למה איפה לעשות קורס ברמנים זה לא כזה חשוב....
אני התחלתי לשתות בגיל מאד מאוחר - 26. היו לזה כל מיני סיבות, רציונליות יותר ורציונליות פחות. בסוף 2002 נסעתי לחודשיים לדרום אמריקה, ואח"כ לגור 5 חודשים בספרד. לפני הנסיעה חשבתי לעצמי שאם אני אעשה קורס ברמנים, אז אולי אוכל לעבוד בזה במדריד. למי שלא מכיר אותי, איבדתי יד בצבא ויש לי פרותזה, והייתי משוכנע שהגימיק של ברמן עם יד אחת יסדר לי עבודה בשניות. טעיתי, כי בלי אזרחות אירופאית לא רצו להעסיק אותי. אבל למה אני מספר את זה? כי נזכרתי שאני רוצה לעשות את הקורס רק כחודש וחצי לפני הנסיעה. אז הייתי מאד לחוץ, ועשיתי טלפונים לכולם, ורצה הגורל ורק ל-"ברטנדר" היה קורס שהתחיל ונגמר לפני הנסיעה. וגם אני הייתי מאוכזב כי כולם שמעו על זמן אמיתי. אבל עשיתי את הקורס בכל-זאת, ומאד נהניתי. למה? לא משנה בכלל, כי הנאה זה דבר מאד אינדיבידואלי. בדיעבד אני חושב שהם היו די מקצועיים, אבל יכול להיות שמישהו אחר יחשוב אחרת. גיסר היה אחד המדריכים שלי, אגב. אבל מה שקרה בקורס זה שגיליתי שאני אוהב את התחום. והחלטתי להתמקצע בו יותר. לא מצאתי עבודה במדריד, וכשחזרתי לארץ גם לא כל-כך חיפשתי. היתה לי עבודה אחרת והכל היה סבבה. אבל המשכתי ללמוד - לקרוא באינטרנט, לדבר עם ברמנים וחברים שמבינים, והכי חשוב: שתיתי. טעמתי. התנסיתי. כשחזרתי ממדריד מצאתי לי פאב-בית, "הנורמן", שהיה מספיק קטן כדי שכשאני יושב על הבר אני אוכל לדבר עם הבעלים, עם הצוות, עם לקוחות אחרים. רק אחרי 3 שנים כלקוח בנורמן העזתי לבקש להיכנס אל מאחורי הבר. אבל עד שזה קרה, היתה לי הכשרה מקצועית בסיסית (בת 3 וחצי, אגב...) שהרחבתי בכוחות עצמי. וכשנכנסתי מאחורי הבר, אחרי הימים הראשונים של הלחץ וההתרגשות, זה הפך להיות מאד טבעי לי. ולא הפסקתי: הלכתי לערבי טעימות ואפילו עשיתי פרוייקט עם חבר ועברנו את כל ה-ABC בוויסקי, רק כדי להכיר עוד ולהיות מסוגל לדבר על זה ולהמליץ לאנשים. ואגב, אני בירמנתי בשביל הכיף, לא בשביל הכסף. למה אני מספר את כל זה? כי זה בכלל לא משנה איפה אתם עושים את הקורס. יש כאלו שיגידו גם שבכלל לא צריך קורס, ואפשר להתווכח על זה. דעתי האישית היא שאת מיומנויות הבר וההתנסות תחת לחץ (תרגילים ומבחנים) קשה לקבל לבד, אבל את כל הידע יש באינטרנט, ככה שקורס יכול להוסיף המון, אבל זה לא הכרחי. מה שמשנה, בסוף, זה כמה אתם מקצועיים (או מתכוונים להיות). בבר אקטיבי בחתונה, למשל, נדרשות מיומנויות מסוג אחד. בבר קטן כמו הנורמן נדרשות מיומנויות מסוג שני ובמגה-פיקאפ-בר נדרשות מיומנויות מסוג שלישי (ובמיומנויות אני מכליל את הידע הנדרש), שלא לדבר על זה שאפילו בין ברים באותה קטגוריה יהיו הבדלים בין מה שהבעלים מצפה מכם. אתם צריכים להבין מה המקצוע דורש, ולהחליט כמה אתם משקיעים וכמה אתם מתכוונים להיות מקצוענים. אם אתם רוצים להיות טובים, עשו קורס כלשהו ואח"כ תמשיכו לבד. וגם פה בפורום ישמחו לעזור. זה לא צריך לקחת 3 שנים - לי זה לקח 3 שנים כי זו לא היתה העבודה שלי בסוף. אז סעו לשלום, הקרח בפנים. ענבר
אני התחלתי לשתות בגיל מאד מאוחר - 26. היו לזה כל מיני סיבות, רציונליות יותר ורציונליות פחות. בסוף 2002 נסעתי לחודשיים לדרום אמריקה, ואח"כ לגור 5 חודשים בספרד. לפני הנסיעה חשבתי לעצמי שאם אני אעשה קורס ברמנים, אז אולי אוכל לעבוד בזה במדריד. למי שלא מכיר אותי, איבדתי יד בצבא ויש לי פרותזה, והייתי משוכנע שהגימיק של ברמן עם יד אחת יסדר לי עבודה בשניות. טעיתי, כי בלי אזרחות אירופאית לא רצו להעסיק אותי. אבל למה אני מספר את זה? כי נזכרתי שאני רוצה לעשות את הקורס רק כחודש וחצי לפני הנסיעה. אז הייתי מאד לחוץ, ועשיתי טלפונים לכולם, ורצה הגורל ורק ל-"ברטנדר" היה קורס שהתחיל ונגמר לפני הנסיעה. וגם אני הייתי מאוכזב כי כולם שמעו על זמן אמיתי. אבל עשיתי את הקורס בכל-זאת, ומאד נהניתי. למה? לא משנה בכלל, כי הנאה זה דבר מאד אינדיבידואלי. בדיעבד אני חושב שהם היו די מקצועיים, אבל יכול להיות שמישהו אחר יחשוב אחרת. גיסר היה אחד המדריכים שלי, אגב. אבל מה שקרה בקורס זה שגיליתי שאני אוהב את התחום. והחלטתי להתמקצע בו יותר. לא מצאתי עבודה במדריד, וכשחזרתי לארץ גם לא כל-כך חיפשתי. היתה לי עבודה אחרת והכל היה סבבה. אבל המשכתי ללמוד - לקרוא באינטרנט, לדבר עם ברמנים וחברים שמבינים, והכי חשוב: שתיתי. טעמתי. התנסיתי. כשחזרתי ממדריד מצאתי לי פאב-בית, "הנורמן", שהיה מספיק קטן כדי שכשאני יושב על הבר אני אוכל לדבר עם הבעלים, עם הצוות, עם לקוחות אחרים. רק אחרי 3 שנים כלקוח בנורמן העזתי לבקש להיכנס אל מאחורי הבר. אבל עד שזה קרה, היתה לי הכשרה מקצועית בסיסית (בת 3 וחצי, אגב...) שהרחבתי בכוחות עצמי. וכשנכנסתי מאחורי הבר, אחרי הימים הראשונים של הלחץ וההתרגשות, זה הפך להיות מאד טבעי לי. ולא הפסקתי: הלכתי לערבי טעימות ואפילו עשיתי פרוייקט עם חבר ועברנו את כל ה-ABC בוויסקי, רק כדי להכיר עוד ולהיות מסוגל לדבר על זה ולהמליץ לאנשים. ואגב, אני בירמנתי בשביל הכיף, לא בשביל הכסף. למה אני מספר את כל זה? כי זה בכלל לא משנה איפה אתם עושים את הקורס. יש כאלו שיגידו גם שבכלל לא צריך קורס, ואפשר להתווכח על זה. דעתי האישית היא שאת מיומנויות הבר וההתנסות תחת לחץ (תרגילים ומבחנים) קשה לקבל לבד, אבל את כל הידע יש באינטרנט, ככה שקורס יכול להוסיף המון, אבל זה לא הכרחי. מה שמשנה, בסוף, זה כמה אתם מקצועיים (או מתכוונים להיות). בבר אקטיבי בחתונה, למשל, נדרשות מיומנויות מסוג אחד. בבר קטן כמו הנורמן נדרשות מיומנויות מסוג שני ובמגה-פיקאפ-בר נדרשות מיומנויות מסוג שלישי (ובמיומנויות אני מכליל את הידע הנדרש), שלא לדבר על זה שאפילו בין ברים באותה קטגוריה יהיו הבדלים בין מה שהבעלים מצפה מכם. אתם צריכים להבין מה המקצוע דורש, ולהחליט כמה אתם משקיעים וכמה אתם מתכוונים להיות מקצוענים. אם אתם רוצים להיות טובים, עשו קורס כלשהו ואח"כ תמשיכו לבד. וגם פה בפורום ישמחו לעזור. זה לא צריך לקחת 3 שנים - לי זה לקח 3 שנים כי זו לא היתה העבודה שלי בסוף. אז סעו לשלום, הקרח בפנים. ענבר
