תשובות נוקבות לשאלות נוקבות
ראשית, אמיל זולא, לא אמין..
לעצם העניין:
יחסית למי שניסתה לצייר עצמה כ״שוטחת עובדות אובייקטיבית״, ותו לא,
יש בפייסקה החותמת את דבריך, נימה נחרצת של עמידה על הרגליים האחוריות (או שמא, פשוט ירדת לגשר ואילו הרגליים הקדמיות
) כדי לתקוף את טענותיי, דרכי להביא לתיקונן ותכלית פריסת דבריי בפני גולשי/ות הפורום.
כדי שלא להיגרר שוב לאווירה מאשימנית.
אתייחס לדברים מבעד לשלוש השאלות הנוקבות שאת הפנית אלי:
1
) על סמך מה אני מקווה שיימצא פתרון ?
על סמך העובדה, שלמרות המציאות הטופחת על פני, אני ממשיך להאמין ברצונם הטוב של בני ובנות אדם בעלי היכולת והרצון והיכולות לגלות חמלה ולמצוא פתרון של התחשבות ואופטימיות (אמונה שע״פ דיווחה של ״מי יודע מדוע״ שבה והוכיחה את עצמה בתגובתה של נציגת האיגוד עמה שוחחה).
2
) מה אני מצפה מגולשי הפורום ?
לא מ צ פ ה , לכלום, א ל א ברוח אמונתי בבני/בנות אדם, ק י ו ו י ת י ל: הקשבה, דיאלוג, תמיכה ועידוד, תגובות מנוגדות ואולי אף דירבון לפעולה. לכל אלו זכיתי ואני מודה על כך, לכולם/ן. גם לך, נועה.
כן ציפיתי, שהדבר יהיה ברור ויזכה לתמיכה של מנהלת הפורום והופתעתי מאי הבהירות ואי ההסכמה.
3
) האם חשבתי שהשימוש בציניות יעזור (בהשגת מטרותיי, אותן לא הבנת מלכתחילה...) ?
בהחלט לא, השימוש בציניות הוא טובת הנאה ילדותית וחסרת ערך פרקטי של ממש. אינני חושב שהבאתי אותה בעוצמות שיש בהן כדי לפגוע ברגשות, ושב ומתנצל אם יכולת האומדן הלקויה שלי הביאה לתוצאות אחרות.
דובי
שזה יכול לעזורבארץ למתעמלות תחרותיות דתיות (ואני מדברת על דתיות, לא חפיפניקיות) ואגב, מה יקרה עם בתך
