למה אנחנו אובססיביות?

[מיכל וזהו2]

למה אנחנו אובססיביות?

עברה לי מחשבה מאוד מוזרה בראש שאלתי את עצמי למה אני ככה מאיפה באה התלותיות והנזקקות הזו? הרי בראש , בהגיון אני יודעת שהמצב הזה לא בריא לי המצב הזה מרחיק ממני בחורים איזה אבסורד אני רוצה כל כך קשר אבל הרצון הזה זה מה שהורס לי!!! אולי אני פועלת ככה בכוונה? מעין הלקאה עצמית כזו? ואם כן , על מה אני מענישה את עצמי? רוצה קשר , ולא נותנת לעצמי להיות קשר במקום זה אני נותנת לעצמי להסחף אחריי מישהו שבחיים לא יוכל לתת לי את מה שאני רוצה , ומשאירה את עצמי תקועה כל הזמן במצב של לחכות לו!!! למה? אולי בעצם אני מעדיפה להיות במצב הזה , של הלחכות מאשר לתת צ'אנס לאנשים אחרים וללכת על הדבר האמיתי?

זה נשמע הגיוני לכן? מישהי מזדהה?

 

[נורית הדרי]

מורכב...

מנסיוני גיליתי דבר מדהים: התשובה לזה לא ממש משנה. זה אחד הדברים בחיים שאי אפשר כמעט לעבוד איתו בתהליך הרגיל של טיפול פסיכולוגי - לחשוף את הדפוסים ולפרק אותם אט אט באווירה של תמיכה והכלה. זה לא עובד עלינו. הדבר המדהים שהתברר לי ממני ומאחרות זה שרק כשאנחנו בדרך ליצור חיים עם המחלה (כמו סוכרת ומחלות כרוניות - זה משהו שאת לומדת לחיות איתו ולשלוט עליו - את לא מתפטרת ממנו לחלוטין אף פעם) אנחנו מתחילות להבין - כל אחת עם עצמה - את הלמה הפרטי שלה. יש דבר אחד שמשותף לכולנו - האובססיה נולדת מכאב עמוק , ישן , חזק ומכונן. כאב שלא מרפה לאורך כל החיים אם לא נותנים לו פעם אחת ולתמיד להתאוורר , לצאת , לקבל את הזמן שלו - ולהפרד ממנו.