ללמד מוסיקה בניו-יורק...?

[nadav779]

ללמד מוסיקה בניו-יורק...?

שלום לכולם, מקווה שהשאלה שלי רלוונטית לפה ואם לא אשמח לקבל הפניה... אז בקיצור, אני גר בישראל ומתפרנס מהוראת גיטרה ומהופעות פה ושם, בניתי לעצמי קבוצת תלמידים גדולה בשנים האחרונות. עכשיו יש דיבור על לנסות את מזלנו בארה"ב - אזור ניו יורק (בת הזוג אמריקאית). אולי מישהו פה במקרה יודע -

1) בארץ מלמדים בעיקר במתנ"סים ובאופן פרטי, איך זה הולך בניו יורק? מישהו פה מלמד/ לומד/ שולח את הילדים שלו ללמוד נגינה בניו יורק ויכול לשפוך לי קצת אור על העניין הזה ועל ההבדלים בין הארץ לחו"ל, האם קל יותר להתפרנס או קשה יותר מאשר בארץ? האם אפשר להרוויח מזה מספיק כדי לגור בניו יורק, לא במנהטן, אבל באזור סביר? אולי ספיציפית יש מקומות של ישראלים שירצו מישהו שמלמד בעברית או מבצע שירים ישראליים?
2) מה הסיכוי ללמד נגינה/ מוסיקה במסגרת קולג', נניח? יש לי תואר ראשון מהאקדמיה ובקרוב תואר שני מהעברית. זה מספיק או שצריך דוקטורט מינימום ויש אלף מועמדים על כל משרה פנויה?

אני יודע שאלו שאלות קצת מבולגנות אבל אני לא מכיר את השוק שם בכלל. אשמח לכל פיסת מידע.

 

[Boston Guy]

לא יודע על ניו יורק ספציפית, אבל...

כאן בפרבר עירוני של בוסטון יש עשרות פתקים ומודעות של "מורים לנגינה" על כל לוח מודעות ציבורי ועל כל עץ שלישי ברחוב.

נכון הוא שהעיירה שלנו היא פרבר מאוד סטודנטיאלי שמוקף באוניברסיטאות גדולות שמלאות בסטודנטים שצריכים עבודה, ושיש כאן קהילת אמנים ומוזיקאים משמעותית (שבצורה אינהרנטית הם תפרנים ומחפשים פרנסה).
בנוסף, ברקלי סקול אוף מיוזיק, הקונסרבטוריון של ניו אינגלנד ועוד כהנה וכהנה מוסדות מוזיקליים נמצאים קרוב מאוד לפה, והתלמידים שלהם גרים בסביבה (ומחפשים פרנסה).

מצד שלישי - אזור ניו יורק גם הוא מוצף באנשים כאלו - הרי כל צעיר שחולם להיות שחקן, זמר, רקדן או מוזיקאי בעולם חולם לגור בניו יורק...
אני מנחש שהתחרות שם על כל קליינט משלם הרבה יותר גדולה מאשר ביהופיץ שבה אני גר.

וכן - אפילו כאן ביהופיץ יש אלף אנשים על כל משרה פנוייה במוזיקה. כשה SCHOOL OF MUSIC העירוני (שמלמד תלמידי בית ספר יסודי נגינה) פירסם משרה - היו מאות מועמדים. והמשכורת שמשלמים שם לא מגיעה אפילו לשכר מינימום...

ובגלל התחרות הזו - כדי להצליח להשתחל למשרת לימוד נגינה במסגרת קולג' (במיוחד קולג' טוב) - צריך להיות עילוי.
האנשים שאני מכיר שמלמדים מוזיקה בקולג'ים "נחשבים" הם אמנים בקנה מידה בינלאומי.
חבר שלי (ישראלי במקור) מלמד פסנתר (מוזיקה קלאסית) באוניברסיטה גדולה באזור בוסטון. הוא פסנתרן קונצרטים מגיל 13, אז הוכר בתור עילוי ונשלח על ידי משפחתו לחיות בבריסל במשך שנים תחת חסותו של רב אמן מפורסם. הוא למד אצל כמה רבי אומן, עשה כמה דוקטורטים, יש לו חוזי הקלטות עם כמה מה LABLES הכי נחשבים למוזיקה קלאסית (נונסאץ \ וורנר בראדרס, היפריון וכיוצ"ב) והוא נותן קונצרטים באולמות הכי נחשבים בעולם.

חבר אחר (לא ישראלי, אבל אנחנו חברים באותו בית כנסת רפורמי) מלמד בברקלי סקול אוף מיוזיק. הוא עבד עם שורת אמנים מפורסמים, ניגן בעשרות סיבובי הופעות חיות (בין היתר עם ספרינגסטין ועם מיק ג'אגר), השתתף כאמן הקלטות ביותר מ 50 אלבומים (ביניהם ג'תרו-טול ווילי נלסון), כותב בעיתונים מקצועיים וכיוצ"ב.

 

[nadav779]

תודה - רק נקודה קטנה

לא בשביל להוכיח משהו, סתם בשביל הסיכוי שאיזה מוסיקאי יקרא מה שאתה כותב... אז ככה:

- העובדה שבניו יורק יש הרבה מוסיקאים שמנסים לפרוץ לא אומרת כלום לגבי האפשרות להתפרנס שם מהוראת נגינה. אני מתאר לעצמי שגם שם, כמו בישראל, 90% מאותם מוסיקאים מרוכזים רק בעצמם ובקריירה שלהם והם לא באמת רואים את התלמיד שיושב מולם. זה שסיימת בהצטיינות את ברקלי לא הופך אותך למורה טוב, ואם לא תתיחס להוראה כעסק לכל דבר - אתה לא תרוויח מזה כסף. בנוסף, רובם לא רוצים לעבוד יותר מיומיים שלושה בשבוע כדי לא לפגוע בקריירה שלהם - אז ברור שרובם תפרנים. הם רואים את עניין הלימוד כמשהו צדדי שעושים על הדרך כי אין ברירה - הם לא באמת מהווים תחרות למי שמתייחס לעצמו כעסק. לפחות ככה זה בישראל, וגם פה אנשים יקשקשו על זה שאי אפשר להתפרנס מזה - מניסיון, בולשיט.

לגבי עניין הקולג'ים - ברור שכדי ללמד בג'וליארד צריך להיות עילוי, התכוונתי יותר בכיוון של קולג'ים קטנים יותר. ושוב תודה!

 

[Boston Guy]

התשובה שלך מראה על ניתוק מהמציאות הכלכלית של החיים בארה"ב

אני לא יודע באיזה "ראש" אתה חי בישראל - אבל בארה"ב גם מוזיקאים צריכים הכנסה כדי שיהיה להם גג מעל הראש ואוכל על השולחן.
הפריווילגייה של "להיות מרוכז רק בעצמך" שמורה לאנשים שאין להם דאגות כלכליות בסגנון עדות ה TRUST FUND BABIES - וכאלו אין הרבה.

בניגוד למה שאתה חושב - רוב המוזיקאים שמנסים לשרוד בעיר יקרה כמו ניו יורק עובדים קשה מאוד עבור הכסף שהם מרוויחים, וחלק מהעבודה הקשה הזו זה לתת לתלמיד הרגשה שהמורה שלו הוא מורה טוב ש"רואה אותו"... כי אחרת - התלמיד פשוט ילך למישהו אחר.
שנינו מסכימים על כך שיש המון מוזיקאים שמחפשים את ההצלחה בניו יורק ושצריכים להתפרנס. מורה לנגינה שמתייחס לעבודה הזו כ"חלטורה" ו"לא באמת רואה את התלמיד שיושב מולו" לא יכול לפעול בשוק משוכלל כזה - כי לתלמידים שלו יש מבחר גדול של מורים...

אני יכול להגיד לך שנותני שרותים מסוג ה"מורה הפרטי" בארה"ב עובדים ברצינות רבה מאוד. ממה שאני שומע מהמשפחה בישראל - בצורה שונה מאוד מבארץ.

כל מורה פרטי (בכל תחום) שהעסקתי עד היום עבור הילדים שלי וגם עבורי
הגיע לשיעורים בדיוק בזמן. לרוב - חמש דקות לפני הזמן.
הם תמיד מגיעים מוכנים לשיעור - עם חומר מסודר, עם תכנית שיעור, עם NOTES מהשיעור הקודם...
בזמן השיעור - אין דאחקות, אין ביזבוז זמן. הם יודעים על מה משלמים להם והם מרוכזים ב 100% בתכנית השיעור במשך כל זמן השיעור.
אם שיעור הוא 45 דקות - הוא ימשך 45 דקות. לא שנייה פחות. אין מצב של "אני צריך ללכת כי אני מאחר לתלמיד הבא".
הנייד שלהם מושתק ולא יוצא מהתיק במשך כל זמן השיעור.
הם מתכננים את היום שלהם כך שיש להם את הזמן הנדרש - כולל רזרבות - בין שיעור לשיעור, כך שהם לא יאחרו לתלמיד הבא אם חס וחלילה יש פקק תנועה.
בזמן השיעורים.

 

[nadav779]

זה כבר קצת גולש מהדיון,

אבל רק אציין שמה שתיארת - להגיע מוכנים, בזמן, בלי פלאפון בשיעור - זה חשוב, זה הבסיס של הבסיס, אבל זה לא מה שהתכוונתי אליו כשדיברתי על לראות את התלמיד. אתה בעצם מתאר כאן פקיד ממושמע ולא מורה. את הדברים הכי חשובים, שהופכים אותך למורה ששווה לשלם יותר עבורו - לא ציינת כלל. אבל זה לדיון אחר

 

[Boston Guy]

מה שציינתי אלו הדברים שבישראל "פחות חשובים"...

בהכללה הכללתית - בישראל זה לא טריוויאלי שמישהו מגיע לפגישה\שיעור בזמן.
כך גם בחיים הפרטיים וגם בחיים העיסקיים.
סתם לדוגמא:
כאן בבוסטון, כשאני מזמין אמריקאים למסיבה שמתחילה בשבע - 98% מהמוזמנים יעמדו בשלשות ליד הדלת של הבית שלי בחמישה לשבע (ולא יצלצלו בפעמון - יחכו לשבע בול).
כשאני מזמין ישראלים למסיבה שמתחילה בשבע - הם יתחילו להגיע בשבע וחצי. האחרונים יגיעו בתשע.

אני מניח שמבחינתך - "פקיד ממושמע" זה DEROGATORY TERM. אם וכאשר תעשה את המעבר למנטאליות של ארה"ב - תגלה שההתנהלות הזו זה משהו שמצפים גם מ"אומן יצירתי".

 

[nadav779]

קראת מה שכתבתי?

לא אמרתי שלא חשוב להגיע בזמן - כתבתי בפירוש שהאיכויות ה"פקידותיות" שציינת הן חשובות, להגיע מוכנים ובזמן זה הבסיס של הבסיס, בלי זה אין על מה לדבר בכלל. אבל זה לא מספיק. את זה הרי כולם עושים. על זה צריך לבנות עוד הרבה שכבות שיהפכו אותך למורה ששווה לשלם יותר בשבילו.

 

[debby12]

לא מכירה את ניו יורק...

אצלנו (אזור וושינגטון) הילדות לומדות לנגן בכלים שונים (טרומבון, חליל וכינור) דרך בית ספר פרטי למוסיקה כזה - http://www.ismw.org

אני מניחה שיש דומים לו בניו יורק

ילדה אחת לומדת פרטי אצל מורה שהומלצה על ידי המורה שלה לנגינה בבית הספר (יש להם שעה ביום שיעור תזמורת/נגינה אינסטרומנטלית בבתי הספר הציבוריים. והמורה תמיד מעודדת לתגבר בשיעורים פרטיים)

מבחינת פרנסה - לדעתי זו לא פרנסת ענק... בבית הספר למוסיקה מן הסתם גוזרים קופון על המורים.

השיעורים הפרטיים בחליל [אצל המורה הלגמרי פרטית - לא דרך ה ISMW) עולים 50 דולר לשיעור של 45 דקות אם המידע הזה עוזר במשהו.... וזה "כסף שחור" (נותנים צ'ק, לא מקבלים קבלה). מה שאומר שזה לא עוזר למורה בביטוח בריאות. והתשלום הוא פר שיעור (= יש חג ואין שיעור - אין תשלום)

נדמה לי שאזור ניו יורק הוא אחד הכי יקרים בארה"ב... למה דווקא שם?

 

[nadav779]

תודה

דווקא ניו יורק כי עדיף לגור ליד משפחה.

 

[תמי יונועה]

אני אספר לך על מה קורה אצלנו, בעיר בפרבר של בוסטון

לא בטוחה אם גם בניו יורק זה מתנהל ככה...
יש כאן תוכנית עירונית דרך בתי הספר שבה כל הילדים לומדים בכיתה ג' חלילית ובכיתה ד' בוחרים כלי נגינה מתוך מגוון אפשריות (נשיפה, מיתר, תופים, קלידים וכ"ו). בשנה הראשונה הם כולם לומדים בצורה קבוצתית בבית הספר את הכלי שבחרו, בסוף השנה הזאת יפרשו אלה שכלי נגינה זה לא העיניין שלהם, והנשארים ימשיכו עד סוף החטיבה, עם הכלי שבחרו, לתזמורת ביה"ס. בשנים האלה, כדי להיות חברים בתזמורת, הם חייבים גם לקחת שעורי נגינה פרטיים על הכלי שלהם במקביל לשיעור התזמורת בבית הספר.
בגלל שכבר נוצר קשר עם המורה שלימד על הכלי, אז רוב התלימידים ממשיכים ללמוד אצלו את השעורים הפרטיים, ככה לפחות היה אצלנו, המורה שלימד את הבן חצוצרה בכיתה ד' הפך להיות המורה הפרטי שלו לשנים הבאות. כשהם נכנסים לתיכון, הם לא צריכים לקחת שעורים פרטיים, ומנגנים בתוך כל מיני הרכבים ותזמורות בתוך בית הספר התיכון. המורה שמגיע ללמד בבית הספר מגיע ממסגרת עירונית שיש לה מבחר מורים פרטיים לכלי נגינה. בקיצור, אם תצליח להכנס לביה"ס למוסיקה עירוני כזה אז סבבה, השאלה אם יש לך את התארים שהם מחפשים.
הנה הלינק לבית הספר למוסיקה של העיר שלנו, ברוב הערים מסביב יש בתי ספר דומים:
http://www.bmsmusic.org

 

[ilanvag]

ואני יכול לשתף איך זה אצלנו,

עוד פרבר של בוסטון (העיירה ניוטון).
&nbsp
ראשית, התהליך עצמו הוא בדיוק כפי שתיארה תמי, אלא שאצלנו המורים בביה"ס לא נותנים גם שיעורים פרטיים, או לפחות לא בביה"ס של הילדים שלי, ולמיטב ידיעתי. ושנית, לפחות בפרבר שלנו, אי אפשר לבחור בקלידים (פסנתר), ולמיטב זכרוני גם לא הייתה אפשרות לגיטרה. כן יש מבחר של כלי מיתר אחרים (כינור לדוגמה), והמון כלי נשיפה.
&nbsp
אז שני הילדים שלי בחרו בכלי נשיפה, הבת מנגנת בביה"ס על חליל צד, והבן על קלרינט.
&nbsp
בנוסף, לשניהם יש מורים פרטיים למוסיקה, רק שאצל הבת שלי מדובר בפסנתר -- כלי שהיא החלה לנגן עליו עוד לפני חליל הצד.
&nbsp
הסטנדרט למורה פרטי הוא 50 דולר לשיעור (שיעור הוא שעה), כאשר השיעורים הם תמיד בבית התלמיד, וזמן הנסיעה הוא על חשבון המורה (וזמן הנסיעה יכול להיות משמעותי, ראה למטה).
&nbsp
המורה לפסנתר שמלמד את הבת שלי הוא רוסי מבוגר שעושה את זה במשרה מלאה --
מורה ואומן בחסד, שמלמד בכל אזור בוסטון רבתי, ונוסע מתלמיד לתלמיד (תחשוב בהקבלה על כל אזור גוש דן רבתי, בערך מראשל"צ בדרום ועד הרצליה בצפון). הוא נחשב לטוב ומצליח יחסית (הגענו אליו דרך המלצה מחברים טובים), ועדיין צריך לנסוע בין הרבה ערים ולעשות קילומטראז' רציני כל יום, בשביל ללמד. אני יודע שיש תלמידים שהוא נוסע אליהם חצי שעה ויותר בכל כיוון. בשורה התחתונה, אני לא יודע כמה הוא מרוויח בשנה; אבל גם בהערכה הכי אופטימית שאני יכול להגיע אליה, מדובר בסכום מאוד נמוך, בהשוואה לאזור היקר-להחריד בו אנו גרים (ואזור ניו-יורק יקר עוד יותר).
&nbsp
המורה של הבן הוא סטודנט למוסיקה באחת האוניברסיטאות, שהגענו אליו במקרה. הוא מלמד "על הצד" (כי הוא סטודנט במשרה מלאה), כך שאצלו זו בטח לא הכנסה משמעותית. אני גם יודע שלוקח לו יותר מחצי שעה להגיע אלינו.
&nbsp
בקיצור, המצב פה מאוד שונה מאשר בארץ. בישראל, למעט מורה אחד שהגיע אלי הביתה , כמעט תמיד אני הייתי זה שהגיע לביתו של המורה למוסיקה; והשיעורים שם היו ברצף נע, תלמיד אחר תלמיד, כאשר אחד מגיע לפני סוף השיעור ומחכה לתורו. פה זה לרוב אחרת, בייחוד כאשר מדובר בילדים - הורים לא ייטו לשלוח את הילדים לביתו של המורה, הם יירצו שהשיעורים ייערכו בבית שלהם, תחת השגחה (המצב שונה אצל מבוגרים; כשניסיתי לחזור לפסנתר לפני כמה שנים, אני נסעתי לבוסטון לביתו של המורה, שמלמד באחת האוניברסיטאות המובילות פה, ולימד על הכנף אצלו בבית).
&nbsp
בשורה התחתונה, ומה שאני מנסה לומר -- אני מקווה שלאשתך יש מקצוע טוב ומכניס בשביל לעזור לפרנסת המשפחה, כי נראה לי שלחיות רק מלימוד גיטרה, ועוד בעיר יקרה כמו ניו-יורק, יהיה מאוד קשה.

 

[ron1222]

גיטרה ופסנתר

הם שני כלים שלא נכללים בשום הרכב בית ספרי שנלמד כחלק ממערכת השיעורים - לא בתזמורת, לא באנסמבל כלי נשיפה, ולא marching band. בגיטרה ופסנתר אפשר לנגן רק בלהקת הג׳ז שהיא פעילות אלקטית אחר הצהריים, וכדי להכנס ללהקת הג׳ז שפעילה רק בעונת החורף הילדים צריכים לעבור אודישן ולהפגין ידע נרחב בתחום. מורים לגיטרה פה באזור בדרך כלל מלמדים בסגנון רוק או פופ למשל בבתי ספר כמו ״guitar center " לתלמידים פרטיים שלא מנגנים בבית ספר.

 

[nadav779]

אוקי. מוזר

כאילו, בארץ אני מצליח לחיות מזה בכלל, בכלל לא רע. בתקופות מסויימות הרווחתי לא פחות מהחברים ההיטקיסטים שלי. אני מכיר כאלה שמלמדים יותר זמן ממני ומרוויחים הרבה יותר וחיים מצויין. ארה"ב לא אמורה להיות מקום שבו קצת יותר קל להתפרנס בתור עצמאי...? כאילו, בסדר, אני לא מאלה שחושבים שהכסף זורם שם ברחובות ורק מחכה שאני אקח אותו. אני מוכן לעבוד קשה. אבל מהתגובות כאן עולה שבארה"ב הרבה יותר קשה להתפרנס מאשר בארץ, ואני מודה שלזה לא ציפיתי.

 

[Midriff]

תגגל

הנה דוגמא (לא בניו יורק) של משרה רלוונטית. התיאור הוא די דומה למשרות אחר ברחבי ארה"ב. זה תלוי בשם האוניברסיטה, אבל גם אוניברסיטאות לא מאוד מפורסמות מקבלות לפחות כמה עשרות פונים פר משרה (כמובן משתנה פר תחום ופר אוניברסיטה). למשרות של teaching אולי תואר שני יספיק. [URL]https://www.higheredjobs.com/faculty/details.cfm?JobCode=176600106&Title=Lecturer%20%2F%20Instructor%20of%20Music%20%28Strings%29%20Part%20Time[/URL]

 

[בוקובזה שטראסה]

מדובר רק עליך ועל אשתך?

יש לך רזרבות כספיות להתחלה ויהיה לך "לאן לחזור" מבחינת פרנסה אם זה לא יסתדר?
אם כל התשובות לשאלות האלה הן כן, ואתה מוכן לקחת סיכון, אז אף פעם לא תדע אם לא תנסה.
אני אמנם עברתי לארה"ב בנסיבות אחרות לגמריי (בלי אזרחות ועם ילד קטן, ומצד שני לתוכנית לימודים מסודרת), אבל כתבתי פה כבר פעם שאני שמח שהפורום התפוזי לא היה קיים אז כי בוסטון, אילן, והג'מאעה עוד היו עלולים להוציא לי את הרוח מהמפרשים...
שורה תחתונה: סיכוי למציאת משרה באקדמיה ללא קשרים והמלצות הוא נמוך. מבחינת שיעורים פרטיים, הייתי מנסה בתחילה לשים דגש על יצירת בסיס בקרב הקהילה הישראלית, בשאיפה להרחיב את חוג הלקוחות מאוחר יותר.
אם תלך על זה, תצטרך נשימה ארוכה לפחות להתחלה, וגם לא מעט מזל. חיי מוזיקאי...
מה שלא תבחר, שיהיה בהצלחה!

 

[Midriff]

ורק אוסיף

ש'איזור ניו יורק' זה הכללה מטורפת, אני מניחה שהדברים שונים במרכז מנהטן או אם עוברים לפרברים למשל

 

[nadav779]

ברור ברור

לא בניתי על מנהטן. התכנון היה יותר באזור לונג איילנד, קווינס, אפילו ג'רזי זורם, אפסטייט אולי...

 

[Midriff]

אם ככה

אז למה בכלל דווקא באיזור ניו יורק? תסתכל על משרות באוניברסיטאות וקולג'ים בכל ארה"ב ותראה..

 

[nadav779]

כן, אני עוקב אחרי הפורום/ קומונה

כבר לא מעט שנים, ואני יודע שיש פה כמה חבר'ה שהכיף שלהם בחיים זה לדרוך לאנשים על החלומות. שוין, באמריקאית אומרים Everybody needs a hobby. לקחתי את זה בחשבון לפני שכתבתי אז אין לך מה "לדאוג"
&nbsp
רזרבות לא כל כך יש אבל תמיד אפשר לחזור לארץ.
&nbsp
אתה מכיר אולי משהו ספיציפי בקהילה הישראלית? הסיבה שכתבתי פה בפורום זה כדי לברר על הקהילה הזאת... למה אתה מתכוון, לפרסם במקומות שיש הרבה ישראלים? ותודה.

 

[בוקובזה שטראסה]

לא צריך להגזים.

בוסטון והחבר'ה לא עושים את זה מרוע. זו פשוט זווית ראייה היפר-ריאליסטית ובמידה מסויימת פטאליסטית שיש להם על החיים ועל רמת הסיכון המחושב שעל אדם לעשות.
&nbsp
בנוגע לניו יורק, אם הייתי מתגורר שם אולי הייתי יכול לעזור. אני לא. וחוץ אולי ממטילדה, שלא מבקרת פה בקביעות, לר זכור לי אף אחד אחר פה שגר שם.
&nbsp