למה דווקא שרלוק ?

[The LadyKiller]

למה דווקא שרלוק ?

יש משהו שמעסיק אותי כבר כמה ימים, והלטתי להעלות את זה לדיון הכלל

למה אנחנו מפתחים כזו אהבה ואהדה לדמות שהיא, בתכלס, פשוט בלתי נסבלת?
אם נתייחס לא רק לשרלוק אלא גם לדמויות דומות [כגון האוס או שלדון קופר],
הרי אלו שאנשם שכנראה אין מצב שהיינו סובלים בחיים האמתיים שלנו, ובסופו של יום
אף אחד לא אוהב להרגיש שמישהו מתנשא מעליו, מזלזל בו ונותן תחושת כללית של יודע כל לעומת האנשים ה"רגילים".

אני מעלה את זה כי בכללי זה מעניין, ובפרט כי בזמן האחרון נתקלתי בכמה אנשים שהם אמנם לא שרלוק, אבל כן ניחנו בכמה תכונות/
צורות דיבור שדיי מזכרות את הזחיחות ואת ההתנשאות של מר הולמס אחד

 

[shaharEB]

למה אנחנו מפתחים כזו אהבה ואהדה לדמות שהיא, בתכלס, פשוט בלתי נסבלת?

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

 

[L e i a]

בגלל

שאנחנו לא אלא שצריכים לסבול אותו.

כצופה אני מעריצה את יכולת הסקת המסקנות שלו, ההומור העוקצני שלו, מערכת היחסים שלו עם הסביבה וג'ון במיוחד. בקומונה יצא לי לומר שאני חושבת שמרטין מקאבין פרשר (אותו מגלם גם בנדיקט קמברבאצ') הוא קצת דושבג, ואני עדיין אוהבת אותו כי יש בו מכלול של דברים אחרים, עוד תכונות אופי ונסיבות חיים. ככה אני מרגשה לעצמי להרגיש עם שרלוק, מתוך ידיעה שאם הייתי מכירה אותו אישית לא הייתי מגיעה לאותן מסקנות ובטח לא מחבבת אותו במיוחד.

אגב, בחיים האמיתיים אנשים מתנשאים וביצ'יים מקבלים את מה שהם רוצים. אז כנראה ששרלוק באמת מצא נוסחה מנצחת ולקח אותה לקיצון.

 

[אלמונית46]

שאלה באמת מצויינת.

התשובה פשוטה. אם תשימי לב, כל דמות שציינת, החל בשלדון וכלה בהאוס דרך שרלוק, אומנם לוקה בנכות רגשית אבל נושאת איזשהו רובד נוסף של רגש, שגורם לנו להתחבר אליה.
אם שרלוק סתם היה אכזרי אז לא היינו מתלהבים ממנו כל כך. מה שמושך בו זה העובדה שיש לו לב טוב אבל הוא לא מסוגל להביע רגשות. הוא קשור לג'ון אבל לא יגיד לו את זה. איירין אדלר ריתקה אותו אבל הוא לא יספר לה. אנחנו מזדהים איתו, מרחמים עליו ובה בעת יראים מפניו. אני מניחה שכל בליל התחושות האלה הוא שגורם לנו להיות מרותקים אליו.

אותו דבר לגבי האוס ושלדון - הם מעצבנים להפליא אבל בסופו של יום הסובבים אותם אוהבים אותם ומתגעגעים אליהם כשהם חסרים. הם לא דמויות הביצ'ים הקלאסיים - הם מורכבים הרבה יותר מזה, וזה מה שמעניין.

 

[The LadyKiller]

נקודת התייחסות מעניינת,

אני מסכימה איתך,
במיוחד כי הקסם האמתי של הדמויות האלו, היא שברגע שפתאום אנחנו מרגישים שהן מביעות רגש מאד עמוק בלי מילים/בדרכן המוזרות, זה עושה את כל העלילה
בחיים לא שמתי על זה כזה דגש

 

[אלמונית46]

נכון.

אני אגדיל ואתן דוגמה - אומנם זה מאוד סובייקטיבי וייתכן שלא תסכימו איתי, אבל אחד הנרטיבים הרומנטיים והאהובים עליי בטלוויזיה הוא לווא דווקא הפוצי מוצי, הנשיקות והחיבוקים שיש בסדרות אחרות, אלא דווקא הרגש החבוי והלכאורה נסתר מעין ששרלוק מביע לאיירין ב"שערורייה בבלגרביה", ותהליך האבל שהוא עובר לאחר שהוא מבין שהיא מתה.
כשהוא חושב עליה ומלחין מנגינה, וכל זה בלי לומר מילה אחת של אהבה - זה הכי רומנטי שיש, כי זה נוגע ברובד פנימי ואמיתי הרבה יותר.

 

[L e i a]

תהיה

את חושבת שלשרלוק יש לב טוב מטבעו או שהוא פשוט מצטייר כ"טוב" כי הוא בוחר לנתב את עצמו לעשיית מעשים טובים (אבל באופן כמעט לגמרי אגואיסטי- כדי שלא ישתעמם למוות)?

אני לא חולקת עליך ומצד שני לחרוץ שהוא הגוד גאי- זה לא מובן מאליו.

 

[אלמונית46]

כדי לענות לך אני צריכה לעשות הפרדה גסה בין

שרלוק של דויל לבין שרלוק של מופאט

שרלוק של דויל הוא אדם מסתגר אומנם, מסומם אומנם, סולד ממפגשים חברתיים אומנם, אך הוא שופע הומור, חביב ומלא הערכה לאנשים שסביבו. שרלוק של דויל עומד לצד הצדק (ולא לצד החוק באופן גורף), וכן, אם היה מקרה שבו שרלוק היה צריך לדווח למשטרה אבל ריחם על העבריין שלטעמו לא עשה שום פשע, הוא לא דיווח עליו. רק אדם טוב ואמיץ היה עושה את זה. אדם משועמם היה פותר את הפאזל, מדווח, כי הרי למי אכפת מהרגשות של המעורבים, ושלום על ישראל

שרלוק של מופאט, לעומת זאת, מצטייר כאדם פחות נעים, הרבה יותר ציני ואכזרי לעיתים. מחייך לעיתים רחוקות (שרלוק מהספרים מחייך המון), וכן, רואה את האנשים שמעורבים ב"חידות" שלו כחיילים מאובנים בשחמט. פחות אכפת לו מהם. לעומת זאת, האנשים שסביבו ושנפשו נקשרה בשלהם - למענם הוא ימות (תרתי משמע). הוא אדם טוב, אבל לא במובן "אמא תרזה" עושת החסדים אלא במובן האכפתיות לאנשים שאתה אוהב. וכן, אני יודעת שעולה פה דמות פחות חיובית מזו של דויל, תלונות אצל מופאט וגאטיס.

 

[GeekChik]

אולי זה קצת מוזר להודות בזה

אבל אני מגיל קטן מתמודדת עם בעיות בהבנת נורמות חברתיות ו"רגשות" כמו אנשים אחרים. זה משהו שאבחנו אצלי [לא כמו שלדון, כשאמא שלי בדקה אותי אז מצאו כל מיני פגמים

] אז אצלי יש סוגשל הזדהות עם הדמות שלי כי למרות שהוא ככה יש מישהו שמצליח לשרוד אותו ויש לו מי שאוהב ודואג לו. כנ"ל לשלדון והאוס. יש בהם סוגשל תקווה ואופטימיות למישהי כמוני

 

[פאני48]

וואלה, לא יודעת...

אני יכולה לענות לגבי האוס, שאני נורא אוהבת אותו פשוט כי הוא לא מניאק טהור. הוא בסך הכל בנאדם מאוד רגיש שעבר יותר מדי בחיים שלו, וזה מה שהפך אותו לכזה...