המיקרופון הם כבר שכחו מה אמרו לציבור שמאמין לשקרנים! מוטי יתום צה"ל 26 שנה.

 

[סיגל שהרבני]

מוטי איך אתה מעביר את היום במקום זה?

אני משתגעת מלהיות בבית

 

[עדי כספי]

בטקס יום הזכרון בקרית שאול נשארתי עד שברק עלה

לנאום. ואז הלכתי.... שמתי לב שהוא הזכיר אלמנות הורים וכרגיל שכח את היתומים. אני מאז 2004 יוצא שפוליטקאי עולה לנאום. אני מכיר את הנאומים ''חובקי המשפחות'' שלהם מעל 50 שנה...

 

[מוטי טבעת]

לא נשארתי בבית

אבא שלי נקבר בבית העלמין האזרחי (זה היה רצונה של אמא שלי) בשעה 10 בבוקר הגיעו נציגים מהיחידה של אבא שלי לבית העלמין האזרחי ואחרי הצפירה חזרתי לעבודה. בשבילי יום הזיכרון הוא יום של שקרים שכל החונטה משקרת את הצעירים שבאים לטקס לדעתי היה צריך מזמן לעשות במדינתינו הקטנה 2 או 3 מחוזות ולפטר אלפי פקידי עיריות שגם ככה לא מועילים! יש מחלקות בערייה שמקבלות קהל בקושי 10 שעות שבועיות וגם בשעות האלה הם בחופשות תושב שמשלם מיסים צריך לקבל שרות ואי אפשר לסגור לו את המחלקה ולפתוח אותה רק למקורבים.

 

[סיגל שהרבני]

אבל עצם העובדה שאתה בא לבית הקברות

אומרת שיום הזכרון אומר לך משהו, לא? אז למה ללכת לעבודה אחר כך?

 

[מוטי טבעת]

יש הבדל בין ללכת לטכס של פוליטיקאים שקרנים

לבין לכבד איש קבע שמגיע עם 2 חיילים במיוחד מרצועת עזה להדליק נר ולהצדיעה מול הקבר. החברים של אבא שלי כבר השתחררו משרות קבע מזמן וגם הם היו מגיעים כל שנה לכבד את אמא שלי באזכרות עד שאימי נפטרה.