ללכת עם להרגיש בלי

[olam varod]

ללכת עם להרגיש בלי

חדשה בפורום הזה (אם כי לא בתפוז,
לאחרונה אני ובעלי הפרדנו כוחות והוא עזב את הבית לטובת מגורים ביחידת דיור צמודה. אציין שהרקע לפרידה היא הקושי של ובתפקוד יומיומי ודכאון עמוק שאינו מצליח ממנו - כבר 4 שנים. האוריה הלא נעימה שהוא משרה בבית וחוסר היכולת שלו להתקדם בחייו. המורכבות שלנו כמשפחה היא גדולה עם ילדים עם צרכים מיוחדים ברקע, והאתגרים בהתאם גדולים מאוד. אין לנו בעיה כלכלית, ההיבט הזה מסודר.
מה הבעיה? יש ביננו אהבה גדולה, כל אחד מאיתנו רוצה רק שיהיה טוב עבור השני, ומוכן לשחרר אותו מהקשר. כמו בשיר של יו2 - WITH OR WITHOUT YOU. אי אפשר יחד ועם זאת מתקשים להתרחק.
שאלה - נראה לכם שאפשר לקיים זוגיות מרוחקת ופתוחה: שכל אחד יהיה בבית שלו, בלי חובה לקיים מפגשים אלא אם רוצים? כמו פרק ב'?
יעבוד או לא יעבוד?

 

[La Milagrosa]

לי זה לא נראה אפשרי, בטח לא מתכון לאושר.

אבל תנסי, אולי לך זה כן מתאים ויש מצב שאני טועה.

 

[mb261414]

השאלה היא..

השאלות שאת מעלה, הם חששות שלך בנוגע למעבר שלו? או שהפרדת כוחות זו הסכמה לפרדה בה כל אחד ממשיך בחייו בנפרד? מה הסיבה לדיכאון?

 

[חייבתלהגיב]

הוא מקבל טיפול כלשהו לדכאון?

 

[פילוסוף רוחני33]

שלום

אני מאמין שכל זמן שהאנשים אוהבים כבני אדם, אפשר למצוא חיבור שייצור קשר. על הבעיות הטכניות אפשר להתגבר ביחד. משמעות האהבה גם לדאוג ולעזור.
&nbsp

 

[כי אני הבוס]

מה הבעייה לנסות ולראות אם זה עובד?

להערכתי זה לא יעבוד אבל מה הבעייה לנסות? לא יעבוד כי אין כללים ברורים לסיטואציה בה נמצאים ולסוג הקשר הזה, וזאת רק שאלה של זמן עד שאחד ממכם יפרש את מערכת היחסים הזאת שונה מהשני, השני ייעלב או יתאכזב או יתעצבן או הכל ביחד, וזה יגמר בבום גדול.

מעבר לכך יש למצב הזה שכבר יצרתם השלכות משפטיות, אם וכאשר תחליטו להתגרש. אני מאד מאד מאד ממליץ לכם לשבת עם עו"ד שעוסק בדיני משפחה כדי לראות איפה אתם עומדים מבחינה משפטית, ואולי גם לחתום על מסמך שמבהיר את הסטטוס, נדמה לי שקוראים לזה פרידה מותנית או פרידה בהסכמה ללא גירושין, משהו כזה.

 

[tal902]

לא הבנתי במה המצב החדש ישפר את החיים שלו/שלך?

או שאת כבר לא רוצה אותו כבן זוג? למרות האהבה.

את "מאשימה" אותו באי תפקוד בבית. אוקי. עכשיו הוא לא בבית והתוצר של האי תפקוד (שהוא לא עושה כנראה כלום) יישמר כי עכשיו פיזית הוא לא בבית.

למצב הנפשי שלו, זה בטח לא יעזור אני מניח. או שאת רוצה שזה יגרום לו לקחת את עצמו בידיים וזה סוג של ענישה/למידת לקח/אמירה שלך שככה הוא לא נשאר איתך (סוג של איום)?

 

[RonspotNL]

על השאלה הזו רק אתם יכולים לענות

אם אתם אוהבים זה את זו תמיד אפשר לתת מרחב אחד לשניה ולתקופה הנראית לכם כנכונה ואז לראות הלאה מהדברים אני יכול להבין שאולי הוא זקוק קצת למנוחה על מנת שיוכל לצאת מהדכאון שבו הוא נמצא אולי המצב הנוכחי קשה לו מדיי אז מאוד ייתכן שחופשה לבד איפהשהוא תעזור לו בזה?

 

[SupermanZW]

לא יעבוד

בגלל חוסר התפקוד שלו את עדיין מטפלת בו למרות שאתם כבר לא גרים ביחד, התלות שלו בך שואפת ממך את כל האנרגיות וזה רק עניין של זמן עד שיגמרו לך הכוחות ולא תהיי מסוגלת עוד לדאוג לו ואפילו לא לסבול את נוכחותו כשאת מגיעה אליו.

בעלך זקוק לטיפול נפשי אינטנסיבי כדי שיוכל לחזור לתפקד ולצאת מהדיכאון, ברור שאם הוא לא מתפקד את זו שעושה הכל במקומו וזה לא יוכל להימשך כך לטווח ארוך. קחי את העניינים בידיים ולחצי עליו לקבל טיפול נפשי, אל תתני לעצמך להפוך לקורבן.

 

[אישוניאיש]

כל אדם הוא יחיד ומיוחד מאוד ...

השאלה היא כמובן איך זה עובד לכם.
_________________________________________________________

ברגע זה, אתם ממש, אבל ממש, לא מסולגים להיות ביחד - הסיבה לא חשובה.

מתוך המציאות הזאת יצמחו דברים, חלקם צפויים יותר וחלקם פחות, גם אתם תשתנו תוך כדאי.

בהצלחה בתהליך.
________________________________________________________

בייחס לבני זוג אחרים - הדבר צריך ליהות ברור מההתחלה שזאת מציאות קיימת.

 

[olam varod]

כמה הארות לכל המגיבים

ראשית תודה, אני בדיליי ואפילו לא אופנתי ...
אחרי שקראתי את כל התגובות שלכם הבנתי,שוב, שאין תשובה אחת נכונה ולכל אחד מתאים הסדר אחר. ממרחק הזמן ולאחר שההפרדה הזו שנמשכת כבר כמה חודשים אני יכולה לומר שהכל באמת יכול להיות אולם דבר אחד לפחות הוא ודאי: מצב כזה יכול להיות זמני בלבד, רצוי נקוב בזמן עם תוחלת חיים קצרה עד כמה שניתן, עד שמביניפ כל אחד מה המטרה שלא ולאן פניו מועדות. אם היה אפשר למצוא נקודות משיקות בדרכינו היו מנסים ומתאמצים להישאר יחד, אולם הכוונים כל כך שונים. ועצ זה שהדיכאון הוא כבר בן 4 שנים, ורק כעת הוא מסכים להכיר בו ולקבל טיפול אינטנסיבי. השיקום לאחר זמן כה ארוך לא פשוט ודורש המון משאבי כוח - שאצל יכבר מדולדלים ואני חייבת למלא מחדש את המחסנים, למעני ולמען ילדיי שבעצמם מאותגרים עם לקויי תקשורת.
צריכים להיות אנשיפ מסוג מאוד מיוחד כדי שסידור כזה יצליח, והסכמה מלאה ואף ענווה גדולה. כי גדולה הנטייה לשיפוטיות וצריך להיזהר מאוד.
באופן מעשי אומר שהחלטנו להמשיך לפרידה סופית עד מהלך של גירושין, הפרדנו חשבונות בנק, סיכמנו על חלוקת רכוש, הסדרים לגבי הילדים (צעירה בת 17), ונותר לנסח הסכם אצל עו"ד. הסידור יהיה בתוקף עד שיוכל לעמוד על רגליו אופן עצמאי ולכל המאוחר תוך 4 חודשים ימצא לעצמו דיור חליפי. הןא לא יקופח מבחינת חלוקת הרכוש, יהיה לו די לחיות ברווחה כלכלית. הןא רק צריך לבחור מה הוא רוצה, ועל זאת אני מקפידה - שתהיה לו האפשרות לבחור ולא לכפות עליו את דעתי. כאן גם הבעיה הוא לא מצליח לקבל החלטות ואז פונה אליי שאכוון אותו. אכן כוך הענין, אבל בהליכה זהירה מאמינה שנצלח את הפרידה בצורה טובה, חשוב לנו להישאר בקשר אחכ.

 

[olam varod]

תובנות בדיעבד

חצי שנה אחרי שכתבתי את הודעה וכבר יש התפתחויות בשטח,
יכולה להגיד לכם בוודאות שהכל אפשרי - כל דבר ש 2 אנשים בוגרים מסכמים בינהם יכול לעבוד, כל עוד הם באים עם מלוא הכנות, הפתיחות והרצון לפתור דברים.
זה לגמרי לא פשוט -הרי לכל אחד יש המרחב האישי שלו, הקצב, הצרכים והמאווים שהוסתרו שנים ובבוא הזמן מציצים החוצה. וצריכים הרבה אורך רוח בהבנה שמדובר בתהליכים שצריכים להתבשל בקרב 2 הצדדים, להפעיל הרבה שיקול דעת, מעט התייעצות - כי בסופו של דבר למרות כל העצות הטבוות, אנחנו נשארים עם החיים שלנו לחיות אותם. אין מי שמכיר את עצמנו יותר טוב מאיתנו.
עדכון מצב - אחרי 30 שנים של ביחד נדרשנו לכמה חודשים בנפרד כדי להבין מה טוב עבור כל אחד מאיתנו. הפרידה הזמנית הביאה כל אחד מאיתנו לחשוב על עצמו ומה גורם לו שלווה ושקט, ובמקביל להבין עד כמה האושר והרווחה של השני חשוב לו. ודוקא מהמקום הזה החלטנו לתת מרחב לכל אחד לממש את הצרכים שלו, להיפרד סופית ולהתגרש אחת מהשני. רוצים להישאר בקשר חברי וזה יקרה רק בעת שכל אחד ימצא את השלווה שלו. אחרי 30 שנים וארועים מאוד סוערים בדרך (גידול 2 ילדים מיוחדים, הבעל עצמו שהפך להיות בעל צרכים מיוחדים), הבנו שהקצב שלנו לא מותאם, השאיפות לעתיד כבר לא זהות ואין לנו דרך לגשר על הפערים ביננו. אנחנו עדיין גרים יחד שאותו מתחם, ביחידות דיור נפרדות, אוכלים ארוחות משותפות עם הילדים מדי שבת שניה, אפילו חיתנו את בננו הבכור בחתונה מאושרת ושמחה. בקרוב אעבור לדירה ביישוב אחר ואז תחל ההפרדה אמיתית בחיים, הקשר שיישמר אבל מרחוק מתוך רצון ולא מתוך מחוייבות.
וכן זה מתכון מיוחד שעובד עבורנו - אין הבטחה שיעבוד עבור אחרים. עבורם יש מתכון מיוחד להם.

 

[ראליסט מושבע]

פיתרון אפשרי נוסף - שהבחור ילך לטיפול פסיכולוגי - אישית !