למה הגוף נלחם בדיאטות כסאח
אז דליה, כמו שאמרתי עד חצי המלכות. הנה הסיכום שעשיתי מהפרק של הBBC שהיה בערוץ שמונה על דיאטות הכסאח ולמה הן לא עובדות. זה בשביל כולכם. זה ארוך מאוד אבל חשוב להשקיע ולקרוא. שיהיה בכיף. סיפור המסגרת: השחקן בפרק מתאהב במישהי אבל הוא בטוח שהיא לא מעוניינת בגלל משמניו. הוא פוצח בדיאטה והיא לא מצליחה ואז גם לומד שיש לה חבר! המשבר והבולמוס לא מאחרים לבוא (ניתן להחליף בכל סוג משבר שאי פעם הכניע אתכם). הגאולה - פעילות גופנית. הפרק ממחיש בכל שלב מה קורה לנו בגוף. הקיבה שלנו היא מזקקה. יש סוג אחד של דלק שאליו גופנו מתאווה יותר מכל - שומן. הסיבה: דלק מצוין וזו גם האנרגיה היחידה שהגוף יכול לאגור בכמויות גדולות במיוחד לתקופות רעב (מנגנון שירשנו מאבותינו הקדמונים). השומן זורם בדם ונספג באברונים בכל תא שנקראים מיטוכונדריות ואלו שורפות אותו ליצירת אנרגיה לגוף. הגוף תמיד שואף לאגור שומן. לכן גם אוכל פחמימתי או חלבוני יהפוך לשומן אם נאכל ממנו יותר ממה שהגוף מנצל לצורכי האנרגיה היום יומיים. ברגע השומן בדם גבוה ממה שהמיטוכונדריות שורפות - הוא נאגר בתאי השומן. בימינו הסיכוי שמאגרי השומן ינוצלו הוא קטן כי ארוחותינו תכופות ולכן המאגרים רק גדלים. בממוצע - כמות השומן אצל הגבר קטנה בשלושים אחוז מזו של האישה אך אצל נשים היא מאוחסנת בצורה טובה יותר - בחזה ובירכיים כמאגר חשוב לימי ההיריון וההנקה אח"כ. כך ייתכן שהאישה תשקול 30 ק"ג פחות מגבר מסוים אבל כמות השומן בגופם תהיה זהה. הכרס הגברית נוצרת לא רק מעודף אכילה אלא גם מהיעדר פעילות גופנית לאיזור המתניים. לעשות דיאטה זו התנדבות להרעבה. הגוף לא יוותר על מאגרי השומן ללא מאבק. האיבר שאנחנו עומדים מולו - המוח. שם זכור בדיוק מתי אמורה להיות הארוחה הבאה. בשעה שהגוף מצפה לאוכל גוברת תחושת הרעב. הגוף מתכונן לקבל כמות X של אוכל ובקיבה יש קולטני מתיחה שיכולים להגיד למוח אם נכנסה הכמות שלה ציפה. גם הראייה משמשת אומדן לגבי הכמות. כל הפחתה מהרגיל נרשמת כמאזן אנרגיה שלילי! במצב כזה הגוף לא יפנה אל מאגרי השומן. הוא פונה אל הכבד שם מאוחסנת אנרגיה לשעת חירום - גלוקוזה. הגלוקוזה אוצרת איתה הרבה מאוד מים וכך כל ניצול של המאגר הזה מביא לאובדן רב של מים. וכך אחרי 3 ימים ניתן לראות אובדן משקל מטעה - כי כמות השתן היומית גדלה בליטר ליום והקילויים שירדו הם ברובם המכריע מים וגלוקוזה ולא שומן. בגלל שהגוף משלים את מאגר הגלוקוזה אחרי כל ארוחה דיאטת חסך מונעת את השלמת המאגר ואז אין לגוף ברירה אלא לפנות לשומן. אבל - יש לזה מחיר. תאי השומן שמשתחררים שולחים הזהרה למוח ואז נשלחים הרבה יותר מסרים של רעב. זה משתלט על כל המחשבות, ופוגע ביכולת הריכוז ובביצוע של מטלות פשוטות. זה מצב של מאבק של ממש בגוף. בשלב הזה הגוף כאמור משיל שומן אך דווקא אז זה לא נראה במשקל! שומן קל יותר ממים וכך נדמה לנשקלים שאין המשך ירידה במשקל. ייקח חודש שלם כדי לרדת 3 ק"ג שומן בתוכנית הרעבה כזו. במקביל לשימוש בשומן שנכפה על הגוף מוכתבת הפחתה דרסטית בכמות האנרגיה שהגוף מוציא - כדי לא לנצל את המאגרים היקרים! הגוף מתחיל להיחלש ממש ואיתו כוח הרצון ואז כל משבר רגשי (שקילה וכו´) או פיתוי מול עינינו יכול להביא לאכילת זלילה. ועל אכילה כזו הגוף מפצה אותנו בתחושת הנאה צרופה מכל ביס כי נתנו לו סוף סוף אוכל. כלומר הדיאטה נכשלה כי רק רואים שוב שכל מה ש"ירד" חזר ואפילו עוד יותר. הדרך האחרת להילחם בשומן היא פעילות גופנית. למה? כי פשוט אין דבר כזה דיאטה מהירה וקלה. צריך להתאמץ ובמקביל להתאזר בסבלנות! ספורט חייבים לעשות בהדרגה. חוסר הפעילות מביא לכך שכלי הדם בשרירים התנוונו מחוסר שימוש ואז פעילות גופנית נמרצת מדי ללא הכנה מספיקה מונעת מהגוף לשלוח לשרירים אספקת שומן לשריפה. אפשר להגיע בקלות לאפיסת כוחות ולשרירים תפוסים. בשרירים הלא מנוצלים יש רק גלוקוזה לשעת חירום ולכן זה לא מספיק לפעילות פתע כמו הצטרפות למועדון כושר ורצון להיות באותו קצב כמו הוותיקים. אבל כאן גם מתחיל השינוי החיובי! הגוף מתחיל לחדש את כלי הדם בשרירים ומייעל את ניצול השומן בהם. וכך גם נשרף יותר ויותר שומן. בשונה מדיאטה הגוף אינו מורעב כי אנחנו אוכלים כרגיל - ואז דחפי האכילה מרוסנים. מאגרי השומן מצטמצמים כך ומועברים להיות במאגרים קטנים בצמידות לשרירים שעובדים תפוקה מלאה כמפעל לשריפת השומן. תוצאות של ממש מתחילות להיות ברורות כבר לאחר 8 שבועות - תלוי ברמת הפעילות. אבל יש גם הזהרה - כל התהליכים האלה הם גם הפיכים. ההשמנה היא תמיד במרחק של כמה "ביסים" או ירידה במחויבות להתמדה. אז אנא - תשכחו משטויות כמו דיאטת כרוב ושות´ ותשקיעו בעצמכם. עשו את שלכם והזמן יעשה את שלו: אכילה מסודרת ומאוזנת, שתייה מרובה לאורך היום ופעילות גופנית הדרגתית. בהצלחה לכולם,
אז דליה, כמו שאמרתי עד חצי המלכות. הנה הסיכום שעשיתי מהפרק של הBBC שהיה בערוץ שמונה על דיאטות הכסאח ולמה הן לא עובדות. זה בשביל כולכם. זה ארוך מאוד אבל חשוב להשקיע ולקרוא. שיהיה בכיף. סיפור המסגרת: השחקן בפרק מתאהב במישהי אבל הוא בטוח שהיא לא מעוניינת בגלל משמניו. הוא פוצח בדיאטה והיא לא מצליחה ואז גם לומד שיש לה חבר! המשבר והבולמוס לא מאחרים לבוא (ניתן להחליף בכל סוג משבר שאי פעם הכניע אתכם). הגאולה - פעילות גופנית. הפרק ממחיש בכל שלב מה קורה לנו בגוף. הקיבה שלנו היא מזקקה. יש סוג אחד של דלק שאליו גופנו מתאווה יותר מכל - שומן. הסיבה: דלק מצוין וזו גם האנרגיה היחידה שהגוף יכול לאגור בכמויות גדולות במיוחד לתקופות רעב (מנגנון שירשנו מאבותינו הקדמונים). השומן זורם בדם ונספג באברונים בכל תא שנקראים מיטוכונדריות ואלו שורפות אותו ליצירת אנרגיה לגוף. הגוף תמיד שואף לאגור שומן. לכן גם אוכל פחמימתי או חלבוני יהפוך לשומן אם נאכל ממנו יותר ממה שהגוף מנצל לצורכי האנרגיה היום יומיים. ברגע השומן בדם גבוה ממה שהמיטוכונדריות שורפות - הוא נאגר בתאי השומן. בימינו הסיכוי שמאגרי השומן ינוצלו הוא קטן כי ארוחותינו תכופות ולכן המאגרים רק גדלים. בממוצע - כמות השומן אצל הגבר קטנה בשלושים אחוז מזו של האישה אך אצל נשים היא מאוחסנת בצורה טובה יותר - בחזה ובירכיים כמאגר חשוב לימי ההיריון וההנקה אח"כ. כך ייתכן שהאישה תשקול 30 ק"ג פחות מגבר מסוים אבל כמות השומן בגופם תהיה זהה. הכרס הגברית נוצרת לא רק מעודף אכילה אלא גם מהיעדר פעילות גופנית לאיזור המתניים. לעשות דיאטה זו התנדבות להרעבה. הגוף לא יוותר על מאגרי השומן ללא מאבק. האיבר שאנחנו עומדים מולו - המוח. שם זכור בדיוק מתי אמורה להיות הארוחה הבאה. בשעה שהגוף מצפה לאוכל גוברת תחושת הרעב. הגוף מתכונן לקבל כמות X של אוכל ובקיבה יש קולטני מתיחה שיכולים להגיד למוח אם נכנסה הכמות שלה ציפה. גם הראייה משמשת אומדן לגבי הכמות. כל הפחתה מהרגיל נרשמת כמאזן אנרגיה שלילי! במצב כזה הגוף לא יפנה אל מאגרי השומן. הוא פונה אל הכבד שם מאוחסנת אנרגיה לשעת חירום - גלוקוזה. הגלוקוזה אוצרת איתה הרבה מאוד מים וכך כל ניצול של המאגר הזה מביא לאובדן רב של מים. וכך אחרי 3 ימים ניתן לראות אובדן משקל מטעה - כי כמות השתן היומית גדלה בליטר ליום והקילויים שירדו הם ברובם המכריע מים וגלוקוזה ולא שומן. בגלל שהגוף משלים את מאגר הגלוקוזה אחרי כל ארוחה דיאטת חסך מונעת את השלמת המאגר ואז אין לגוף ברירה אלא לפנות לשומן. אבל - יש לזה מחיר. תאי השומן שמשתחררים שולחים הזהרה למוח ואז נשלחים הרבה יותר מסרים של רעב. זה משתלט על כל המחשבות, ופוגע ביכולת הריכוז ובביצוע של מטלות פשוטות. זה מצב של מאבק של ממש בגוף. בשלב הזה הגוף כאמור משיל שומן אך דווקא אז זה לא נראה במשקל! שומן קל יותר ממים וכך נדמה לנשקלים שאין המשך ירידה במשקל. ייקח חודש שלם כדי לרדת 3 ק"ג שומן בתוכנית הרעבה כזו. במקביל לשימוש בשומן שנכפה על הגוף מוכתבת הפחתה דרסטית בכמות האנרגיה שהגוף מוציא - כדי לא לנצל את המאגרים היקרים! הגוף מתחיל להיחלש ממש ואיתו כוח הרצון ואז כל משבר רגשי (שקילה וכו´) או פיתוי מול עינינו יכול להביא לאכילת זלילה. ועל אכילה כזו הגוף מפצה אותנו בתחושת הנאה צרופה מכל ביס כי נתנו לו סוף סוף אוכל. כלומר הדיאטה נכשלה כי רק רואים שוב שכל מה ש"ירד" חזר ואפילו עוד יותר. הדרך האחרת להילחם בשומן היא פעילות גופנית. למה? כי פשוט אין דבר כזה דיאטה מהירה וקלה. צריך להתאמץ ובמקביל להתאזר בסבלנות! ספורט חייבים לעשות בהדרגה. חוסר הפעילות מביא לכך שכלי הדם בשרירים התנוונו מחוסר שימוש ואז פעילות גופנית נמרצת מדי ללא הכנה מספיקה מונעת מהגוף לשלוח לשרירים אספקת שומן לשריפה. אפשר להגיע בקלות לאפיסת כוחות ולשרירים תפוסים. בשרירים הלא מנוצלים יש רק גלוקוזה לשעת חירום ולכן זה לא מספיק לפעילות פתע כמו הצטרפות למועדון כושר ורצון להיות באותו קצב כמו הוותיקים. אבל כאן גם מתחיל השינוי החיובי! הגוף מתחיל לחדש את כלי הדם בשרירים ומייעל את ניצול השומן בהם. וכך גם נשרף יותר ויותר שומן. בשונה מדיאטה הגוף אינו מורעב כי אנחנו אוכלים כרגיל - ואז דחפי האכילה מרוסנים. מאגרי השומן מצטמצמים כך ומועברים להיות במאגרים קטנים בצמידות לשרירים שעובדים תפוקה מלאה כמפעל לשריפת השומן. תוצאות של ממש מתחילות להיות ברורות כבר לאחר 8 שבועות - תלוי ברמת הפעילות. אבל יש גם הזהרה - כל התהליכים האלה הם גם הפיכים. ההשמנה היא תמיד במרחק של כמה "ביסים" או ירידה במחויבות להתמדה. אז אנא - תשכחו משטויות כמו דיאטת כרוב ושות´ ותשקיעו בעצמכם. עשו את שלכם והזמן יעשה את שלו: אכילה מסודרת ומאוזנת, שתייה מרובה לאורך היום ופעילות גופנית הדרגתית. בהצלחה לכולם,