אנשים דווקא כן אוהבים לרחם
זה נותן להם תחושה של חוזק ועוצמה בגלל תחושת העליונות על ה"מסכן". אצל אנשים רבים זה מעורר רצון לסייע למסכן ולהקל על סבלו. מי שעוזר למיסכן ולחלש מרגיש את עצמו טוב לב ואלטרואיסט. אינספור עיסוקים ומקצועות מתבססים על הצורך האנושי הזה: מקצועות הסיעוד והריפוי, עבודה סוציאלית, עיסוק בפילנטרופיה, דת ועוד ועוד - ככה שהאמירה שלך "אף אחד לא אוהב לרחם על אחרים" היא לחלוטין לא נכונה ואיננה מבוססת.
ולגבי ה"מסכנים" עצמם - בין אם אתה מסכן אמיתי או מתמסכן מזוייף, אתה זוכה מהמרחמים (לפחות לפרק זמן מסויים) לאמפטיה, תשומת לב וטובות הנאה.
את צודקת בזה שלהיות מסכן או מתמסכן לאורך זמן ולהפוך את זה לדרך חיים, זה מאוד הרסני. גם להיות רחמן כרוני (במיוחד כאשר מדובר בזוגיות) זה בעייתי מאוד.
