למה אתם הכי מתגעגעים בילדות או בתקופת הנעורים?

dory30

Well-known member
אני מכין בראש רשימה ובקרוב גם אעלה אותה על הכתב. היא עשויה להיות לא קטנה...

 
נערך לאחרונה ב:

dory30

Well-known member
האמת שהרשימה ארוכה מכדי להכיל. בעיקרון לכך שהייתי יחסית חסר דאגות, בלי אמא סיעודית ובלי צורך לעבוד- כשכל היום מורכב משיעורים וממשחקים. כמובן לחתול שלי, לארוחות אצל הסבתות, לעידן התמימות נטול הרשתות החברתיות, ל-58 הערוצים של תבל (וגם בפחות הסתפקתי), לסניפים של בן אנד ג'ריס, לטלפונים הציבורים ולטלכרטים, לרובוטריקים, לסדרות עם פס צחוק וכדומה.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
האמת שהרשימה ארוכה מכדי להכיל. בעיקרון לכך שהייתי יחסית חסר דאגות, בלי אמא סיעודית ובלי צורך לעבוד- כשכל היום מורכב משיעורים וממשחקים. כמובן לחתול שלי, לארוחות אצל הסבתות, לעידן התמימות נטול הרשתות החברתיות, ל-58 הערוצים של תבל (וגם בפחות הסתפקתי), לסניפים של בן אנד ג'ריס, לטלפונים הציבורים ולטלכרטים, לרובוטריקים, לסדרות עם פס צחוק וכדומה.
גם אז היו דברים רעים.
מלחמת ששת
מלחמת יו"כ
מבצע של"ג
המחדל
המהפך
וכן אהבתי את הביטלס
ואת האפשרות להקליט על סלילים מגנטיים אוספים שלא כללו את השירים שלא אהבתי, ולהריץ אותם שוב ושוב.
וכמובן את ניקוי ראש...
ואולי את חברתי הראשונה
 

dory30

Well-known member
גם אז היו דברים רעים.
אתה מבוגר ממני בהרבה. אני מדבר על שנות התשעים, שזה דור אחר לגמרי. ועדיין, תמים להפליא ביחס לממשיכיו.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
אתה מבוגר ממני בהרבה. אני מדבר על שנות התשעים, שזה דור אחר לגמרי. ועדיין, תמים להפליא ביחס לממשיכיו.
נו באמת... בשנות ה-90 הייתה מלחמת המפרץ וטילי הסקאד הארורים.
בשנות ה-90 נרצח רבין, ורצח זה הביא לנו את המתנה הגדולה ביותר שמדינת ישראל זכתה בה: את BB, שעד היום הוא עוד מהדהד לנו.
אז בשנות ה-90 החלו להופיע כל הפלאפונים ה"חכמים", שידעו לצלם, שידעו וידעו וידעו, ויחד איתם, הגיע הפייסוש, הווצאפ וכל הגרורות הארורות שאלה יודעים להעביר.
אז למה אני כן מתגעגע משנות ה-90? אז נישאתי ואז נולד לי תינוק חמוד, שנהניתי לגדל אותו ולגדל ילד מאפס עד לגיל שהוא כבר מפתח אישיות מורדת?
זה כיף אמיתי. אז לאלה הגעגוע הוא אמיתי.
ובאותה תקופה, הופיעה גם תכנית חריפה שנקראה "החרצופים", שאותה אהבתי מאד.
ומה עוד? בשנות ה-90 הופיע צוות חבלה, שקיצץ את כל הכבלים הפיראטיים, וזמן קצר לאחר מכן, הופיעו הכבלים ה"חוקיים" של חב' תבל. אלה כבר הכניסו סדר עם חבילת ערוצים "מכובדת", שהכילה ערוצי סרטים, ערוץ ילדים, ערוץ מוסיקה וערוצי טבע.
כמה שנים מאוחר יותר, הופיעו הממירים הדיגיטליים, שבעזרתם יכולנו לקבל חבילה גדולה עוד יותר, אבל אז החלו גם התקלות... הצורך לנתק את הממיר מהחשמל לכמה שניות בכל פרק זמן, כשהממיר החל להיתקע... ואז, כשנמאס לנו מכל מסכת הניתוקים הללו, עברנו ליס. כן. הם היו (ואולי גם נותרו) יקרים יותר, אבל איכות התמונה אצלם טובה יותר, והתכנים גם הם נראים לנו מוצלחים יותר. אז... יותר מ-20 שנים אנחנו נאמנים להם.
 

dory30

Well-known member
נו באמת... בשנות ה-90 הייתה מלחמת המפרץ וטילי הסקאד הארורים.
בשנות ה-90 נרצח רבין, ורצח זה הביא לנו את המתנה הגדולה ביותר שמדינת ישראל זכתה בה: את BB, שעד היום הוא עוד מהדהד לנו.
בסדר. על פי רוב, אם אין מאורעות חריגים לרעה - שנות הנעורים נחשבות אצל רובינו כטובות ביותר. אני זוכר את מלחמת המפרץ, את רצח רבין ואת פיגועי ההתאבדות. במישור האישי, לא הייתי מקובל חברתית עד סביבות כיתה ח' והיו לי שתי פציעות בקרסוליים בכיתה י'. ועדיין, לתקופה הזאת הייתה מבחינתי את הקסם שלה.
 

dory30

Well-known member
ל- MacDavid כשהם לא היו כשרים בנתניה, אבל זה ממנזמן.

תקופה הכי טובה כילד.
בדיעבד, עד תחילת שנות ה-30 שלי הייתי אוכל עם חברים אוכל שאני מכנה כיום זבל - וכנ"ל הסרטים שהיינו רואים. הזמנים משתנים ואיתם גם אנחנו- כנאמר בלטינית. ועדיין, זו הייתה חלק מהחוויה של להתבגר או להיות צעיר.
 

dory30

Well-known member
גם לארטיק עם כיסוי סגול והארטיק בצבע כחול.
טעם ענבים, מאוד טעים.
אם כבר משקאות ילדות, אז טרופית בטעם ענבים. לאחרונה שתיתי בתחילת הצבא, אגב.
 

מאיה 🐝

New member
הכי מתגעגעת לעידן התמימות. לא היה ווי פי.. וההתלהבות שלנו בתור ילדים מהפלאפונים, היה שאפשר לשחק סניק ולהקליט.
זה היה סוף שנות ה90 תחילת ה2000. אז הייתי בת בערך 12-13.. וזה היה שיא השידרוג, פלאפון אפילו לא צבעוני, שחו לבן שאפשר לשחק בו סנייק.
כמובן שלא היה לנו פלאפונים, זה היה רק להורים אז.. וזה היה יקר מאוד.
באמת עידן התמימות, לא היו מחשבים בכל פינה, כן היה בבית מחשב אחד נייח. עם מסך בגודל של מקרר. לא היו מסכים שטוחים ואינטרנט בכל פינה.
כןכן, שנות ה90 היו להם את הצרות שלהם כמו לכל תקופה ועידן, ועדיין עד סוף העשור הראשון של שנות ה2000 היה משהו תמים יותר. והשיח היה אשכרה בין בני אדם פנים מול פנים או מקסימום בטלפון. מי היה מתכתב? או יושב בבית במחשב כל היום? לא היה את הדברים האלה. באמת התקשורת בין בני אם הייתה קיימת יותר.
 
למה את מתכוונת בעידן התמימות?
אנשים היו יותר תמימים ופחות מודעים לעולם הסובב אותם בניגוד להיום בגלל האינטרנט או שפירשתי לא נכון?


בילדות משחקי מחשב היו יותר נהנתיים, תמיד העדפתי אותם על לשחק בחוץ עם מקומיים, מה זה היה נותן לי? אני זוכר את ההתרגשות.. לא יכולתי להפסיק גם עשור אחרי.. המשחקים שגדלתי עליהם הפכו למשחקים שמאולכסים על ידי מבוגרים בגילי (20-25) עד לפני שנה.. נכחדו לתמיד..

כולם בסוף גודלים הרי?

אני לא מצטער לרגע על כל דקה שבזבזתי מול המסך. עדיף משאר לשחק מחניים עם קופים מדברים מכונות עם יצרים אנוכיים. היה כלכך כיף... עולם אחר.. בריחה מהמציאות.. חברים מכל העולם שפות.. איך עוד אחוש ריגוש כזה? עד היום כמה שנים אחרי לא מצאתי משהו שמשתווה לזה.. והחיים שלי לא משעממיים כלל..
 

dory30

Well-known member
הכי מתגעגעת לעידן התמימות. לא היה ווי פי.. וההתלהבות שלנו בתור ילדים מהפלאפונים, היה שאפשר לשחק סניק ולהקליט.
זה היה סוף שנות ה90 תחילת ה2000. אז הייתי בת בערך 12-13.. וזה היה שיא השידרוג, פלאפון אפילו לא צבעוני, שחו לבן שאפשר לשחק בו סנייק.
כמובן שלא היה לנו פלאפונים, זה היה רק להורים אז.. וזה היה יקר מאוד.
באמת עידן התמימות, לא היו מחשבים בכל פינה, כן היה בבית מחשב אחד נייח. עם מסך בגודל של מקרר. לא היו מסכים שטוחים ואינטרנט בכל פינה.
כןכן, שנות ה90 היו להם את הצרות שלהם כמו לכל תקופה ועידן, ועדיין עד סוף העשור הראשון של שנות ה2000 היה משהו תמים יותר. והשיח היה אשכרה בין בני אדם פנים מול פנים או מקסימום בטלפון. מי היה מתכתב? או יושב בבית במחשב כל היום? לא היה את הדברים האלה. באמת התקשורת בין בני אם הייתה קיימת יותר.
זיכרון זה משהו מתעתע. לא הכל היה טוב או רע, אבל כמובן שמי שצעיר מרגיש יותר אופטימי ממישהו מבוגר. אפשר להיזכר בערגה פה ושם, אבל להתקדם קדימה זה חובה. סה"כ את בערך בת 35 ואין טעם לשקוע בנוסטלגיה אידיאליסטית. גם לי לא, בגיל 41.
ואפרופו משהו מהעבר:

 
תמיד אתגעגע יותר מכל לאהבת חיי האדירה עובדת ההשמה שטיפלה בי בתל אביב לפני שלושים שנה, אישה נהדרת ומיוחדת שאין כמוה ביקום.
 

dory30

Well-known member
תמיד אתגעגע יותר מכל לאהבת חיי האדירה עובדת ההשמה שטיפלה בי בתל אביב לפני שלושים שנה, אישה נהדרת ומיוחדת שאין כמוה ביקום.
אתמול הייתה לי סיטואציה מלחיצה. אכלתי עם אמא שלי ארוחת רעב והיא הפסיקה להגיב והתחילה לרעוד. עמדתי להזמין אמבולנס. בסוף התברר שהיא סבלה מצניחת סוכר, אז נתתי לה מאכלים ומשקאות מתוקים (כולל ליקר) שהחזירו אותה לגזע האנושי.
 
למעלה