Star Shine
New member
למה אני לא אוכלת?
כתבתי את ההודעה הזו בפורום הפרעות אכילה, ואז חשבתי שבעצם פה אולי זה יותר מתאים. מתנצלת על האורך אבל אני חייבת לפרוק. מעולם לא היתה לי הפרעת אכילה, תמיד הייתי שמנמונת וזה לא הפריע לי במיוחד. אני אוהבת אוכל ולא הייתי מסוגלת לסבול תחושת רעב - ככה שתמיד אכלתי בצורה מסודרת פחות או יותר. לפני חצי שנה ילדתי. אחרי הלידה נשארתי עם עודף של 3 קילו מהמשקל לפני הלידה (שלא היה נורא בכלל בעיניי). אני מניקה ככה שגם לא יכולתי לעשות דיאטה. לפני כמה שבועות עליתי במקרה על המשקל ופתאום אני מגלה שירדתי 4 קילו - כלומר אני אפילו רזה יותר מלפני ההריון. זה מאוד שימח אותי אבל היתה לי תחושה לא טובה - שזה בגלל שלא אכלתי כמעט כלום כמה ימים. אמרתי לעצמי שזה לא בסדר, ואני צריכה לאכול יותר טוב - אני הרי מניקה וזו האחריות שלי כלפי התינוק שלי. אבל מאז, פשוט לא בא לי לאכול - כשאני רעבה אני פתאום רואה מול עיניי את המשקל ואני אומרת לעצמי "אולי אני ארזה עוד קצת? אולי אני אצליח להיכנס לג'ינס שכבר שנים לא עולה עליי?". ופתאום אני נהנית להיות רעבה ואני בוחנת את עצמי - כמה זמן אני יכולה עוד למשוך? והיום... שתיתי שתי כוסות קפה, אכלתי וופל, שתי עוגיות וחצי חבילת שוקולד כדי להעביר את הרעב. והתעלמתי ממרק עוף טעים שנמצא במקרר. ואני לא יכולה להסביר לעצמי למה - כאן כבר לא מדובר בחסכון קלוריות, זה מין תחושה נעימה של הרס עצמי. והתינוק, והחלב... אני משתדלת לא לחשוב על זה. ושכחתי להגיד - אני אוהבת את התינוק שלי, אני אוהבת את בעלי, האימהות באה לי בקלות, פשוט היה לי טוב עד עכשיו! אז מה קורה לי? מה אני יכולה לעשות?
כתבתי את ההודעה הזו בפורום הפרעות אכילה, ואז חשבתי שבעצם פה אולי זה יותר מתאים. מתנצלת על האורך אבל אני חייבת לפרוק. מעולם לא היתה לי הפרעת אכילה, תמיד הייתי שמנמונת וזה לא הפריע לי במיוחד. אני אוהבת אוכל ולא הייתי מסוגלת לסבול תחושת רעב - ככה שתמיד אכלתי בצורה מסודרת פחות או יותר. לפני חצי שנה ילדתי. אחרי הלידה נשארתי עם עודף של 3 קילו מהמשקל לפני הלידה (שלא היה נורא בכלל בעיניי). אני מניקה ככה שגם לא יכולתי לעשות דיאטה. לפני כמה שבועות עליתי במקרה על המשקל ופתאום אני מגלה שירדתי 4 קילו - כלומר אני אפילו רזה יותר מלפני ההריון. זה מאוד שימח אותי אבל היתה לי תחושה לא טובה - שזה בגלל שלא אכלתי כמעט כלום כמה ימים. אמרתי לעצמי שזה לא בסדר, ואני צריכה לאכול יותר טוב - אני הרי מניקה וזו האחריות שלי כלפי התינוק שלי. אבל מאז, פשוט לא בא לי לאכול - כשאני רעבה אני פתאום רואה מול עיניי את המשקל ואני אומרת לעצמי "אולי אני ארזה עוד קצת? אולי אני אצליח להיכנס לג'ינס שכבר שנים לא עולה עליי?". ופתאום אני נהנית להיות רעבה ואני בוחנת את עצמי - כמה זמן אני יכולה עוד למשוך? והיום... שתיתי שתי כוסות קפה, אכלתי וופל, שתי עוגיות וחצי חבילת שוקולד כדי להעביר את הרעב. והתעלמתי ממרק עוף טעים שנמצא במקרר. ואני לא יכולה להסביר לעצמי למה - כאן כבר לא מדובר בחסכון קלוריות, זה מין תחושה נעימה של הרס עצמי. והתינוק, והחלב... אני משתדלת לא לחשוב על זה. ושכחתי להגיד - אני אוהבת את התינוק שלי, אני אוהבת את בעלי, האימהות באה לי בקלות, פשוט היה לי טוב עד עכשיו! אז מה קורה לי? מה אני יכולה לעשות?
