אני אסביר את עצמי..
יש כביסה על החבל. היא יבשה כבר יומיים, לאף אחד אין כוח להוריד, לקפל, למיין, לסדר.. ויש המון כלים בכיור, אבל אין כוח לשטוף. אז כשכל אחד דואג לעצמו, ברגע שהוא צריך כלי הוא שוטף, משתמש, ומחזיר לכיור. צריך גרביים? קח זוג מהחבל, תשתמש, וכל שאר הכביסה תישאר שם. אבל כשחיים יחד ואיכפת אחד מהשני - חושבים גם על האחר. וכשאני מורידה כביסה אני עושה את זה גם בשביל בעלי, שיהיה לו יותר נוח למצוא זוג גרביים בשליפה. וכשבעלי שוטף כלים הוא עושה את זה גם בשבילי -כדי שלא אצטרך בכל פעם להשתמש בכלי רטוב שהרגע שטפתי. וכן הלאה. דוגמה אישית: לפעמים הבית מתבלגן ומתבלגן, ואני יודעת שבעלי נורא אוהב להכנס לבית מסודר. אם אני אסדר את הבית אפשר לראות בזה משהו "אגואיסטי" - הרי סה"כ צריך מתישהו לסדר את הבית, ואפשר לראות בזה הצהרת אהבה - "אני יודעת שאתה אוהב להכנס לבית מסודר, וסידרתי בשבילך". וכן הלאה (כמובן גם מהצד שלו יש דוגמאות, העבודה מתחלקת שווה בשווה..) אנחנו משתדלים להסתכל על כל העבודות השוטפות והיומיומיות (ניקיון, סידור וכו') לא כדברים המובנים מאליו, אלא כפעולות נפרדות שכל אחת מהן ראויה ל"תודה" בפני עצמה - בין אם הוא מבצע אותן ובין אם אני מבצעת. וכן - זה הרבה יותר כיף לשטוף כלים ולקבל אח"כ חיבוק, נשיקה ותודה על זה ששטפתי כלים, מאשר להסתכל על זה בתור "זו המחוייבות שלך לשטוף כלים, את/ה צריך לעשות את זה ממילא".