למה אני לא קורא את הפרקים מתוך רוחות ששוחררו

למה אני לא קורא את הפרקים מתוך רוחות ששוחררו

לא בגלל הספוילרים. לא ממש אכפת לי שיספיילררו אותי. בטח לא כשהסדרה תעשה הרבה יותר טוב את עבודת הספוילינג.
פשוט כי עד כמה שאני נהנה מפרק טוב, אני עדיין נהנה ממנו כחלק ממסגרת של ספר. פרק תלוש שלא קשור לשום הקשר, לסדר פרקיעם, ולרצף קריאה, פשוט לא ייתן לי את ההנאה של קריאה מתוךם ספר ערוך וסדור דבר דבור על אופניו.

אתם כמובן מוזמנים לחלוק או להסכים. רק רציתי לשתף אתכם בזה.
 
מצטרף

ראוי להזכיר את הפרק לדוגמא מתוך הריקוד, שמופיע בסוף המשתה. כשאני קורא את הריקוד ומגיע לפרק הזה, יש תחושה שקראתי אותו יותר מדי פעמים. הרי כבר קראתי אותו במשתה, מה נסגר?

אבל גם אכפת לי מהספוילרים.
 

SiriusBlack

New member
גם אני.

על אף שקראתי את הפרקים של ת'יאון ואריאן.
זה מרגיש לא קשור כי לרוב זה לאו דווקא הפרק הראשון, ותלוש לגמרי מהלך האירועים.
 

Stark Bannermen

New member
גם אני לא קראתי שום דבר עד

הפרק של תיאון שמצורף לריקוד הדרקונים והפרק של סאנסה כי כמו שאמרתי, הסיומת בעורבים הייתה טובה מידי כדי לחכות עוד. (ובמקרה שלה, זה נראה כמו המשך ישיר לסוף בעורבים)
 

AnyNickname

New member
אני לא קורא, כי יש לי בעיית קשב וריכוז.

במיוחד כשצריך לקרוא משהו ארוך.
במיוחד כשזה באנגלית.
 
אז אני אהיה פרקליטת השטן :

איזה מסגרת אתה מקבל מהספרים ? מה החשיבות של סדר הפרקים ( בעיקר לאור שני הספרים האחרונים - שבהם אנחנו מקבלים קודם את המסע של סאם ואחר כך את ההתחלה שלו, לדוגמא)? ומה הקשר בין רצף קריאה כאשר אין דבר כזה גם בספר עצמו?
 
יותר כמו עו"ד מטעם התביעה מאשר פרקליטה...

אחרי הכל, שיתפתי במה שנכון עבורי ולא במה שנכון לדעתי עבור כולם.

לשאלותייך, קצת קשה לי לתת דוגמאות, כי בכל זאת עבר זמן, אבל ראשית, צריך לזכור שמדובר בספר, ולא באסופת סיפורים קצרים. הרבה פעמים יש קשר בין הפרקים, אפילו כשהם שייכים לקווי עלילה שונים (הופעות השביט האדום הן הדוגמה הפחות מוצלחת. ישנן דוגמאות של רמזים בפרק אחד למתרחש בפרק הסמוך לו, או מעין שאלה שבה נחתם פרק אחד והתשובה לה בתחילת הפרק הבא). אולי לא מדובר בתרומה משמעותית לעלילה, אבל הקישטוים הספרותיים הללו נעימים מאוד לעין ועושים חשק לקרוא.

אולי בכל זאת דוגמה (אבל אולי דוגמה שגויה, כאמור עבר הרבה זמן): בסוף "משתה" פורסם פרק לדוגמה מתוך "ריקוד". פרק של דאני. אאז"נ, זה לא הפרק הראשון של דאני בריקוד, ויש כמה פרקים של דאני לפניו. אז גם אם נניח שאין רצף בתוך הספר (הנחה שאני חולק עליה, גם אם אין לי דוגמאות קונקרטיות), עדיין קיים רצף בתוך הפרקים שנכתבו כולם מאותה נקודת מבט. ופרק תלוש יכול בהחלט לאבד את הרצף.
 
לריקוד ולקודם.

לא ברור לי מדוע אתה מתעקש על איזשהו סדר כרונולוגי בין הפרקים, בעיקר לאור שני הספרים האחרונים בסדרה, שדי שוברים כל קשר בין דמויות ה POV השונות ( ואחד הפרקים לדוגמא שפורסמו אמור להיות לפני סיום ריקוד).
 
סדר לא כרונולוגי היה כבר בספרים הראשונים

(ראי את ה"הערה בנוגע לכרונולוגיה" מאת מרטין, בפתיח ל"סופה"). עדיין העריכה היא חלק מהעניין, חלק ממה שיוצר אמירה. ניקח לדוגמה את המניעים של נד לגדל את ג'ון. כנראה שרק בסוף הסדרה כולה נדע מה בדיוק היו המניעים שלו - זה בכוונה ייחשף ככה, בסדר הפוך מהסדר הכרונולוגי. כך נבנית חוויה. היא זקוקה לפעמים לסדר אחר מהסדר הכרונולוגי (כדוגמה אחרת, "מלכוד 22" ביסס על הא-כרונולוגיה חלק חשוב מהחוויה שהוא רצה להעניק לקוראים).

כמו כן, הדגמתי עם סדר הפרקים של דאני בריקוד - סדר פרקים בין אותה דמות לבין עצמה.
ולבסוף, הפרק של סאנסה שיצא בשלב העריכה מהריקוד לטובת רוחות - הוא הוצא בכוונת מכוון. זו בדיוק עבודת העריכה. הפרק לא הוצא רק כי "ריקוד" היה ארוך מדי. הוא ארוך מדי גם בלי הפרק הזה ויש בו פרקים שאפשר לקצץ שאינם הפרק הזה. הפרק הוצא מתוך מחשבה על התמונה הכללית העולה מתוך כל הפרקים. בקיצור - אני חושב שהיצירה של מרטין היא גם יער ולא רק אוסף עצים.
 
אם יש משהו שהכתיבה של מרטין היא לא

זה אוסף עצים , אבל יער לא יהיה יער ללא אוסף עצים האלו


וכשאנחנו קוראים אנחנו עוברים עץ עץ ומבינים עליו כל מיני דברים, מאיך שהוא נראה, גם ממש שאנחנו יודעים על העצים שסביבו, אבל אנחנו בוחנים אותו גם בפני עצמו.
הפרקים האלה, שבדרך כלל יקראו בתור חלק מהיער ולכן יעברו הלאה עם פחות תשומת לב, זוכים להרבה יותר יחס כ"סיפור קצר" שמשוחרר בין הספרים, ואל תטעה בזה - כל אחד מהם הוא פרק מפתח וסיפור קצר שעומד בזכות עצמו.
 
הייתי כותבת challenge accepted

רק שאני לא רואה כאן אתגר ( מצד שני, אבני כבר יומיים עם דלקת עינים, אז באמת יכול להיות שאני לא רואה אותו).
 
למעלה