למאיה שלום שאלה מציקה?

pratit

New member
למאיה שלום שאלה מציקה?

למאיה שלום בני בן שנתיים ו7 חודשים מטופל במכון להתפתחות הילד עכשין רק היתה הפגישה השניה עם הקלינאית תקשורת יש לו איחור שפתי גדול רק 3 פעמים שמעתי אותו מחבר את המשפט אבא בא מדבר כיום ללא זיבריש כ20 מילים משתמש בגסטות קשר עין טוב נמצא מתחילת השנה הזו במשפחתון של 4 ילדים המכסימום 5 במשפחתון מתפקד יפה וחלה התקדמות בהרגלים ובכלל בשפה פחות אציין שבמשפחתון הוא הכי גדול יש עוד ילד בן שנתיים וחודשיים שבקושי מדבר ילדה בת שנה ו4 חודשים שמדברת לא רע ועוד ילדה בת 7 חודשים . בעייתי אצל הקלינאית בפעם השניה בני לא רצה לשבת על הכיסא יותר ולשתף פעולה לקראת סוף הפגישה ובכה מאד אז הקלינאית הסבירה שכניראה הוא צריך פסיכולוג אציןן שכרגע אני חוששת שבני יקרי לא ישתף פעולה יותר עם הקלינאית אחרי מה שהיה מהכרותי איתו כשהולכים איתו ראש בראש הוא רק נכנס לעקשנות ובדכ זה לא עוזר מה עושים ? מה גם שכאמא קשה לי לעמוד מנגד שילדי בוכה ונכנס להסטריה בגגל סיטואציה זו יחד עם זאת אני יודעת שעם ההכוונה המתאימה כן ניתן לגרום לו לשיתוף פעולה והרי הוא צריך כל כך את הטיפול מה עושים ? זה סתם כראיה מוסגרת חבל שלא מתייעצים מספיק עם ההורים שלרוב מכירים את ילדם הכי טוב נ.ב אצל קלינאית אחרת הוא לא בכה ככה . וכמאמר מוסגר חבל שכך מתייחסים להורים מודאגים מאד כי אני אחרי הפגישה יצאתי בעצמי כמעט עם דמעות בעיניים.אשמח כן גם לתגובות הורים עם מכירים דומים עצות והצעות תודה אמא האוהבת את בנה יחידה יותר מהכל .
 

Navva

New member
מה משך הפגישה עם הקלינאית?

כאשר התחלנו לטפל בבנינו בגיל זה, הפגשיות עם הקלינאית היו רק חצי שעה, ולא 45 דקות. היתה לנו הגמישות מאחר וטיפלונו בו באופן פרטי. אולי גם עם ט' 17 ניתן ליצור איזו שהיא התחשבנות. יכול להיות שהוא גם לא רצה לשבת, כי הוא לא רגיל. למה בגיל הזה הוא במשפחתון עם תינוקות? האם את נמצאת בחדר בזמן הטיפול? בגיל הזה אנחנו הינו בחדר. בתור אמא, לכל עיניני השפה של בני אני מתיחסת כסימפטום ולא כבעיה עצמה. זו אולי הסיבה שהקלינאית אמרה מה שאמרה. ולגבי העתיד אולי הוא סתם תפס "יום" רע. מאוד תלוי מה את תקריני, אם תפגיני יחס שלילי לפני הטיפול הבא אז יש מה לחשוש. לגבי ללכת עם עקשנות, זה אולי התנגשות אופי של בנך והקלינאית. מאחר ואת מכירה את בנך טוב יותר, כדאי שתשוחחי עם הקלינאית, אפילו בטלפון, לפני הטיפול הבא, ותישרו קו. אתן חייבות להוות צוות כדי להצליח בטיפול בבנך.
 

pratit

New member
זה בדיוק הענין קשה מאד לתפוס אותם

ובנוסף יותר קל כניראה להפנות לאבחון הפסיכולוגי (בדכ אני לא טיפוס ציני יש בי רק כעס וכאב עצומים על אופי התנהלות הדברים במכון ) בנוסף ציינתי שאני איתו בחדר אך לפעמים ניראה לי שיותר כקישוט כי היא לא מעוניינת שאהיה שותפה פעילה באינטרקציה. בנוסף תמיד אני שמחה לתת תצאנס לאנשים אבל לפעמים ניראה לי שעדיף לדבר עם הקיר כי התשובות וההתייחסות פשוט לא משהו גם מה בדיוק הגישה המטרה וכו לא ממש הוסברו לי לעומקם אולי אז הייתי יותר מבינה .
 

Navva

New member
אנ'לא הבנתי, טיפול או אבחון?

כשהיתי בחדר עם בני, כמעט ולא השתתפתי היתי פשוט נוכחת כי הוא לא הסכים להישאר לבד. כמה פעמים שהיתי מאוד עייפה, כמעט נרדמתי, רק הכסא לא היה נוח
. אם לא תתפסי אותה, לפני הטיפול הבא, תדברי איתה בטיפול בא, לפני או אחרי, ותבקשי שתסביר לך מה היא מתכוונת לעשות, והאם כבר גיבשה תוכנית טיפול. צאי מנק' הנחה, שגם אם היא קבלה, הנדרשים כמה מפגשים כדי לקבוע את דרך הטיפול הפרטנית. תני לה ללמוד על הילד, מידע שהורה מוסר לא תמיד מועיל. אם הגישה תמשיך, יש לה מנהלים. כמו כן תתיעצי עם רופא/ת הילדים של בנך.
 
שלום לך,

חוסר שיתוף פעולה בטיפול יכול להיות תקרית חד-פעמית, או להפוך לדפוס קבוע. באמת יכול להיות שהילד מרגיש לחוץ או שאין כימיה בינו לבין המטפלת, כדאי בכל אופן לתת לזה עוד צ'אנס. אני חושבת שאת כאמא ,יכולה להרגיש בעצמך אם יש חיבור טוב בין הילד לבין הקלינאית או שאין. מצד שני, יש ילדים שהבעיה בשיתוף הפעולה אינו קשור לאופי המטפל, אלא נובע מקשיים אובייקטיביים- קושי להתמודד עם תסכול לדוגמה, בעיות בקשב ובריכוז וכו'. במקרה כזה חשוב מאוד להמשיך בטיפול על אף הקושי, כי הטיפול יכול לשפר קשיים אלו באופן משמעותי. גם אם זהו המקרה שלכם- כדאי לבדוק את נושא ההתאמה למטפלת. מה דעתך?
 

pratit

New member
למאיה היקרה תודה על התשובה המקיפה

אינני מממהרת אך ניראה לי שהבעיה בכל מקרה קשורה לכימיה שבין בני לקלינאית הבעיה שהוא כבר היה אצל קלינאית אחרת שאצלה לא בכה כככה אך אני לא בדיוק הסתדרתי איתה מה לעשות צריך אחת שיהיה שיתוף עם האמא וגם עם הבן באופן כללי אני פחות מפתחת בהם אמון כי הרבה פעמים ניראה שמדברים אלי מעבר לכתף זורקים מילים שלפעמים מאד קשה לשמוע וגם לא ברורות דיים והתשובה לא ניתנת במלואה. בכל אופן בטוח שיש מה לעשות בנידון ואעשה . שאלה נוספת ונניח ואכן יש לבני אבחנות אלה או אחרות דובר איתי על דחיית סיפוק וסף תסכול נמוך האם ניתן לטפל בילד בוכה שהבכי הופך להיות הסטרי עד כדי רצונו לברוח מהחדר וכבר אינו משתף פעולה ולהמשיך לעבוד או לנסות קודם לרכוש אמונו להסתגל לנסות שיטה אחרת וכו הרי גם לילדים עםקשים יש אופי אינדבידואלי משלהם ולו כל שיטה מתאימה לכל ילד תודה
 
pratit שלום,

בעיקרון כאשר הילד בוכה ואינו רגוע, לא ניתן להמשיך את הטיפול כרגיל, אלא מנסים ללכת לקראתו ולפייס אותו, רק אז אפשר להמשיך, אבל אפשר לעשות זאת בשיטה שבה מסיחים את דעתו בעניין אחר ואז הוא נרגע. לכל אחד יש את השיטות שלו להרגיע, מה שבטוח- זו לא סיבה להרים ידיים.
 
למעלה