למה אנשים מתקשים כל כך להבין את ליבוביץ?

iricky

New member
למה אנשים מתקשים כל כך להבין את ליבוביץ?

לא יודע
 

iricky

New member
לא

יש שאינם בורים ואינם עצלים ועדיין אינם מבינים את ליבוביץ
 
האם קשור בחינוך ? לדעתי כן

אין בישראל שום גורם שמנסה ליצור לימודים בהקשר של ישעיהו ליבוביץ וזאת בהמשך למגמה לא
לעסוק בלימודי פילוסופיה באופן רציני ועמוק.
הדבר משרת את השלטון שעוסק ללא ערף בדחיית ערכים שלא משרתים באופן חיובי את המגמות והכוונות של
השלטון ליצר כאן מדינה לא דמוקרטית למהדרין ואם אתה לא מאמין לי תשאל את נ. המורה לפילוסופיה.
 

iricky

New member
אבל אותו נ.

מורה לפילוסופיה גם הוא לא מבין את ליבוביץ. מדוע ולמה?
 

10moshe

New member
באשר לאנ"ש

(גילוי נאות, אני נכלל בהם), אולי כי הם מ פ ח ד י ם!!
לדבר על כך שאין אינטרוונציה אלוהית, שהחץ הפוך (מלמטה למעלה), להוציא את המשמעות הקלאסית ממושגי שכר ועונש, השגחה כללית ופרטית, תחיית המתים, הישארות הנפש וכו' אחרי שנים שהורגלת לחשוב אחרת... לא קל וצריך להיות דתי כדי להבין את הפסיכולוגיה הזאת (הדחקה. נוח יותר בתפישה הדתית הקלאסית?)
באשר לחילונים, כנראה בגלל שהרקע הדתי חסר.
ההתייחסות רק לנושא דת ואמונה.
 

iricky

New member
יש בזה משהו

והמשהו הזה הוא כי הם אינם רוצים להבין (פוחדים או אינם רוצים ללמוד)
 
אומר לך מדוע אני מתקשה בהבנתו..

וזה קשור אני משער לנערותי ולדרך בה חונכתי - אני רואה בלייבוביץ אדם גדול מאוד בעל יכולת חשיבה פנומנלית ובעל יכולת ניסוח (וזה עיקר) בכתבים ואפילו באמירות מילוליות - שיש לבחון הדק היטב, היטב הדק, מה הוא התכוון בהם - על אף שבמבט ראשון הם נשמעים מובנים מאוד.

אדם שחונך בישיבות לומד לנתח מילה אחת ברמב"ם (עזוב תנאים, רמב"ם) שעות וימים, ולא סתם אנשים: יש פרקים שלמים באבי עזרי של הרב שך, ובאופן גורף אצל ר' חיים מבריסק והגרי"ז שהם מתדיינים באקרובטיקה פנומנלית לא רק על הבנת הלכה ברמב"ם, אלא אפילו מדוע הרמב"ם משתמש במילה זו ולא אחרת - ולא רק משתעשעים - אלא פוסקים הלכה מכך שהרמב"ם נקט במילה אחת ולא באחרת הדומה לה. למה הם עושים זאת? זו שאלה ששאל מי שהיה החברותא שלי את הרב שך באמצע שיעור ב"ירחי כלה": אני זוכר אפילו את הניסוח המדוייק של ההתרסה (זה היה מצחיק, בגלל זה). "אז הרמב"ם אמר שהרואה אבדה אינו צריך להיטפל בה ולהחזירה, למה אתם נטפלים עליו בגלל המילה הזאת". הרב שך חייך ואמר, בערך (לא זוכר במדוייק): 'מי שחושב שהרמב"ם כתב בהלכות מילים כי הן יפות בעברית -לא חושייב! ואם כך הוא חושייב, אז שייתן לו נוייבל של עגנון.. ולא ילמד הלוכ'ס ממנו'.

אני לא משווה בין הרמב"ם ללייבוביץ - אני לא אידיוט - אבל אני כן מאלו שרואים בדבריו של לייבוביץ, ובבחירת מילותיו ובעיקר בניסיון להבינם - דבר הראוי ללמוד. ואני חייב לציין בפניך, ואולי זה תלוי חוסר הבנה בסיסי אצלי, אבל כמעט בכל פעם (אפילו שלשום עת החזרת אותי למאמר על החינוך בספרו) שאני קורא את דבריו נגלים אצלי תובנות חדשות (לאו דווקא בעניין הכוונה הראשונה והשנייה אלא משהו אחר במאמר שבא אחריו). זה אדם גדול, ריקי, מעבר למה שאנחנו חושבים ולמה שהוא מצטייר (זאת מבלי קשר שהוא לא חידש דבר, ושיש לי מספר השגות על חלק מדבריו, בעיקר כאלו הנוגעים לפירושו והבנתו את המקורות החזליים). הדא הוא דכתיב: "אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה".
 
יש כמה סיבות

יש נושאים שליבוביץ ניסה להעביר ורבים לא הבינו מכמה סיבות:
1) בני אדם נוטים להיות טיפשים, אצלנים ופחדנים, ואם צריך להבין משהו אז צריך להשקיע המון מאמץ, אז קשה.
2) חלק מהדברים שליבוביץ' אמר או עשה הם שטויות או סתירות פנימיות, ואז אי אפשר להבין כמו למשל לערוך את האינציקלופדיה העיברית במקום לעסוק בפעילות ציבורית למען היהדות שיכולה לצמוח כאן, אין מה להבין, הוא יצא פחדן.
וגם הקטע שהוא ניסה להפריד לחלוטין בין הידע לבין הרצון, כלומר כן, זה לא אותו הדבר, אבל אין הפרדה מוחלטת, אני מרבה לשנות את הרצונות שלי בגלל מסקנות שאני מגיע אליהן, ולכן אני כל הזמן קורא דברים חדשים.
הוא היה אומר שמעשן לא מפסיק לעשן גם אם נודע לו שזה פוגע בבריאותו, אבל זאת דוגמה גרוע כי בעישון יש ניקוטין שממכר את הנפש, ובעצם משנה לאנשים את הרצונות, אז למעשה הניקוטין הוא זה שמנצח מבחינת הנפש וחשוב להבין את זה.
&nbsp
הניקוטין....
&nbsp
אני אתן דוגמה טובה בשביל להראות את הקשר בין המסקנה לבין הרצון, אם יש אדם שרוצה לעבוד את האל, הוא יודע שיש מצווה האוסרת לפגוע בגוף אבל אז באה פירסומת גדולה ומגרה לעשן דרך שחקן מוצלח של איזה סרט, במצב כזה המאמין הקיצוני גם יתחיל לעשן, וזה למה? כי הוא ראה את השחקן הדגול מעשן, ואחר כך כשהמעשן מגיע למסקנה שהעישון גם עושה לו כיף לא נורמלי אז הוא גם ממשיך לעשן ולפגוע בגופו למרות המצווה החמורה שלא לפגוע בגופו, אילו המעשן לא היה חווה את הכיף הזה אז לא היה מגיע למסקנה שכזאת והיה מקיים את המצווה הזאת אם כל השאר.
 
תשובה

סליחה שלקח לי המון זמן, לא היתי כאן.
יש נטיה כי המוח מטיבעו ריק, ויש לנו נטיה לחבר דברים באסוציאציות, את קטע האסוציאציות לא הבנתי איך זה אבל אני חווה את זה כל הזמן.
ואז בעצם כל שטות שרואים או שומעים מתערבב עם דברים אחרים בראש ואז זה יוצר המון בורות טיבעית.
&nbsp
בנוגע לספקנות, יש מקומות בהם זה המקום המתאים ויש שלא, אני לא חושב שיש לזה תשובה חד משמעית.
 
למעלה