למה אני כזו רכיכה עלובה?!?
למה הערכתי העצמית שואפת לאפס? למה אני נותנת לכל העולם לנצל את טוב לבי? למה אני מרשה לכולם לדרוך עלי, לפגוע בי? להתיחס אלי בזלזול? לאן נעלמו החומות שבניתי בטיפולים? לאן הבחורה הכועסת והזועמת שהפכתי נעלמה? לאן נעלם החוסן? האומץ שחשבתי שכבר הפך מנת חלקי? למה שוב אני נסדקת, מקריבה את עצמי על מזבח הקדושה המעונה? ומה עם חיי שלי? למה אין לי אומץ למשל לומר לבוס שלי שזהו, עד כאן, לא מוכנה יותר להשפלות שלו, לא מוכנה שידבר אלי ככה? למה אני חושבת שזה מגיע לי? ממה אני כל כך פוחדת? למה רק בגוף שלי אני תופסת מקום? למה אין מקום לרגשות שלי? למה אני גורמת לכולם לחשוב שהצרכים שלי לא חשובים, אם הם קיימים בכלל?
למה הערכתי העצמית שואפת לאפס? למה אני נותנת לכל העולם לנצל את טוב לבי? למה אני מרשה לכולם לדרוך עלי, לפגוע בי? להתיחס אלי בזלזול? לאן נעלמו החומות שבניתי בטיפולים? לאן הבחורה הכועסת והזועמת שהפכתי נעלמה? לאן נעלם החוסן? האומץ שחשבתי שכבר הפך מנת חלקי? למה שוב אני נסדקת, מקריבה את עצמי על מזבח הקדושה המעונה? ומה עם חיי שלי? למה אין לי אומץ למשל לומר לבוס שלי שזהו, עד כאן, לא מוכנה יותר להשפלות שלו, לא מוכנה שידבר אלי ככה? למה אני חושבת שזה מגיע לי? ממה אני כל כך פוחדת? למה רק בגוף שלי אני תופסת מקום? למה אין מקום לרגשות שלי? למה אני גורמת לכולם לחשוב שהצרכים שלי לא חשובים, אם הם קיימים בכלל?