יקירה..
את ההודעה הזו כתבתי לפני ימים ספורים, היום מצאתי עצמי קוראת אותה, קוראת ומתחזקת. יש משהו מחזק בדברים שאת עצמך כתבת, במילים שנבעו מתוכך, מהבטן הפרטית שלך, ממנת חלקך בחיים. זה כמו קול פנימי שמדבר רק אלייך בלחש, באוזן. אני מביאה אותה שוב כי היא מזכירה לי את רוח הדברים שלך. "לפני שאני מתחילה לכתוב לך את דברי רציתי שתדעי שדברי נאמרים מתוך חיבוק ובחיבה גדולה. הרבה זמן חשתי שלא נוגעים פה בדבר האמיתי, בנקודת הכאב שמעבירה זרם של עצב לכל נים בגוף. כשאת כתבת משהו בי זע, נגעת בעיני בדבר האמיתי ובאומץ רב, אם יורשה לי לציין. תמיד הייתי עגולה, אך יפה מאד. בטובו חנן אותי הטבע בפרופורציות משובחות ובכישורים לאין ספור, אני מניחה שזה מה שנתן לי לעבור ילדות שקטה באופן יחסי בהיבט החברתי, למרות שלא הייתי הכי בלונדינית בכתה. כילדה שחיה בקיבוץ וישנה בלינה משותפת אני יודעת כמה ילדים יכולים להיות אכזריים, גם אני השתתפתי לא אחת במעשי קונדס מרושעים שהיו מנת חלקם של כל מי שהיה שונה, חלקי על פי רוב היה הכנת קריקטורות וכתיבת סיסמאות מכוערות שזכרונם צורב את ידי עד היום. אבל בואי נפנה רגע יד לילדות, הרי מי מביננו לא מתהדר בילדות עשוקה כזו או אחרת? לרוב הילדים הציקו, את רוב הילדים קיללו ופירקו ממכות, אני יודעת שישנם פצעים שלעולם לא יהפכו לצלקת וידממו לעולם, אבל בואי נחליט לצחוק על זה קצת ונעניק לך את אות הלוחם על כושר שרידותך במאמץ המלחמתי. בואי נעבור לאותם משפטים מכאיבים וקשים לי כאשה, המדברים על מין ואהבת גבר. קראתי אותם כמה פעמים, כמעט למדתי אותם בעל פה, ברור לי שכאן יש פצע פתוח וכל חובש רובעי אחד מגולני יגיד לך שעם פצע פתוח צריך להיזהר, אפילו כשמניחים עליו רטיה. תמיד היו גברים שהקיפו אותי, חלקם בשל צורתי העגולה וחלקם בשל אופיי ויכולותיי. ובכל זאת יכולתי להבין את החסר במגע ובאהבה, למרות שאני כבוגרת התנועה הקיבוצית התחלתי את כל אלה מוקדם, ויש אומרים מוקדם מדי. פעם איש אחד אמר לי שאני שמנה מבחירה, כי יכולות כמו שלי הכי קל להסתיר תחת הררי שומן ובוֹרוֹת של כאב הכי קל למלא בשוקולד. כעסתי עליו כשאמר זאת, מיד נדרתי להרחיקו מעליי ולשנוא אותו לנצח. בלילה, כששכבתי וחשבתי על הדברים הבנתי כמה הוא צודק. חשבתי לעצמי שלו הייתי רזה הייתי צריכה להתמודד עם הרבה יותר מחזרים ופיתויים, חיי היו "מבולגנים" הרבה יותר כי יש לי כשרון כזה למשוך אליי כמויות מטורפות של אנשים ולסבך את חיי בחייהם. נזכרתי בכל אותן עבודות נוצצות שדחיתי בגלל שאני החלטתי שאני שמנה מדי לתפקיד, מיד דמיינתי את עצמי בפוזיציות הבכירות שיכולתי להיות בהן וליבי נרעד. הבנתי שאני פוחדת פחד מוות מהצלחה במיוחד כשאני יודעת איזה כוח יש לי בידיים, הבנתי שבבינוניות נוח לי כי אני לא צריכה להתאמץ.אני פוחדת מאושר ומטוב ואת הרע אני במילא מכירה, אני פוחדת מטוב כי אין לו גבולות ולרע יש, את הגבולות של הרע אני קובעת, והכל ענין של שליטה. ואולי גם את כמוני פוחדת, פוחדת להיות סחרחרה משיאים, פוחדת להעפיל לראש ההר, לעמוד על הפסגה ולהביט בדרך הארוכה בה הלכת. אולי את כמוני ויש לך רק פחד גבהים? מחבקת אותך, בועה – האשה והדרך.
