למה אמרו לי "הזמן מרפא פצעים "?????

[ה מוזה]

למה אמרו לי "הזמן מרפא פצעים "?????

הוא לא ! הוא לא- מרפא את הכאב הוא לא - ממלא את החלל הוא לא - מרפא את הלב הוא לא - משקיט את הנשמה הוא לא - עוזר שלא להתגעגע הוא לא - עוצר את הדמעות הוא לא - מחריש את הזעקה הוא לא - נותן תשובה הוא לא - מפסיק את הכאב האיום הפנימי הבלתי נסבל הזה . מתגעגעת אליך אבא כאילו רק אתמול קטפו אותך מהידיים שלי בכזו פתאומיות ובכזו אכזריות . ויש הרבה שלא אמרתי שלא הראתי לך- והזמן ל א - מרפא את תחושת ההחמצה האיומה . לא אמרתי לך - אני אוהבת אותך לא אמרתי לך - אני גאה בך לא אמרתי לך - אתה המצפן והמצפון שלי . לא חיבקתי אותך מספיק לא נישקתי אותך מספיק ולא הפסקתי לשאול - למה????? עד היום שואלת אין לי תשובה . ועד היום המילה "אבא" גורמת לי לגוש בגרון וכמה שהתאבלתי וכמה שבכיתי ..עדיין יש דמעות ויש כאב הזמן לא הכהה את הכאב ולא השכיח אותו. אובדן שכזה גם הזמן לא יירפא . אבא שלי - מתגעגעת אליך .

 

[time4fear]

אין לי ממש כותרת..

אנשים רוצים להרגיש טוב עם עצמם, הם אומרים זמן מרפא, שיהיה להם תקוה, שאם הם ימשיכו בחיים שלהם ואז לשכוח, אבל לא שוחכים, אסור לשכוח. אני מתגעגע לסבתא שלי גם, היא הייתה כמו אמא שניה בשבילי.

 

[acky007]

הזמן מרפא...Wishful thinking

כשישבתי שבעה על בני, בא לנחם אותי אב שכול שבנו שירת אף הוא בגדוד 77 ונהרג בתאונת דרכים. אותו אב, במהלך שיחה ביננו, אמר לי משפט שנכונותו מתגלית לי יום יום "אם אתה חושב שעם הזמן יהיה לך יותר קל, תשכח מזה. זה הולך ונעשה קשה משנה לשנה..." אז אם אמרו לך שהזמן מרפא - זה לא היה מישהו ממשפחה שכולה. שיהיה רק טוב... אברהם

 

[עזר מיטל]

הזמן מרפא:שקר!!!!!

אל תאימיני למשפט הזה מי שהמציא אותו הוא שקרן!!!!!! עם הזמןזה הולך וניהיה רק יותר קשה!!!הגעגועים הורגים!!! ועוד משהו בחחים לא לשאול למה!!! אסור. בחים לא נמצא תשובה וזה לאיעזור זה רק יחמיר!!!!

 

[BooBee]

אני לא בטוחה שהגעגועים הורגים

אלא אם כן מזהים שהם מהסוג ההורג ופועלים על מנת לנטרל אותם. אני חושבת שזה חשוב לשמור על הזכרון, על הגעגועים ועל ההרגשה הכללית. אם את מרגישה שהגעגועים הורגים אותך, זה עצוב מאוד. ברור שגם אני מתגעגעת לאחותי מאוד מאוד. אין רגע שעובר שהיא לא נמצאת לי במחשבות. כל פעולה שלי מלווה במחשבות עליה. אם את מרגישה שהגעגועים הורגים אותך, אני מאוד ממליצה ללכת לטיפול פסיכולוגי. אני כבר הולכת שנה וכבר רואה התקדמות בעיבוד האבל שלי. למדתי לנתב את הכעסים ואת הגעגועים שלי למקומות אפקטיביים בחיי. לפעול במקביל לגעגוע ולכאב, אבל לא להכנע להם. אם תרצי לשוחח איתי אישית, את מוזמנת לשלוח לי מסר. תרגישי טוב, רויטל.

 

[nIcKiTa]

אני לא יכולה יותר.....

עד היום, עברתי כאן על ההודעות, לרוב יצאו לי דמעות מהעיניים. אבל שקראתי את ההודעה הזאת, זה ריגש אותי מאד. אני איבדתי את אבא שלי באסון צהלים א´ עוד לא כתבתי את זה בפורומים לעולם. הייתי אז בת שנה וארבע חודשים, וכל מה שאמרת בהודעה, הביע בעצם גם את הרגשות שלי... גם אני מתגעגעת מאד לאבא שלי חן

 

[אחת מהצד]

שלום ניקיטה

חמודה מצער לקרוא על האובדן שלך. ולמה את לא יכולה יותר? חיבוק גדול וחם

 

[nIcKiTa]

אני יסביר...

אני בפורומים (לא דווקא תפוז) הרבה מאד... והרבה פורומים. תמיד נכנסתי לפורומים כמו זה לקרוא, לעולם לא כתבתי על זה... אני לא יכולה יותר= אני לא יכולה יותר לשמור בסוד.. חן

 

[אחת מהצד]

אה! ברוכה הבאה..

אם כך משמח אותי שאת לא יכולה יותר. זה טוב. בטח יש דברים שאת חושבת עליהם.. או רגשות שמציפים אותך לפעמים.. שאת מרגישה קצת לא נוח איתם. לפעמים זה גורם לנו לא לדבר על זה עם אחרים.. להרגיש שונה.. חריגה. לפעמים סתם לא רוצים להתעלק על אחרים. ואז הבלון הזה של הנאחס והעצב מתנפח בבטן. לוחץ גם על כל מני מקומות אחרים. אז זה טוב שבאת לכאן והתחלת לדבר על הגעגועים לאבא שלך. תמצאי פה חברים בגיל שלך וגם קצת יותר זקנים שמבינים בדיוק מה עובר עליך ויכולים להיות כתף. אוזן. חברים.. כתבת שככל שאת מתבגרת הגעגועים מתגברים.. כל כך ברור ונורמלי. מחבקת אותך מהצד

 

[PopPy]

שלום חן,

גם אני עוקבת אחרי הפורום ולרוב לא מגיבה. נתקלתי בך במספר פורומים בתפוז, אבל משהו לא מובן לי- את מנסה לשמור על העובדה שאת יתומה מאב בסוד בנט? ואם כן למה? אני איבדתי את אבי כשהייתי בת חצי שנה, ואני די מבינה אותך, אבל לא הבנתי את כל עניין הסוד- את מתביישת במשהו, או מנסה למנוע "חוויות" לא נעימות בקשר לנושא בנט

אתי.

 

[nIcKiTa]

מתביישת? ממש לא...

אני מפחדת מתגובות של אנשים, שלמישהו נודע על מות אבי ז"ל הוא אומר לי "אני מצטער לשמוע" ועוד כל מיני אני לא יודעת להתמודד אם זה. אני ילדה רגישה מבפנים (שלא תמיד מראה זת כלפי חוץ) כל פעם שמישהו אומר לי את המשפט הזה "אני מצטער לשמוע" או משהו דומה, הדמעות בורחות לי אחוצה, חוץ מזה אני לא אוהבת שמתייחסים אלי שונה, החברים הקרובים שלי יודעים, השאר לעולם לא שאלו.

 

[PopPy]

אני מבינה את ההרגשה שלך...

אני מבינה את ההרגשה שלך, כשהגעתי לראשונה לפורום והרגשתי צורך להגיב הגבתי בכינוי "סתם אחת", כדי לשמור על האנונימיות. לאט לאט נפתחתי בפני האנשים המדהימים בפורום הזה, וגם חזרתי לכינוי האמיתי שלי, מכיוון שהרגשתי די מטופשת, והבנתי שאין לי מה להסתיר או חלילה להתבייש בו. גם אני די רגישה, אבל אני "לא מפחדת" מתגובות של אנשים, ויוצא לי לדבר על זה. יצא לי להיתקל בתגובות מאוד לא נעימות, לפעמים זה רחמים- אחת השנואות עלי ביותר, מבוכה, תימהון, והרבה פעמים ילדים מסוגלים להשתמש בדברים כאלה כדי לפגוע בכוונה. כל הכיתה שלי יודעת על אבי, ובסה"כ חוץ ממספר ילדים בודדים אני מניחה שרוב השיכבה יודעת, ואין לי ממש בעיה עם זה. זה לא משהו שחלילה צריך להתבייש בו, וגם חברים מהאינטרנט יודעים, בייחוד לאחר שנגררתי ברוב טפשותי לוויכוח בפורום נוער גדול למדי בנושא אמונה, שם הגעתי לנושא הזה. בפעם אחרת, יצא לי לקרוא בפורום "הארי פוטר" {שנדמה לי שגם את משתתפת או השתתפת בו בכל אופן} דיון על האופי של הארי, שהתייתם משני הוריו כשהיה בן שנה, וחי עם דודיו שהתעללו בי. מישהו העלה לדיון שאלה די הגיונית לנוכח ההתעללות שהדמות חוותה- איך הוא נשאר שפוי. לתהדמתי מרבית התגובות התייחסו לעובדה שהוא לא היה אמור להישאר שפוי כי הוא גדל ללא הורים, ולאו דווקא לגדילה בבית דודיו. הייתי המומה למדי, וגיליתי הרבה דברים על אנשים שמאוד הערכתי קודם לכן, שכל הערכתי אליהם נעלמה כליל. בין היתר אנשים טענו שייתכן שהוא נשאר שפוי מכיוון שהוא לא הכיר את הוריו, ולכן הוא לא מתגעגע אליהם כמו שילד שהיה מכיר את הוריו היה מתגעגע. כל-כך עצוב וכואב לקרוא דברים כאלה, בוודאי לשמוע דיבורים כאלה. באינטרנט יוצא לי לרוב להכיר כראוי קודם את האדם שאיתו אני מדברת בלי שהוא יידע, כדי לבחון את תגובתו ואת היחס שלו אלי. מעין משחק, אפשר לומר. לי יצא לא מעט לשפוט אנשים על-פי התגובות שלהם. בכל אופן, מעולם לא הכרתי מישהי במצב כל-כך דומה למצבי, ונורא הייתי מעוניינת לשוחח איתך, אם את רוצה, בפורום או באופן פרטי באימייל או באייסיקיו {117719839 / [email protected]}. אתי.

 

[הטייסת]

אוי מוז...

מי שאמר לא ידע מה הוא אומר. הזמן הוא לא רופא בכלל להיפך הוא רק מחזק את הכאב עם כל יום שעובר. הגעגועים מתחזקים ומעצימים , הרצון הזה לראות אותו לדבר אליו לשמוע אותו צוחק ושר, לשמוע את חוכמתו. כן ,מבינה אותך יקירה. תשמרי על עצמך. אוהבת

 

[אחת מהצד]

נכון. הוא לא

הזמן לא מרפא כאבים. הוא לא. הוא בסך הכל..זמן. רץ. נעצר. עובר.. מתקדם. בקצב שלו. משהו המציא פעם את המשפט המרדים הזה ש.. הזמן יעשה את שלו. ומאז אנחנו מתלוננים למה הוא לא עושה את שלו.. איך יעשה? באיזה אופן? כי רק את יכולה לעשות את מה שכתבת למעלה. רק את יכולה לגרום לכך שהאובדן לא ישתק את החיים שלך. למלא את הוואקום שנוצר. ולהשלים. ולקבל. רק אז.. אולי הכאב יהפוך למשהו אחר.. הנשמה תרגע. רק את יקירתי.. ותעזרי באנשים שאוהבים אותך. ובעזרה מקצועית. ובכל מה שאת מאמינה בו ועושה לך טוב גם אפשר באנשים שפה בפורום. שמתמודדים עם זה בכל יום. את כותבת מלים כל כך מרגשות. כל כך אמיתיות. אפשר לצייר את הכאב והסערה שאצלך. אבל את.. רק את. לא הזמן. ובטח את יודעת את זה לבד.. אבל היית צריכה לצעוק קצת. אז אחלה.. תצעקי. תכעסי עליו. על הזמן.. אחת מהצד עם חיבוק

 

[amore]

שלום אחת מהצד,מה שבטוח שלגבי היופי

הפנימי שלך,שממשיך להשקות כל צמא ונזקק,המבצבץ מכל עקול שבגופך,הזמן עמד מלכת.אין לזמן כלים להתמודד מול המלאך שבך.התגעגעתי אליך.....

 

[אחת מהצד]

../images/Emo140.gif

אוי.. נעשה לי חם

ושמח

שמחה שחזרת

 

[סר גון]

ומהיופי החיצוני אני נפעם

 

[amore]

אתר השירים

http://stage.co.il/Authors/EliBarco

 

[אחת מהצד]

המורה

לקרוא ולשתוק..

מהצד שלך

 

[amichay]

הזמן לא עושה כלום, הוא עסוק בלעבור../images/Emo4.gif