למה אתם אוהבים מדע בדיוני ופנטסיה?

גרעאפס

New member
למה אתם אוהבים מדע בדיוני ופנטסיה?

הייתי מאד מעוניין לשמוע מה אתם כל כך אוהבים בז´אנר הזה...
 

דרגורן

New member
הכל ../images/Emo13.gif

מה יש לא לאהוב במדע בדיוני ופנטסיה? פנטסיה - דרקונים, קסם, גמדים, אלפים ובכלל! כיף לדמיין ולהנות מהרפתקאות של הגיבורים בספרים האלו! מד"ב - רובוטים, חלל, The unexplored כיף לא פחות! והקטע של מד"ב זה שהוא מעבר לפינה!! אולי לא היום, אולי לא מחר, אבל לך תדע? זו´ל ורן הוא דוגמא טובה....
 

preacher

New member
באמת שאלה טובה

המממ... לא יודע. זה באמת די טפשי כל העניין. מה עשיתי כל השנים האלו? טוב להתראות אני לא אבקר כאן יותר, אני הולך לקרוא עמוס עוז. ביי.
 

Boojie

New member
כשאתה שואל שאלה כזו,

יהיה הרבה יותר חביב אם תצרף אליה את דעתך שלך. ככה זה נותן תחושה כאילו אתה מצפה מאחרים "לעשות את העבודה", אבל לא ממש טורח לתרום את ההשקעה מצדך. ולשאלתך: מה שאני אוהבת במדע בדיוני זה היכולת לעשות "ניסויים" בהוויה האנושית, ולשאול שאלות, על רקע הרבה יותר רחב, מגוון וקיצוני מאשר הרקע היומיומי שלנו. כל השאלות על ההוויה והקיום האנושיים מקבלות משמעות חדה וברורה יותר כשהן על רקע זר וחדש. בנוסף, אני אוהבת את המשחק המחשבתי שמתלווה לזה. וכמובן - הדמיון. להרחיק לעולמות אחרים, קסומים ומעניינים.
 

blackwolf

New member
ת´אמת, אף פעם לא ממש חשבתי על זה.

אבל אני חושבת שאני אוהבת מאוד לקרוא איך אנשים\סופרים רואים את העתיד שלנו. יכול להיות שהם לא באמת מאמינים שמה שמתואר בספרים שלהם ( העולם, לא העלילה ) יתקיים, אבל הם כן רואים איזושהי דרך שבה המציאות של היום תתפתח לאותו הדבר, אחרת אני בספק אם הם היו מצליחים לפתח את הרעיון שלהם ולתת לו נופח מציאותי. ההבדליפ בן ספרים הם עצומים. למשל 1984 ודומיו שמראים עולם טוטאליטרי לחלוטין שהתדרדר במקום להתפתח ( לפי הראיה שלנו ), לעומת גאות הכוכב ( למשל ) שמראה עולם שונה לגמרי. הרעיונות שלאנשים יש, זה דבר שאני אף פעם לא אבין.
 

snift

New member
התפתחות המציאות

כמו בספרים ? אני לא בטוח בזה, וייס והיקמן אכן ניסו להסביר את אוסף הגזעים המחזור שער המוות, אך טולקין - לא נראה לי שהוא הצליח לדמיין את את העולם שלנו מתפתח לארץ התיכונה, שלא לדבר בכלל על עולם הדיסק של פרצאט.
 

blackwolf

New member
אני דיברתי על מדע בדיוני.

אבל גם פנטזיה באה איכשהו מתוך העולם שלנו. ימי הביניים מוכנסים לספרים, אגדות ומיתולוגיות, אמונות תפלות וכל מיני דברים אחרים. גם טרי פראצ´ט צוחק הרבה פעמים על התרבות והעולם שלנו ( אני מודה שקקראתי רק מספר קטן של ספרים מעולם הדיסק אבל זו התחושה שקיבלתי ). כך שגם הסופרים האלו לוקחים מהעולם שלנו.
 

ZoyaK

New member
מבחינתי זוהי חוויה מחשבתית ואתגר ל

להמציא משהו חדש או לחשוב על רעיון מהפכני הרבה יותר קשה מלקחת רעיון קיים ולעבד אותו . לכן לדעתי ז´אנר של מדע בדיוני הרבה יותר עשיר בדימיון וכך גם מאתגר את היכולת המחשבתית שלנו. אני אוהבת את זה כי אני כל פעם מוכיחה לעצמי מחדש שאין בעצם אין גבול ליכולת המחשבתית וכך גם להתפתחות שלנו. לא פעם נוכחנו לראות את מדע בדיוני הופך להיות מדע מעשי. וחוץ מזה זו חוויה רגשית אדירה שאני די מתקשה להסביר אותה. אם בעזרת המחשבה ודמיון נוצר העולם , אז אני גם רוצה חלק ביצירת העולם גם אם זהו עולם שלי.
 

עפר סקר

New member
גונקל מוריד את הכפפה

ושוב שם אותה ושוב מוריד עד שהיא משתפשפת ויוצאת משימוש, ויוצאת מהמחזור. לעניין עצמו: פה אני נקרא בשמי האמיתי. מה לעשות. ולעניין שולי ולא משמעותי, ובכל זאת זה שלשמו הורדתי את הכפפה, וגם הרמתי אותה: מה הקטע? אני לא אוהב "מדע בדיוני". אני אוהב ספרות סוריאליסטית עם נגיעות חזקות בעולם שלנו. אם תשאל אותי - העתיד, מלבד זה האישי שלי, לא מענין אותי בכהוא וחצי זה. מה שמעניין אותי הוא להיסחף לתוך חוויה מרתקת (ועמוקה, עד כמה שזה אומר משהו), שמשאירה בי אחר כך משהו שקשור גם לכאן ועכשיו. מעבר לזה, ישנן כל השטויות הקבועות - אני נורא רוצה לנסוע בזמן, ומוכן אפילו לסוע בזמן, אבל כרגע זה לא מתאפשר, אז אני קורא על אחרים שהצליחו. כן? עכשיו, תגיד, ובצדק - אם לא מעניין אותו העתיד, מה מעניין אותו לנסוע בזמן? חוויה ספיריטואליסטית, וגם המגניבות. אם אני אגיד שאני אוהב מד"ב בשביל המגניבות, זה תופס? יש פה סוג של בעיה, למה מד"ב נחשב לז´אנר של בגיקים, וכמעט בצדק... לא יודע, בקיצור, אין מושג. מי נו מושגו. ובקשר לפנטסיה - אני פחות אוהב פנטסיה. זה מסכם את זה, בערך. ביי
 
הגיון ואהבה = מדע ובדיוני

לאהבה כידוע אין הגיון, אבל בכל זאת אנסה להסביר את אהבתי לזאנר. א) הבלתי צפוי- אתה פותח ספר ולא יודע להיכן תגיע, בעיני הכיף הגדול ביותר במדע הבדיוני (והפנטסיה) הם תחילת הספר בו אתה מנסה להבין את ה"יקום" של הספר ומנסה לנחש ולהשלים חורים שהספר לא מגלה על העולם, כיף שמשתווה ביצירות המופת של הזאנר לניצול השינויים והחוקים החדשים בעולם החדש לקידום העלילה. ב) הצפוי - מוזר ככל שזה נשמע, היה מעט מאד מקרים (אם בכלל) בתולדות המין האנושי בו הצליח מישהו לדמיין משהו שונה לגמרי לנסיונו האישי.(שונה לא הפוך) ולכן תמיד סיפרי המדע בדיוני מהווים מעין תרגום למצב האכשווי (וכל מי שקרא סיפורים משנות ה 60 יודע על ההבדל ההיסטורי בינהם).כך שהקריאה היא לא לגמרי מנותקת, ולפעמים כמו בסדרת מסע בין כוכבים בעלת כוונה דידקטית ברורה. וההשוואה בין הספר למציאות בדרך כלל מעלה חיוך או מחשבה נוגה על מצבנו הנוכחי. ג) הסיפור - החופש הניתן לסופר לברוא עולם המתאים לתוכן הרעיון הסיפורי, מאפשר לו פעמים רבות לספר סיפור מעמיק שאינו ניתן לסיפור בזאנרים המוגבלים הרגילים (למשל 1984). ד) סתם כי זה כיף (והתרגלתי).
 

Sinister

New member
לא היה לי מה לעשות ../images/Emo13.gif

סתם! זה נותן שחרור לדמיון, זה מפתח חשיבה יצירתית ובכלל יצירתיות(או שאני מתבלבל עם מ"ת?). על כל פנים, פנטזיה ומד"ב נותנים הרבה מקום לדמיון. ואני אוהב לדמיין. היה לי דברים יותר נורמליים להגיד, אבל שכחתי אותם... איתמר
 

גרעאפס

New member
דבר אחד שאני לא מבין במדע בדיוני...

זה למה הדמויות לוקחות את עצמן ברצינות תהומית שכזו. תמיד מספרים או על ילדים בני 6 שמצילים את האנושות או משלחת של גיבורים שפורצת גבולות. והכל מסופר ברצינות מגוחכת, בראייה מאד יומרנית של האנושות והיקום. רק בטרמפיסט היה הומור במידה סבירה, שכל כך חיוני כשמספרים סיפור המתפרש על פני מיליוני שנים ומיליוני שנות-אור. אני מעדיף סיפורים על אנשים פשוטים, לא גאונים אסטרטגיים או מנהיגי גזעים. סיפורים רגילים שמתרחשים אי שם בעתיד הבלתי-נראה לעין, כך שאני לא מבין למה חייבים להתעקש על ההגדרה "מדע בדיוני".
 

עפר סקר

New member
א. עכשיו ברור למה קיבלת

את הניק הזה. בהתאם לתוכן ההודעות שלך. ב. חוק קטן: לעולם אל תגיב תגובות כוללניות על משהו, אם אתה לא מבין בו כלום. סתם תצא אידיוט. הנה, שחררתי קיטור. ביי
 

ZoyaK

New member
מדובר בז´אנר שמתחלק למספר קטגוריות

ההתמקדות העיקרית היא בוודאי העתיד הרי זהו מדע בדיוני , אך גם במדע בדיוני ישנן קטגוריות שונות כמו בספרות רגילה . סיפורי מסע בין כוכבים או סגות הם שווים לסיפורי מסע חיפוש אחר גביע הקדוש או טמפלרים. מן סיפורי הרפתקאות שבאים להצית את הדימיון ולהתמקד בחזון האוטופי והחיפוש אחר עולמות חדשים ( דהיינו הגביע ). ישנם גם קטגוריה של ספרים פילוסופים יותר שמתמקדים על מבנה החברתי או התפתחות תפיסתית , גם לזה אין ספור דוגמאות בספרות הרגילה. אני אישית קראתי אין ספור סיפורים על אנשים" פשוטים " כמו מובילי ספינות (חלליות ) מסע. הם מתוארים כיושבים בבארים של שדות תאופה עם חברים , שותים בירה ומספרים מה עבר עליהם במסע האחרון לפרוקסימה סנטורי . תחשוב על זה : זה באמת מה שיתרחש בעוד 1000 שנה או פחות . שוב הדגש הוא : העתיד ואיך הוא יכול להיות ההערה שלך לגבי "ילדים בני 6 " - ילדים או בני נוער ( ובנינו - כולנו בעצם ) אוהבים לתת לדימיון שלהם להתפרע . ובגלל שמדובר באנשים יותר פתוחים מבחינתה התנהגותית (שעדיין לא כבלו את עצמם בקודים התנהגותיים "נורמאליים" ז"א מקובלים ) קל להם להסחף והם אוהבים את זה כי ז´אנר הזה לא רק מאפשר אלא דורש פתיחות תפיסתית ומחשבתית ספרות זהו עניין של טעם ויכול להיות שאתה גם לא אוהב את סיפורי ההרפתקאות הרגילים , אם לא אז באמת יהיה לך קשה להבין . ואולי לא קראת ספרי מדע בדיוני טובים ולעשות השווה על בסיס סדרות טלויזיה , שיש מעט מאוד טובות באמת - זוהי הסקת מסקנות מוקדמת .
 
סיפור לא יומרני

יוני קם שוב. כפי שעשה כבר מספר שנים, יוני קם בשעה שבה החלו הדיווחים על הפעלת תחבורה מהירה. נתנו לזה שם מסובך שיוני לא טרח לזכור, כי מדע וטכנולוגיה לא עניינו אותו. לא הרבה עניין את יוני שחי חיים שקטים, גירבץ 3 פעמים בשבוע והשתין לפעמים לכיוון מערב למרות החוק. אפילו המיחצור החדשה שהחלה בדומין הקרוב לביתו לא הצליחה להלהיבו עד כדי שיטרח לנקות את המדווחים. אבל זה היה בסדר, כי יוני, למרות שהלך לכל מיחצור שעניין אותו לא ממש ידע מה זה מיחצור. הוא התגורר בחפת, מה שהיה טבעי. הוא נשם ריקבון, מה שהיה מעט מוזר, והוא מת באותו יום בלי לשאוף לדבר, מה שהיה עצוב. אבל יוני סיים חייו כפי שהחל אותם - כפשפש ניקוי תבוני על בגדי קריין החדשות - וכך השיג תהילת עולם.
 

shalti

New member
פנטסיה ומדע בדיוני

פנטסיה מעניינת אותי במיוחד קריאת ספרי פנטסיה לוקחת אותנו הקוראים לעולמות שונים אך מוכרים, הדמיון עובד, ואתה עף לך לעולם מוזר שהחוקים שלנו לא מוכרים שם. הדבר המעניין בפנטסיה הן האפשרויות, הן בלי סוף או גבול ספר פנטסיה גורם לי לחשוב ולדמיין, בקיצור הפנטסיה פותחת לי דלת למציאות פחות מוזרה ואלימה מהמציאות שאנחנו מכירים זה נשמע קצת טפשי, אבל אחרי שאני מסיים ספר טוב, אני מרגיש כאילו אני מכיר את הדמות העיקרית, ואף אתגעגע אליה, זו הסיבה שאני קורא את הספרים האהובים עליי המון פעמים, זה כאילו אני נפגש שוב עם חבר ותיק מקווה שזה ענה על שאלתך!
 
למעלה