לשוקולד רוזמרי.עדין ניתן למצוא אותו במקומות מסיומים.אני מכין בראש רשימה ובקרוב גם אעלה אותה על הכתב. היא עשויה להיות לא קטנה...
גם אז היו דברים רעים.האמת שהרשימה ארוכה מכדי להכיל. בעיקרון לכך שהייתי יחסית חסר דאגות, בלי אמא סיעודית ובלי צורך לעבוד- כשכל היום מורכב משיעורים וממשחקים. כמובן לחתול שלי, לארוחות אצל הסבתות, לעידן התמימות נטול הרשתות החברתיות, ל-58 הערוצים של תבל (וגם בפחות הסתפקתי), לסניפים של בן אנד ג'ריס, לטלפונים הציבורים ולטלכרטים, לרובוטריקים, לסדרות עם פס צחוק וכדומה.
אתה מבוגר ממני בהרבה. אני מדבר על שנות התשעים, שזה דור אחר לגמרי. ועדיין, תמים להפליא ביחס לממשיכיו.גם אז היו דברים רעים.
נו באמת... בשנות ה-90 הייתה מלחמת המפרץ וטילי הסקאד הארורים.אתה מבוגר ממני בהרבה. אני מדבר על שנות התשעים, שזה דור אחר לגמרי. ועדיין, תמים להפליא ביחס לממשיכיו.
בסדר. על פי רוב, אם אין מאורעות חריגים לרעה - שנות הנעורים נחשבות אצל רובינו כטובות ביותר. אני זוכר את מלחמת המפרץ, את רצח רבין ואת פיגועי ההתאבדות. במישור האישי, לא הייתי מקובל חברתית עד סביבות כיתה ח' והיו לי שתי פציעות בקרסוליים בכיתה י'. ועדיין, לתקופה הזאת הייתה מבחינתי את הקסם שלה.נו באמת... בשנות ה-90 הייתה מלחמת המפרץ וטילי הסקאד הארורים.
בשנות ה-90 נרצח רבין, ורצח זה הביא לנו את המתנה הגדולה ביותר שמדינת ישראל זכתה בה: את BB, שעד היום הוא עוד מהדהד לנו.
בדיעבד, עד תחילת שנות ה-30 שלי הייתי אוכל עם חברים אוכל שאני מכנה כיום זבל - וכנ"ל הסרטים שהיינו רואים. הזמנים משתנים ואיתם גם אנחנו- כנאמר בלטינית. ועדיין, זו הייתה חלק מהחוויה של להתבגר או להיות צעיר.ל- MacDavid כשהם לא היו כשרים בנתניה, אבל זה ממנזמן.
תקופה הכי טובה כילד.
אם כבר משקאות ילדות, אז טרופית בטעם ענבים. לאחרונה שתיתי בתחילת הצבא, אגב.גם לארטיק עם כיסוי סגול והארטיק בצבע כחול.
טעם ענבים, מאוד טעים.
זיכרון זה משהו מתעתע. לא הכל היה טוב או רע, אבל כמובן שמי שצעיר מרגיש יותר אופטימי ממישהו מבוגר. אפשר להיזכר בערגה פה ושם, אבל להתקדם קדימה זה חובה. סה"כ את בערך בת 35 ואין טעם לשקוע בנוסטלגיה אידיאליסטית. גם לי לא, בגיל 41.הכי מתגעגעת לעידן התמימות. לא היה ווי פי.. וההתלהבות שלנו בתור ילדים מהפלאפונים, היה שאפשר לשחק סניק ולהקליט.
זה היה סוף שנות ה90 תחילת ה2000. אז הייתי בת בערך 12-13.. וזה היה שיא השידרוג, פלאפון אפילו לא צבעוני, שחו לבן שאפשר לשחק בו סנייק.
כמובן שלא היה לנו פלאפונים, זה היה רק להורים אז.. וזה היה יקר מאוד.
באמת עידן התמימות, לא היו מחשבים בכל פינה, כן היה בבית מחשב אחד נייח. עם מסך בגודל של מקרר. לא היו מסכים שטוחים ואינטרנט בכל פינה.
כןכן, שנות ה90 היו להם את הצרות שלהם כמו לכל תקופה ועידן, ועדיין עד סוף העשור הראשון של שנות ה2000 היה משהו תמים יותר. והשיח היה אשכרה בין בני אדם פנים מול פנים או מקסימום בטלפון. מי היה מתכתב? או יושב בבית במחשב כל היום? לא היה את הדברים האלה. באמת התקשורת בין בני אם הייתה קיימת יותר.
אתמול הייתה לי סיטואציה מלחיצה. אכלתי עם אמא שלי ארוחת רעב והיא הפסיקה להגיב והתחילה לרעוד. עמדתי להזמין אמבולנס. בסוף התברר שהיא סבלה מצניחת סוכר, אז נתתי לה מאכלים ומשקאות מתוקים (כולל ליקר) שהחזירו אותה לגזע האנושי.תמיד אתגעגע יותר מכל לאהבת חיי האדירה עובדת ההשמה שטיפלה בי בתל אביב לפני שלושים שנה, אישה נהדרת ומיוחדת שאין כמוה ביקום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.