הי דניאלה
לגבי שאלתך למה לא עונים לך מיד, אז קודם כל, לא תמיד כולם רואים את כל ההודעות, אני לדוג לגמרי פספסתי את שאלתך שנדדה למטה, אז פשוט שווה לשאול שוב לפעמים, אל תשכחי שכולנו אנשים די מפוזרים, זכרון לא משהו, ריכוז גרוע...אז הדברים מתפספסים, זה לא שום דבר אישי
. לגבי השאלה של אמך, בעקרון הדרכים לפתרון הן רבות, וכל אחד מוצא מה עוזר לו. לא שמעתי על אנשים שממש החלימו מאה אחוז, אך אני מכירה לא מעט שחל במצבם שיפור משמעותי והם אפילו חוזרים לעבוד וכו'... הרפואה הקונבנציונלית מטפלת בחולים לעתים בכדורים "נוגדי דכאון" במינון מאוד נמוך. הכדורים אמורים לשפר את איכות השינה ולהקטין את הכאבים, הם לא פועלים נגד דכאון, אלא במינון הנמוך פועלים על חלקים שקשורים לכאב. גם חולים עם פריצות דיסק וכו', לדוג, מקבלים אותם. ראומטולוגים יכולים לטפל באמך בנושא. 00 ברפואה האלטרנטיבית יש המון מסלולים, וכל חולה מנסה עד שמוצא (או לא) משהו מזה שמשפר אותו. יש דיקור, צמחי מרפא, כירופרקטיקה, דמיון מודרך, ביו פידבק, רפלקסולוגיה...ועוד ועוד. כל אחד הולך למה שהוא חושב לנכון, לפי שיקול דעתו האישי. כן שמעתי על אנשים ששינוי תזונתי אצל נטורופט/תזונאי רגיל עזר להם, או על כאלו שפזיוטרפיה, הדרוטרפיה, פלדנקרייז או שאר סוגי ההתעמלות עזר להם להתחזק ולהשתפר. בעקרון לשמור על כושר גופני , זה המפתח לשיפור הן במישור של חיזוק השרירים שמחזיקים את השלד, והן במישור שכשעושים כושר מופרשים אנדורפינים שהם משככי כאבים. כן אחרי כושר יותר קל לשון היטב, פשוט מעייפות אמיתית וטובה של "אחרי ספורט". מה שאני מציעה זה שאמך תגיע לכנס הקרוב של עמותת אס"ף-עמותת החולים בתסמונות הללו. תוכלי למצוא פרטים על הכנס וכן על העמותה ככלל באתר של העמותה, מצ"ב הלינק: www.asaf.org.il . אני מאמינה שתוכלו לשמוע בכנס הרבה טיפים, יהיה גם רופא ראומטולוג בשם בוסקילה-רופא קונבנציונלי, שיפתח הכנס וידבר על דרכי ריפוי שהרפואה הרגילה מציעה, הוא רופא בולט מאוד ושווה לשמוע מה הוא מציע. אחרי ההפסקה יהיה רופא נוסף , המשלב גם טפולים אלטרנטיביים בחולים, ואני משערת שהוא יציע מה לדעתו עוזר בתחום הטיפול שלו. תשבו , תשמעו, אפילו תקליטו, ואחרי זה תעשו חושבים ושאמך תבחר מה הכוון שמדבר אליה מתוך כל האנפורמציה שהיא שמעה, ואפשר שתנסה. אפשר להשתפר, ואין שום סיבה לא לחקור את השטח, ולקחת את מה שעושה לך טוב. ודבר אחרון...אם יורשה לי להציע, קצת הכאיב לי לקרוא שאמך רשמה שהיא בשביל עצמה כבר לא מרגישה צורך לשפר משהו, אבל בשביל הנכדים כן. הכלי הראשון לשיפור הוא כוונון אישי , לקיחת אחריות על גורלך האישי (בייחוד שהרופאים לא יודעים מה לעשות, אנו צריכים במחלות אלו להיות הרופאים של עצמנו), ולא לוותר למחלה. חשוב שאמך תחוש רצון אישי , בשביל עצמה -להשתפר, ואני מאמינה בלב מלא שעם הרצון הזה יבוא החיפוש אחר מזור, הליכה לכל מני מקומות, עד שהיא מתמצא כוון שיקל עליה. ד"ר שאול נבון, פסיכולוג שיקומי אמר בהרצאה באחד הכנסים הקודמים של העמותה שחשוב לפתח אופטמיות זהירה-לצפות להשתפר, אבל לקחת בחשבון שיהיו אכזבות עד שימצא הטפול הנכון. אם אמך שקעה בדכאון מהנושא (שזה בהחלט טבעי), אולי היא יכולה להסתייע גם בעזרה נפשית ותמיכה עם הקושי, תמיכה שתתן לה חשק להתשפר גם בשביל עצמה. לצורך כך שמעתי על חולים שנעזרו בפסיכולוג (בעיקר התנהגותי), יש שמות של מטפלים בעמותת אס"ף (056375255), וכן אפשר דרך העמותה לקחת חלק בקבוצות תמיכה. זה מאוד מחזק. בכלל, העמותה תוכל לתת לאמך עוד אנפורמציה על המחלות, שווה לצור קשר וגם להרשם כחברה. כן יש פה קישורים לשלל מאמרים שכדאי שאמך והמשפחה יקראו, את יכולה לשלוף לה אותם אם קשה לה לשבת הרבה מול המחשב. אני ממליצה במיוחד עם האתר של מיה גור לחולי הפיברו. אתר מעולה. שרון