למה בעצם?

N B I

New member
למה בעצם?

ביום ראשון האחרון התחלנו בבית הספר שלנו את מסע ההכנה. 40 וכמה ילדים נידחסו לכיתה אחת וניסו להבין שני דברים: 1.למה בעצם לצאת למסע לפולין? 2. ממה הם חוששים ולמה הם מצפים? אחרי שהמדריך המאוד מאוד מעצבן שלנו חפר לנו במוח בנושא מצאתי את עצמי חושבת על זה, מה התשובה האמיתית? כל פעם כשגיליתי שאני מתקשה לתת לעצמי תשובה הגיונית הרגעתי את עצמי בכך ש"אי אפשר להסביר רגשות" כי אני מניחה שהמסע הזה הוא משהו שאתה צריך להרגיש. ממה פחדתם לפני המסע? בעיקרון אני חוששת מכך שלא יהיה לי על מי להתפרק, החברות הממש קרובות שלי נשארות בארץ, אז נכון שאני נוסעת עם החבר ועם עוד כמה חברים קרובים זה עדין לא הפינה הקטנה שאפשר לבכות בלי להתבייש.
 
dont worry

אם ממה שאת חוששת זה שלא יהיה לך אצל מי לבכות... אז את צריכה לנסוע... אני נסעתי לפולין לפני חודש וחצי... וגם החששות שלי היו שאני לא אוכל לבכות.. כי לא יהיה לי אצל מי... במהלך המסע נרקמים יחסי חברות בין אנשים שבחיים לא חשבת שיהיה לך על מה לדבר איתם... בבירקנהו לדוגמא אחרי ששרנו כולם ביחד את התקווה שבסיום טקס שערכנו.. כל אחד מצא מישהו מהקבוצה ופשוט התחבקנו והתחלנו לבכות... שהקראנו את השמות של הנספים מהמשפחות.. אותו הדבר... פשוט כולם התחבקנו ובכינו ביחד... תמיד יהיה מישהו שתוכלי לבכות איתו... עד כמה שזה נשמע "אני לא יעשה את זה!" במקרה ואין אצל מי לבכות.. המורים והמדריכים חיים ביחד במשך שבוע... ופשוט ברגעים קשים הולכים ובוכים איתם... אל תדאגי... תסעי זה מסע שלדעתי אסור לפספס!..
 
מסכימה עם כל מילה כאן.. אבל כנסי

אני אומנם יצאתי עם חברה טובה שלי אבל החברה הכי הכי טובה נשארה בארץ.. התבאסתי מזה במסע עצמו מצאתי את עצמי מתחברת עם בנות ובנים שבחיים לא הייתי חושבת שאני אתחבר איתם... המורים הפכו לחברים המורות שלנו שיצאו איתנו הפכו לאמהות... ממש אמהות המדריכה העבירה לנו את ההדרכות עם שירים נלווים וזה שבר אותי ואת החברה הטובה שלי וכל הזמן רק בכינו בגלל זה וכל הקבוצה תמכה בנו לא רק שתינו אחת בשניה באמת שאין לך מה לדאוג...
 
מסכימה עם מה שאחרים אמרו

גם אני לא נסעתי עם חברות טובות אבל היום אחת החברות הכי טובות שלי היא אחת שהכרתי רק במסע ! באמת נוצרות שם חברויות שאי אפשר להבין בכלל. אין לך ממה לדאוג ! בהצלחה :]
 

Pukipsey007

New member
../images/Emo24.gif נטע, את צודקת

זה משהו יותר רגשי ולכן קשה להביע את זה במילים
טבעי לחלוטין. פחדתי שיהיה קשה מדי, אבל כשמגיעים לשם זה אחרת, אפשר לבכות בלי להתבייש. זה לא כמו פה, האווירה שונה ויש גיבוש אחר.. שבו לגיטימי לבכות על כתף לא כ"כ מוכרת. בקיצור, אל דאגה ומסע מוצלח
את מוזמנת להשאר עמנו לשאלות\התייעצויות\כל דבר
 
אני חזרתי לפני 3 שבועות בערך...

והאמת? גם אם חששתי שלא יהיה לי על מי להתפרק (ולא נראה לי שחששתי... לא שאני זוכרת לפחות)- מה שהיה במסע היה מעבר למה שדימיינתי בכלל, חיבקתי אנשים שלא החלפתי איתם מילה אי פעם, החזקתי ידיים לאנשים הכי לא קשורים, בכיתי עליהם והם בכו עליי... זה חלק גדול מהיופי במסע הזה... שאת מתחברת לאנשים שאיתך בצורה מטורפת. שיהיה לך מסע מהנה!!! =] מקווה שעזרתי :)
 

Eti No Name

New member
כמו שכולם אמרו ../images/Emo14.gif

ממש אין לך ממה לדאוג. אולם אני נסעתי עם חברות וחברים קרובים, אבל התחברתי מאוד לאנשים לא קרובים אליי גם.. הפחד העיקרי שלי היה אולי קשור לזה.. אני בנאדם מאוד סגור שקשה לו לבכות ולהביע רגשות ליד כולם. בו זמנית, אני מאוד רגישה.. בגלל זה פחדתי שאני אתפרק על אנשים וכאלה.. אבל למעשה אני זאת שהחזקתי את כולם וחיבקתי אותם. את לא יכולה איך תגיבי, ואיך ייגמר המסע.. אפאחד לא יודע.
 
למעלה