למה אנשים מסויימים נלחצים יותר ואחרים פחות?

למה אנשים מסויימים נלחצים יותר ואחרים פחות?

אני מנסה לתהות מדוע ישנם אנשים שנמצאים עכשיו בהיסטריה וחרדות ואילו אנשים אחרים יותר רגועים. האם זה בגלל מבנה אישיותם? כלומר אנשים שהם פחדנים יותר ואנשים שהם פחדנים פחות? או שיש אנשים שעברו מגע ישיר עם טרור וכאלו שלא ולכן הם כבר יודעים יותר טוב ממה לפחד וממה לא. או שיש אנשים שכל כך נחושים בדעתם שיש להילחם פה ואין ברירה ולכן הם מרגיעים ומחזקים את עצמם ונמנעים מהיסטריה. כלומר, האם זה באישיות של הבן הבן אדם או בהקשפת עולמו ובערכים שלו? אני מנסה לחשוב על זמנים יותר קשים שאנשים עברו בארץ הזו. למשל ב-1948. כמה שיה קשה בכל זאת אנשים נראה לי שהיו עמידים יותר אפילו בלי אספקת מזון ומים כי הציונות היתה אז בראש מעייניהם ועכשיו היא אולי כבר לא. והכי מענין שאותם אנשים שעמדו פעם בקשיים גדולים מאד ובפחדים גדולים מאד כגון השואה ומלחמת השחרור ושששת הימים ויום כיפור, גידלו דור של צאצאים שמגיב לגמרי אחרת ולא כמוהם באותם זמנים קשים. סתם כל מיני מחשבות ותהיות שיש לי על נושא הפחד במצב המיוחד בו אנו נתונים כעת.
 

s h o o s h a

New member
למה אנשים פוחדים?

"פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הקיימת לעתים אצל בני אדם ובעלי חיים, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיזית או מנטלית). למשל, פחד למראה חיה מסוכנת. ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר - תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בשרידותו של האדם או בעל החיים, והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת פחד גם יכול להגביל את תפקודו של האדם, ואת מרחב העשיה והפעילות שלו. תגובה התנהגותית לתחושת הפחד היא בריחה מאזור הסכנה, החזרת מלחמה, או קיפאון ושיתוק במטרה להסתוות, כאשר שתי האופציות הקודמות אינן אפשריות." יכולה להעיד על עצמי שבזמן מלחמת לבנון השניה נתקפתי בפחד נוראי ויכולת התפקוד שלי שאפה לאפס. ואני? למודת מלחמות, ירי קטיושות [ילידת נהריה ותושבת העיר מעולם] ובכל זאת, הפעם, דווקא בבגרותי, נתפסתי לפאניקה של ממש. ההסבר שלי? דווקא היותי בוגרת, אם לילדים, החשש לשלומם, הבן שלי גוייס למילואים ולא ממש ידעתי מה ואיפה, בנוסף, הדי הפיצוצים היומיומיים והשעתיים מעבר לכביש, מול הבית ואפילו בסביבת העבודה שלי ... השריקות, הקול הצווחני של קטיושה ש'עפה' לך מעל הראש, וה'בום' שמתפוצץ ומרעיד את כל אמות סיפי הבית והנשמה. אי אפשר להתרגל לזה, זה מפחיד וזה מטריף אותך בעיקר כי אינך יודע מתי יהיה 'תורך'. אני לא מנסה להשוות את מה שקורה היום למה שקרה ב 48 אני גם לא מנסה להשוות את מצבינו למצב ניצולי השואה שנאלצו להתמודד עם ..... תנאים בלתי אנושיים ועדין, שרדו. עמידות? לא יודעת. כי איש מאיתנו לא באמת יודע מה מעבר לשרידות הפיזית, כיצד הושפעה נפשם של אלו ששרדו, שעמדו בתלאות המחנות והמלחמות על הקמת המדינה.... לכל אחד מנגנון אישי אותו הוא מפעיל כדי להתמודד עם הפחד, עם מצוקה, עם הלא נודע. יש מי שמחצין את רגשותיו ויש מי שמפנים ומציג, כלפי חוץ,חזות קשוחה, עמידה ובלתי ניתנת לניפוץ. מבחן התוצאה הוא בתום ימי הדחק, כיצד מתמודד זה שהודה בפחדיו לעומת זה ש'שיחק אותה גיבור'
 
פחד הוא תכונה אישית, ואני חושבת

שהוא חשוב משום שהוא מסייע בהישרדות. יש שפוחדים יותר ויש פוחדים פחות, זה קשור בכלל לאישיות האדם. וגם למה שסביבו - בעל משפחה פוחד יותר מאדם בודד, אדם שאחראי לאחרים, בין אם בני אדם או בעלי חיים פוחד יותר מאדם שאחריותו רק לעצמו. ואני חושבת שהעמידות שלנו יורדת. למרות המלחמות והקשיים במדינה הזאת - קל לנו יותר מאשר היה בעבר, אפילו ב1948. והתרגלנו לטוב. בל נשכח שבעוד שהדרום מופגז כבר 8 שנים, ועכשיו נתון במלחמה קשה - במרכז ובצפון שקט, לאנשים היה אפילו זמן לערוך מסיבות שנה חדשה. אני חושבת שאם תתחיל הפגזה על תל אביב אנשים יברחו. כפי שהיה במלחמת עירק. ככל שמתרגלים יותר לטוב, כך עומדים פחות בפחד ואיום.
 
אני מנסה לברר לעצמי איך מתגברים

על הפחד. אני בדרך כלל פחדנית ידועה. כילדה הייתי כל כך פחדנית שתמיד צחקו עלי. זה הפריע לי וניסיתי להתחשל ולעשות דווקא את הדברים שמהם פחדתי כדי להתגבר. זה לא תמיד עזר אבל איזו התחשלות בכל זאת היתה שם. אני מפחדת מרעשים, מג'וקים, ממחלות, מרופאי שיניים, מאנשים תמהוניים ומעוד הרבה דברים. במשך השנים המצאתי לעצמי כל מיני דרכים להתמודד עם הפחד. אחת מהן היא לתכחש לו. אבל זה לא הכי עובד. מה שאני מנסה לברר לעצמי זה, כנראה, אם יש לו לאדם איזה ערכים מנחים או אידיאולוגיה שהוא מאד סגור עליה, האם זה עוזר לו להתקשח ולהתמודד את הפחד. אני לא מעבירה ביקורת או מגנה או שום דבר כזה. רוצה להבין את תהליך הפחד הזה בעיקר בעיתות מלחמה כמו עכשיו. אולי אם אבין יהיה לי גם עוד יותר קל להתמודד. אתמול הלכתי לנוח אחר הצהרים ובשעה 17:50 לערך התעוררתי מהד של פיצוץ עז. למרות שרעפי השינה שעדיין החזיקו בי נבהלתי נורא וכמעט זינקתי מהמיטה. לקח לי כמעט חצי שעה להרגיע את עצמי. לעומת זאת, ביום ראשון, כשהבום היה ממש קל"ב אבל הייתי במצב של עירנות מוחלטת כשזה קרה כמעט ולא התרגשתי מזה. רק מין צביטה כזו בלב, החסרת פעימה או שתיים. זה מענין מאד נושא הפחד. גם מענין איך אנשים מתגברים עליו ועושים מעשים אמיצים.
 

נטע לי 38

New member
אדרנלין

הוא האחראי לתגובות שלנו במצבי לחץ הוא ייגרום ללב לדפוק לשרירי הגוף להיכנס להיכון ועוד פחד הוא משהו ששומר עלינו,(לא מג'וקים) אבל הוא חיוני. אני חושבת שכאשר יש מטרה הישרדותית כמו ב48 הפחד מופנה ללחימה ולמעשים. ובמצב כמו היום שהטילים נוחתים ואדם מהישוב הרי לא יכול להלחם בהם הפחד מקבל צורה שונה,הצורה הפשוטה של פחד מוות ודרך אגב כאשר מתעוררים ישנה גם ככה הפרשה מוגברת של אדרנלין לגוף, על מנת להעיר את המערכות ולהתעורר לתוך פיצוץ זה כנראה מכפיל את העוצמה. לכל הדרום שתהיה לכם שבת שקטה ושלווה
 

אנאהיא

New member
זה טבעי ואנושי לפחד

לא חושבת שקיים עלי אדמות מישהו שלא פוחד מכלום. אפילו ל"אמיצים" ביותר ישנם הפחדים שלהם. כולנו פוחדים. יש מיליון סוגי פחדים - חזקים ומתונים ופחות או יותר (או בכלל לא) הגיוניים - לפעמים הפחד מתעורר לאחר חשיפה למצב מפחיד מסויים ולפעמים הפחד הוא מפני דברים העלולים לקרות, שרק המחשבה עליהם מפחידה. אני חושבת שקשה להתמודד עם הפחד לבד, אולי רק ע"י הסחת-הדעת ממנו וגם זה לא תמיד ככ"ך פשוט, במיוחד כשהסכנה ניצבת מנגד (כמו במצב הבטחוני דהיום). אין הרבה מה לעשות. אפשר לדאוג למיגון טוב ולהרגע עם תה צמחים חם או מרק טוב (לשיפור ההרגשה
) גם עיסוק בדברים מהנים ומועילים עוזר במידה זו או אחרת. כשהמצב המאיים כבר לא כזה, גם הפחד מתפוגג. חזקו ואמצו!!
 
יש פחד ויש היסטריה...

לכל רגש או תכונה יש מידתיות והיעדר מידתיות , יש בה הגזמה שמזיקה ולא מועילה. פחד יכול מהר להקצין להיסטריה. היסטריה היא דבר לא בריא. הפחד מועיל בכדי לשמור על עירנות וחדות מחשבה, אך ברגע שהמידתיות שלו מאבדת כיוון, הפחד הופך היסטרי ומשבש את שיקול הדעת וההגיון. רוב אהנשים שאני מכיר בחיי היום יום שהם היסטרים "מקצועיים" מה שנקרא - Queen Drama גם בעיתות אלו של מלחמה, ההיסטריה שלהם תכתיב את התנהגותם. זהו בהחלט פרמטר תלוי אישיות - נטו ב 100%. אפשר להתגונן מפני הטילים - 99% שלא יקרה לאף אחד כלום אם הוא רק - ישמע להוראות פיקוד העורף... כשאפשר לשלוט ואו להתגונן מפני סכנה..ההיסטריה מזיקה. כשהסכנה ממשית ואין מה לעשות בכדי להתגונן הפחד - הינו פחד רציונלי ונכון. צביק
 

פפו

New member
אין אדם בעולם שאינו מפחד

אלא שישנם שני מצבי פחד עקריים. האחד פחד בו אתה מתגבר עליו תוך לקיחת יוזמה להפוך אקטיבי כדי למגר את מקור הפחד. זה מצב רגיל של חיילים בקרב שמדחיקים את כל החששות שלפני הקרב תוך הצמדות למשימה לה הוכנו ואומנו. השני הוא הפחד בו אתה חסר אונים לחלוטין. כל מה שנותר לך זה לתפוס מחסה להתפלל ולקוות שתישרוד. פחד זה מתגבר כאשר אתה הדמות האחראית על חיי יקירים לך וזה מצב בו הרגשת הפחד מרקיעה שחקים. האמינו לי שהייתי בכל אחד מהמצבים שתיארתי והמצב השני גרוע מכל תסריט שאפשר לתאר.
 

s h o o s h a

New member
אחריות על חיי אחרים מרקיעה לשחקים את הפחד

מסכימה אתך לחלוטין. ובעיקר כאשר אין לך שום שליטה על הנעשה, אתה לא יכול לחזות מתי יקרה, איפה יקרה וגם אם תדע, הרי שאין הרבה מה לעשות [מה, נתפוס את הקטיושה ונשליך אותה רחוק?] נקווה רק שלוחמה בדרום תסתיים במהרה ויחזור השקט למחוזותינו. שבת שלום
 

MonicaF

New member
זה מן הסתם הרבה סיבות

אצלי זה בעיקר תלוי בכוס ובתכולתה. לא kus אלא kos! הכוונה היא שהכוס שלי לרוב מלאה בכל טוב ואני מרגישה חזקה וששום דבר לא ישבור אותי. אבל לאורך תקופה לא קצרה אני נחשפת לגורם שמוצץ ממני את האנרגיה הזו באופן קבוע, אני יכולה להגיע אפילו למצב גובל בפסיכוטי. לרוב אני עוצרת את זה לפני שזה מגזים, אבל זה כמובן, כל עוד זה תלוי בי, ולשמחתי עד היום כן היה תלוי בי. כידוע אני מפחדת מג'וקים אבל ערב אחד בעת שציירתי ציור שהסב לי הרבה הנאה ומילא אותי באנרגיה טובה, הג'וק כשנחת לידי, לא הזיז לי. הייתי שיכורה מרוב טוב, ואדם יכול להיות מורעל מרוב רע.
 
למעלה