ללכת לארוחת החג?
(בתור קוראים יקרים לי, בתור אחרת שרושמת כאן מעל ומעבר... רציתי לשתף אתכם במשהו אתם מוזמנים להתעלם, להגיב ולעשות ככל שתרצו..) בתור אחת שלא סובלת אנשים, חגים תמיד היו בעיה להחליט אם ללכת, לאן, ובעיקר להיות תלויה באחרים לא כל כך משנה לי מה לאכול, עם מי לשבת וכו' אני פשוט צריכה ללכת הביתה מוקדם שעתיים וחצי, ואני מאבדת את הסבלנות הבעיה שהטרמפיסט(ית) שלי, הוא אדם, שאוהב לבלות מאוד עם המשפחה מה זה אוהב? נשאר אחרון. שתיים, שלוש לפנות בוקר לי מספיק בהחלט עד עשר. כך שאני הרבה פעמים מגיעה, ואז אני אומללה שם ופשוט לוקחת מונית לפעמים אני יוצאת לטייל שעה וחצי, אבל זה כמובן לא מספיק הפער בין מי שרוצה ללכת ראשון ואחרון הוא לפחות ארבע שעות. דווקא השנה המשפחה תהיה בפלח יותר נחמד אנשים שמזמן לא ראינו מהאנשים הכי מקסימים בארץ הזאת באמת שאני אוהבת אותם האמת שיכול להיות אפילו שהייתי יכולה לארגן לעצמי טרמפ יש הרבה אנשים שמסיימים מוקדם את ארוחת החג. אני הכי מוקדם. אני אהיה בבית הייתי רואה טלוויזיה, לו הייתה לי אבל לא חשוב היו לי כל כך הרבה סיוטים בערבי פסח שפשוט אני לא מוכנה לסבול שוב לעולם ודווקא פלח המשפחה הזה, אנשים כל כך טובים, חמים, מקשיבים כאן לעולם לא היה יכול לקרות לי מה שאז קרה נמאס לי מלקחת מוניות מה רע בלישון קצת מה רע בלרשום קצת בבלוג לשתות יין הייתי ממשיכה עם להתאבד, אבל לא ממש בא לי כרגע אמרתי להם, חכו. תוך 5 - מספר שנים בלתי מוגבל יהיה לי רכב, נכון? אז כשיהיה לי רכב, אני אבוא לכל המפגשים. יודעים מה פעם שמעתי שיחה של באוטובוס אתם יודעים איך זה, כשאנשים מדברים בקול רם כל כך שאי אפשר שלא לשמוע אז היא אמרה "אין לי בעיה להיות איתכם. כל עוד יש מי שמביא ומי שמחזיר אותי, אני באה". המשפחה שלי היו עושים שמיניות באוויר כדי שאני אגיע. הבעיה שהם נכשלו רבות במבחן המעשה לא נהניתי איתם! הם הולכים איתי ראש בראש, וחבל לי על הראש היפה שלי. דגים אני אקנה בשוק בעצם, מי אוכל בכלל דגים יש לי בבית מצה, ושוקולד דווקא השוקולד לא משהו. אבל המצה נפלאה. בשביל מה בכלל צריך משפחה.
(בתור קוראים יקרים לי, בתור אחרת שרושמת כאן מעל ומעבר... רציתי לשתף אתכם במשהו אתם מוזמנים להתעלם, להגיב ולעשות ככל שתרצו..) בתור אחת שלא סובלת אנשים, חגים תמיד היו בעיה להחליט אם ללכת, לאן, ובעיקר להיות תלויה באחרים לא כל כך משנה לי מה לאכול, עם מי לשבת וכו' אני פשוט צריכה ללכת הביתה מוקדם שעתיים וחצי, ואני מאבדת את הסבלנות הבעיה שהטרמפיסט(ית) שלי, הוא אדם, שאוהב לבלות מאוד עם המשפחה מה זה אוהב? נשאר אחרון. שתיים, שלוש לפנות בוקר לי מספיק בהחלט עד עשר. כך שאני הרבה פעמים מגיעה, ואז אני אומללה שם ופשוט לוקחת מונית לפעמים אני יוצאת לטייל שעה וחצי, אבל זה כמובן לא מספיק הפער בין מי שרוצה ללכת ראשון ואחרון הוא לפחות ארבע שעות. דווקא השנה המשפחה תהיה בפלח יותר נחמד אנשים שמזמן לא ראינו מהאנשים הכי מקסימים בארץ הזאת באמת שאני אוהבת אותם האמת שיכול להיות אפילו שהייתי יכולה לארגן לעצמי טרמפ יש הרבה אנשים שמסיימים מוקדם את ארוחת החג. אני הכי מוקדם. אני אהיה בבית הייתי רואה טלוויזיה, לו הייתה לי אבל לא חשוב היו לי כל כך הרבה סיוטים בערבי פסח שפשוט אני לא מוכנה לסבול שוב לעולם ודווקא פלח המשפחה הזה, אנשים כל כך טובים, חמים, מקשיבים כאן לעולם לא היה יכול לקרות לי מה שאז קרה נמאס לי מלקחת מוניות מה רע בלישון קצת מה רע בלרשום קצת בבלוג לשתות יין הייתי ממשיכה עם להתאבד, אבל לא ממש בא לי כרגע אמרתי להם, חכו. תוך 5 - מספר שנים בלתי מוגבל יהיה לי רכב, נכון? אז כשיהיה לי רכב, אני אבוא לכל המפגשים. יודעים מה פעם שמעתי שיחה של באוטובוס אתם יודעים איך זה, כשאנשים מדברים בקול רם כל כך שאי אפשר שלא לשמוע אז היא אמרה "אין לי בעיה להיות איתכם. כל עוד יש מי שמביא ומי שמחזיר אותי, אני באה". המשפחה שלי היו עושים שמיניות באוויר כדי שאני אגיע. הבעיה שהם נכשלו רבות במבחן המעשה לא נהניתי איתם! הם הולכים איתי ראש בראש, וחבל לי על הראש היפה שלי. דגים אני אקנה בשוק בעצם, מי אוכל בכלל דגים יש לי בבית מצה, ושוקולד דווקא השוקולד לא משהו. אבל המצה נפלאה. בשביל מה בכלל צריך משפחה.
אוהבת את התגובות שלך. ובמיוחד לדעת שזעזעתי.. אפילו קצת