למה אתם נוסעים לשם?

[Chaimtr]

למה אתם נוסעים לשם?

אם יש שני מקומות שאני לא רוצה לנסוע אליהם אלו גרמניה ופולין. גרמניה כי אני נשבעתי לא לדרוך על האדמה ההיא עם דוברי הגרמנית הגרונית סביב. ופולין - מה יש לי לחפש בבית הקברות היהודי הגדול בתבל. אדמה ארורה מקוללת. סבי וסבתי, דודי ודודותי, בני ובנות דודי ואחי הגדול הקטן נשחטו שם . אני רואה צילומים של נערים עם דגל כחול גדול צוהלים ליד האפר של אחי ודודי. מה לי ולהם. צמרמורת עוברת בגווי רק מהמחשבה שאני אעמוד על הרמפה שאבי עמד כשקרעו ממנו את אשתו ובנו היחיד בן השש. הנשיקה האחרונה שלהם עוד צורבת על שפתי, שישים שנה ושני דורות אחרי.אבי שהה 27 חודש במחנות ריכוז והשמדה. היה מוזלמן ויצא מזה איכשהו בגלל שהתחצף למנגלה. מה יש לי חפש בסיוט הזה.מה אתם מוצאים שם בבור השחור משחור. נשגב מבינתי.

 

[נסיכה שברחה מאגדה1]

אז ככה

קודם כל אני מצטערת על מה שקרה לך ולמשפחתך בשואה.. אני חושבת שאנחנו שם בשביל 2 מטרות עיקריות: 1. להוכיח לכולם במיוחד שם שלמרות הכל עם ישראל חי וקיים- והם לא הצליחו במה שניסו לעשות!!!! אנחנו נושאים בגאווה את דגל מדינת ישראל- מדינת היהודים!!! מדינה שלנו- של אותם אלה שרציתם להשמיד ולא הצלחתם! 2. מטרה שנייה היא לזכור ולעולם לא לשכוח- את מה שקרה לעם שלנו בעבר, בעקבות האנטישמיות, וזאת במטרה למנוע מקרה דומה בעתיד. שאף פעם לא נשכח מה קרה כי זה עלול לקרות שוב ויש לעשות הכל כדי למנוע את זה. ואחת הדרכים היא לעורר את המודעות אצל בני הנוער. עד שהגעתי לשם לא באמת הבנתי מה היה, באיזה גודל- הרי מיידניק, טרבלינקה, ואושוויץ, הם שמות של מחנות השמדה, אבל עד שלא מגיעים לשם לא באמת מבינים מה המשמעות- בתור דור 2 אחרי השואה. לא באמת הבנו מה איבדנו- איזה קהילה יהודית גדולה ויפה הייתה בפולין לפני המלחמה. אלו הסיבות למה נסענו, למה אנחנו נוסעים, ולמה נמשיך לנסוע... כדי לזכור ולעולם לא לשכוח....ולהוכיח שעם ישראל חי וקיים

 

[יוצרת עננים]

למדתם על הקהילה היהודית בפולין לפני המסע?

אוף. אצלנו לא לימדו שום דבר. רק על זה שהם מתו.

 

[נסיכה שברחה מאגדה1]

כן

למדנו על הקהילה היהודית בםולין לפני המסע ובמהלך המסע דיברו איתנו על זה המון. ויותר מזה המשלחת שיצאה שנה אחרינו (יצאתי ב-16-10-2006 וואו זה היה מזמן....) התמקדה יותר בקבילה שרצחה, זה היה שינוי שיזם המנהל אצלנו בבית ספר.

 

[יוצרת עננים]

מה זה עניינך לאן אנשים נוסעים ולמה?

לא מתאים לך, אל תסע. פולין היא ארץ ידידותית ומי שרוצה לבקר במוזיאונים שלה - שיסע ויהנה. וכן, אני מבינה מה כואב לך, ושלא נעים לך לחזור לבקר היכן שהתרחשו הזוועות למשפחתך - אבל מה זה מפריע לך שאנשים אחרים כן נוסעים?

 

[חייםלוי]

גם אני חשבתי כך לפני כמה שנים וגם היום קשה לי

פולין היא אכן בית קברות יהודי גדול אבל לא רק. פולין היתה ארצם של יהודים במשך כ- 1000 שנים ונשאר הרבה מאד בפולין מהיהודים. המסע לפולין הוא לא רק לבקר במחנות ההשמדה ובגטאות כי אם גם ללמוד ולראות בעיניים איפה חיו היהודים ויצרו יצירה ענקית בכל מובן. אין דומה לשמוע על קרקוב וביקור בבית כנסת הרמ"א. לראות את הרובע היהודי בוורשה שם חיו לפני המלחמה כ- 300 אלף יהודים. וכמובן ביקור במחנות הריכוז. שוב אין דומה דיבור על טרבלינקה וביקור במחנה הממחיש את הזוועות. כמובן שלא חייבים לנסוע. מי שמתתעניין בשואה וקשה לו יכול להסתפק בקריאה ולימוד וביקור ביד ושם. אבל מניסיון אלה שנסעו וחזרו החוויה היא גדולה והלימוד על היהודים בפולין הרבה יותר מעשיר ועמוק מאשר בלי המסע.

 

[Chaimtr]

העולם היהודי

כל אחד נוהג כהבנתו. לי קשה מאד להבין. אולי תחושת הזוועה שלי שונה מאחרים. גם בגילי אני קרוב מכם לזמן ההוא. אני לא חושב שהיצירה היהודית מתבטאת בקברו של הרמ"א או בישיבת לובלין. היצירה היהודית היא אלמוותית כיוון שהיא עיקרה ביצירה הרוחנית. שרוף את הספרים אך הרעיונות הולכים ומתפשטים בעולם. את מיטב היצירה היהודית ניתן לפגוש בטקסטים ולא בין יערות פולין, מגרש המשחקים של אבי וקברם של דודי. ברור לי שמדובר במדינה אירופאית, "תרבותית" ושזו חוויה, בודאי לנער שזו יציאתו הראשונה או השניה לחו"ל. בני דורי, חלקם לפחות, אינם יכולים להתעלם מרוחות הרפאים המשוטטות בסמטאות קרקוב וורשה. היופי האסטטי , היערות הירוקים שאבי כה התגעגע אליהם צבועים אצלי שחור. לא פשוט.

 

[אלי7 רונן]

טוב מראה עינים ממשמע אזנים

פתגם זה טוב גם לגבי הנסיעה לפולין. נסעתי לפני שנתיים כאם מלווה לבתי. למרות ששמעתי הרבה על השואה, קראתי, למדתי וראיתי סרטים, אין הדבר דומה מבלי להיות שם. כש 40 בנות נדחסות לתוך קרון בלודג' וצפוף שם, הכתה בנו העובדה שבקרון שכזה הצטופפו 100-150 איש דבר הנותן פרופורציה אחרת. כשהסתובבנו עם המעילים, הכפפות, הצעיפים ושאר הבגדים העבים , עדיין היה לנו קר (היה אז שלג בפולין) ואז עלתה השאלה - אבל הם היו רק עם בגד דק... כשמגיעים לאושוויץ או מיידנק ורואים את הררי הבגדים/נעלים וכו' רואים כמה הרבה זה, וכמה זה פסיק קטן מ 6 מיליון... לדעתי חשוב גם התוכן הערכי שמוסיפים למסע. אנחנו היינו קבוצה של בנות דתיות ובין מחנה השמדה למשנהו, ביקרנו גם בבתי כנסת (כגון פיוטריקוב,פשיסחא, טיקוצ'ין) בעיירות יהודיות (כגון טיקוצ'ין, גור, לובלין) ובבתי עלמין שונים בהם "מרגישים" פתאם את גודל השבר. במסע זה לא היו קניות בשווקים או זמן פנוי. התחלנו השכם בבוקר ב 7:30 כבר היינו על האוטובוסים ולמלונות השונים הגענו בסביבות 22:00 כל ערב במשך 8 ימים. כשהמסע אינו עוד טיול שנתי, הדברים נראים אחרת. מגיעים חזרה לארץ עם תובנות אחרות, עם ראיית הדברים בצורה שונה וכמה טוב שיש לנו מדינה. עם ישראל חי !