למה אני מרגישה לבד גם כשיש חברות
בצהריים התקשרתי לחברה כדי לספר שהתוקף שלי נמצא בבית שלי אמא שלי פתחה לו והוא רץ אחרי לחדר. היא בקושי שמעה אותי מרוב שהקול שלי היה חנוק צרוד, לא היה לי כוח להוציא מילה, אז היא אמרה אין לי כוח לדבר וסגרה. בערב היא התקשרה אליי עצבנית "בבקשה אל תתקשרי אליי בהיסטריה" סיפרה שזה גם מלחיץ אותה, וגם אין לי מה לפחד כי היא לא חושבת שהוא יעשה משהו, וחוץ מזה אין לה איפה לתת לי לישון (כאילו שביקשתי משהו).
ולא מדובר באחת שלא אכפת לה להיות לבד, מדובר בבחורה חברותית שנפגשת כל יום עם 2 חברות לפחות, מדובר באחת שלא רואים עליה שיכולה להיות לא אכפתית, נראית מאוד רגישה. כולם מדברים על כמה היא נחמדה ועדינה, נראית כמו חברה אידיאלית.
זה כל כך לא מספיק כשיש חברות, זה כל כך לא מגן בפני בדידות. הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שתהיה לי חברה חדשה, או אפילו ידידה חדשה אני אספר לה על ההתחלה משהו רגיש עליי משהו קשה, כדי לדעת שלה אפשר לספר דברים. אני דואגת שמעכשיו יהיו לי רק חברות טובות, אנושיות, כאלה שהם בני אדם, שאוהבים אנשים גם כאלה שלא זהים להם, ולא רק כאלה שעברו בדיוק את אותם דברים.
בצהריים התקשרתי לחברה כדי לספר שהתוקף שלי נמצא בבית שלי אמא שלי פתחה לו והוא רץ אחרי לחדר. היא בקושי שמעה אותי מרוב שהקול שלי היה חנוק צרוד, לא היה לי כוח להוציא מילה, אז היא אמרה אין לי כוח לדבר וסגרה. בערב היא התקשרה אליי עצבנית "בבקשה אל תתקשרי אליי בהיסטריה" סיפרה שזה גם מלחיץ אותה, וגם אין לי מה לפחד כי היא לא חושבת שהוא יעשה משהו, וחוץ מזה אין לה איפה לתת לי לישון (כאילו שביקשתי משהו).
ולא מדובר באחת שלא אכפת לה להיות לבד, מדובר בבחורה חברותית שנפגשת כל יום עם 2 חברות לפחות, מדובר באחת שלא רואים עליה שיכולה להיות לא אכפתית, נראית מאוד רגישה. כולם מדברים על כמה היא נחמדה ועדינה, נראית כמו חברה אידיאלית.
זה כל כך לא מספיק כשיש חברות, זה כל כך לא מגן בפני בדידות. הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שתהיה לי חברה חדשה, או אפילו ידידה חדשה אני אספר לה על ההתחלה משהו רגיש עליי משהו קשה, כדי לדעת שלה אפשר לספר דברים. אני דואגת שמעכשיו יהיו לי רק חברות טובות, אנושיות, כאלה שהם בני אדם, שאוהבים אנשים גם כאלה שלא זהים להם, ולא רק כאלה שעברו בדיוק את אותם דברים.
