כמה דברים../images/Emo95.gif
דבר ראשון - באמת תקראי את השרשור שאני פתחתי על קנאה, ואת השרשור שהיה פה השבוע על אינסטינקט אנוכי שהוא שונה מהדרך שבה את רוצה לפעול באמת.. אם תנסי רגע להסתכל על עצמך רגע מהצד, את תביני שאולי את רוצה את כל הדברים האלה, אבל הם לא כאלה חשובים לך, הרי בעצמך את אמרת את זה, לא? אז לפעמים חייבים להזכיר לעצמך את הדבברים הטובים שאת עושה, ואת הדברים שיש לקנא בך עליהם, ופשוט לשים זין על הדברים שאת לא הכי טובה בהם, כי את לא בנאדם מושלם, כמו שאפחד לא. אני חוויתי את זה המון עלבשרי, את הרי יודעת שלמדתי בבצפר בערך הכי תחרותי בערך מבחינה אמנותית. ותמיד היה לי את ההרגשה שאני לא מספיק טוב כי אני לא הנגן הכי טוב בשכבה, וכי ילדה מהכתה שלי תמיד עקפה אותי וקיבלה את הסולואים. אבל אז הסתכלתי רגע על הנגנים הטובים, וחשבתי רגע על החיים שלי מול החיים שלהם, או יותר נכון, מול חוסר החיים שלהם. וברגע שהבנתי כמה אני מעדיף להיות עם חברים ולהדריך בתנועת נוער ולישון הרבה במקום לנגן כל היום, הבנתי כמה הקנאה הזסו, חזקה שלא תהיה, לא משמעותית בעליל. כי אני מרוצה ממה שאני, גם אם יש תחומים שבהם אני פחות חזק.. את ילדה פקחית, יפה, מצחיקה, מלא אנשים אוהבים אותך, התקבלת לפאקינג ייל. אני חושב שאת מושא קנאה למספיק אנשים בשביל שתוכלי להתעלם מזה שיש אנשים יותר מוצלחים בתחומים מסויימים. והרי תמיד יהיו אנשים יותר טובים, כי את לא יכולה להיות הכי טובה בהכל, אז עדיף שתחיי את החיים שלך על פי עצמך ותתעלמי מהקנאה הזו וכן, תנתבי אותה רק למקום של "וואיף באמת יכול להיות מגניב אם היה לי ממוצע מושלם", אבל לא מעבר למחשבה הזו..