"לא ידון רוחי באדם לעולם..והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית)
זה המקור לביטוי לדעתי. ויש כאן טעות נפוצה שכן הביטוי מתייחס לכך שה' נתן לבני האדם מאה ועשרים שנה לחזור בתשובה לפני המבול, אבל בטעות פירשו את זה שה' כאילו אמר שהמקסימום שבן אדם יכול להיות הוא 120 שנים.
בעברית ניתן למנות בשתי דרכים:
עד עשר - רק ברבים: שני שקלים, חמש שנים
מעל עשר - גם ביחיד וגם ברבים: אחד עשר שקל/שקלים; מאה ועשרים שנה/שנים
ובהרחבה: האקדמיה
