למה אני עושה את זה לעצמי?

[Elsewhere]

למה אני עושה את זה לעצמי?

לפני כשלושה שבועות [איזה כ? בדיוק שלושה שבועות

] הכרתי מישהו. נראה טוב והכל. החלפנו מסנג'ר. מסתבר שלו היו כוונות יותר... אפלטוניות מלי. אז עושים מה שהוא רוצה, כמובן. לפני שנה ככה, הכרתי עוד מישהו. נמשכתי אליו, בזמנו, ובגלל זה התחיל הקשר. בדיוק כמו עכשיו. היו את הרמיזות העדינות האלה, בדיוק כמו עכשיו. וכל שיחה היוותה לי מעין "מזון" לאשליה הזו שזה יקרה מתישהו, דבר שהוא אף פעם לא דאג לסתור. ואם כן, אז דאגתי לא-להקשיב. עכשיו אני מרגיש את הכל חוזר על עצמו. בדיוק אותו סיפור. ומצד אחד, אני יודע איך זה ייגמר. אני, פגוע. מצד שני, אני מאמין שהקשר הזה עוזר לו, וגם אני מרוויח מזה מעט. אבל אין, זה לא יכול לעבוד ככה. עצות כלליות שכאלה? [רק רוצה לציין שזה ממש נחמד לדעת ש, נו, אין סיכוי שהוא יקרא את זה.

]

 

[Elsewhere]

ולמה,

למה לעזאזל אני ממשיך להקיף את עצמי באנשים שאני שונא?!

 

[A N I g M A]

../images/Emo23.gif

המצב הזה מוכר לי לגמרי. תשמע, אשליה זה דבר מגניב, אבל אחרי הכל, כנראה שזו אשליה. אל תיסחף יותר מידי (למרות שאנחנו תמיד נהנים לחשוב שכל מילה קטנה היא ביסוס למה שאנחנו חושבים

). תן לעצמך להנות איתו. תזרום, אני אומרת, אבל תזכור שאולי לשניכם יש כוונות קצת שונות, ושאתה לא רוצה להיפגע. ובעניין השני - וול, לפעמים אנחנו עושים דברים כאלה כי לאנשים האלה יש משהו שאנחנו רוצים, או שהם מספקים לנו איזה משהו (ואנחנו לא מודעים לזה

).

 

[noosh]

נראה לי שעדיף בארבע עיניים.

בסופ"ש, כשיהיה לי טיפה יותר זמן מעכשיו. אבל בגדול - לא נכנעים לאשליות. עד כמה שזה קשה. זו העצה שלי.

 

[יעל ניסן]

מה השאלה?

למה אתה עושה דברים מסויימים לעצמך? וואלה לא יודעת. באמת למה?

 

[Elsewhere]

מישהי חכמה ביותר אמרה לי,

שלהגיד שאני נהנה מהסבל הזה זה סתם תירוץ. שאם אני רוצה, יש לי את הכוח להמשיך הלאה ולעבור את זה. וואלה, צדקה. השאלה היא- האם אני באמת רוצה? ואם אני רוצה, האם יש בי את הכוחות לכך?