למה ההורים שלי משגעים אותי

[שירי71]

למה ההורים שלי משגעים אותי

כל פעם זה משהו אחר. ולהצגת היום: הזמנות! רק התקשרתי להודיע שיש כמה אבטיפוס ושאני והחתן נבחר היום ומחר אריץ את ההזמנות, כבר אבא שלי קורא לאמא שלי וזו מתחילה עם העניינים שלה. ארבעה טלפונים תוך חצי שעה. "מחר אנחנו בתל אביב אז אם את רוצה"... אחכ: "רגע את מתכוונת להוציא הזמנות בלי להראות לנו?" -" כן, תסמכו עלי"... -"לא זה לא עניין של לסמוך, מה יקרה אם לא נאהב משהו בהזמנות?" -" לא תאהבו, אז אל תסתכלו..."-"מה זאת אומרת?..".... ומכאן מתחיל ריב מפגר של הורים שמנהלים לבת שלהם את החתונה וזו לא מסוגלת לבלוע יותר. וזהו. איך זה היה אצלכם? תבינו, אם הם היו גרים כאן לידי ברור שהייתי מראה אבל אני לא אסע במיוחד לירושליים כדי להראות להם את מה שבחרתי. תאמינו לי על הניסוחים עבדתי שעות וגם על העיצובים. אני לא ממציאה ניסוח חדש או שאינו מקובל. אני באטרף שחבל על הזמן...

 

[J-סיקה]

גם לי היה סמטוחה שלימה עם ההזמנות

אבל ברור שעדיף להראות להם במטרה לתת להם אפשרות להגיב (לאו דווקא לבצע את מה שהם אומרים ) אבל אפשר לשלוח בפקס או לסרוק ולשלוח רק בשביל השקט התעשיתי

 

[שירי71]

אוי ג´סיקה,,,

העניין הוא שהנה עכשיו החתן ואני כבר עברנו על זה ומסתבר שהוא יש לו רעיונות אחרים ממה שאני עשיתי. אם אוסיף את ההורים שלי זה יהיה לפחות עוד 4 דיעות כי לאמא שלי יש 3 דיעת לפחות. ואין לי אנרגיה לזה. ואי אפשר להתייעץ איתם מבלי לבצע מה שאמא שלי רוצה. ואבא שלי רוצה שקט. אגב זה בדיוק מה שהיה כשהלכנו לבחור בדים לשמלה.

 

[J-סיקה]

תעשו אבטיפוס של

כל הרעיונות גם של בן זוגך ואז תעשו מזה משהו אחד ותשתפו את ההורים שזה מה שהוחלט הכי חשוב זה שאתם תהיו שלימים עם זה

 

[dorlim]

לצערי הרב, אנחנו יכולים להגיד שכמעט

כל ההורים משגעים את הילדים שלהם ובייחוד כשזה נוגע לנושאים גורליים כמו חתונה. לא פעם, להורים יש הרגשה שמה שהם לא מימשו בחתונה שלהם, זה הזמן לממש... ועכשיו לשלב הפרגמטי - ההחלטה שלנו היתה לנהוג בדיפלומטיות. היינו, לתת להם הרגשה שאנחנו משתפים אותם ולמעשה לעשות מה שאנחנו רוצים. כמובן, שזה לא פעם דורש פילפולי מילים, בחירה מדוקדקת של מה להגיד ומה לא (וכמובן מתי להגיד...

) . אז למרות שאתם בשלב כבר ממש סופי, אנחנו מציעים לקחת את ההורים באיזי. אולי להקריא להם בטלפון את הנוסח ולספר להם איך פחות או יותר זה יראה, ולגרום להם לתמוך בהחלטה. אנחנו אפילו הינו מספרים להם מה שתי "האופציות" ומטבלים את ה"אופציות" ב- ו"זו עם הכחול יותר משתלבת עם הדפים..." "ההזמנה הכחולה יותר שיקית" ולבסוף, מה אתם אומרים עדיף הכחול או האדום?

למרות הכל, גם אותנו ההורים משגעים והשיטה לא תמיד עובדת. אבל צריך לזכור כמה דברים. קודם כל שזו החתונה שלכם ואין סיבה שתתרגזו בגלל ההורים ומה שלא תעשו ההורים בכל מקרה יגיעו לחתונה ו... תמיד אפשר לנקוט בגישת "בנושא הזה החלטנו להפתיע את כולם, כן גם אתכם הורים יקרים!" בהצלחה (גם עם ההורים וגם עם ההזמנות)

 

[שירי71]

אוי, תודה, אבל...

ניסיתי את עניין ההפתעה, כלומר שאני רוצה להתפתיע אותם וזה יצא ממש רע. לצערי אני הכל חוץ מדיפלומטית ולכן מושכת אלי המון פעמים אש מצידם. אני בברוך, לא יודעת מה לעשות. ולא, הם לא בכל מקרה יבואו, כשאמרתי לאמא שלי משהו לגביזה שאת השמלה אני רוצה בעצמי ללכת עם חברה היא הודיעה שהיא פשוט יכולה גם לא להגיע לחתונה.

 

[dorlim]

אחותי, זה בסדר

גם המשפחה שלי פולנית... המשפחה שלה מרוקאית לא אסלית... (אפילו חריף לא אוכלים, שלא לדבר על דגים...). בקיצור, אנחנו כל הזמן תחת אש.

( זאת מימין זאת אמא...)

בקיצור, בקרב, כמו בקרב, יש שיטה אחת לנצח: לדעת מתי לירות, ולדעת מתי להתכופף!!! זו עצתי להיום.

 

[שירי71]

תודה, אצלנו תמיד צריך לדעת להתכופף

אני כבר מתורגלת. חשבתי שבחתונה אוכל לעשות מה שאני בחורת והתבדיתי. אני בעצם מתבדה כל פעם מחדש. השמחה הגדולה היא על הביתש אנחנו מה זה מתרגשים ממנו והוא היה בחירה שלנו לבד. זה נשמע מפגר אני יודעת אבל זה מה זה קריטי... וראית שאנו שכנים?

 

[יעלי2]

הורים והזמנות

אתמול הינו בתערוכת מתחתנים. למרבית ההפתעה היה רק דוכן אחד של הזמנות לחתונות. בקיצור קבלנו רעיונות להזמנות איך נקרא לזה, לא כל כך סטנדרטיות. אני חלילה לא מרחיקה לכת, אבל נניח שמצא חן בעיני הזמנה שונה מרקע אחיד עם כילתוב בצבע אחר. ספרתי על כך לאמא שלי בהתלהבות, ולתדהמתי התגובה של היתה "מה יש, למה הכל צריך להיות שונה ומיוחד?" "מה, הזמנה פשוטה מנייר מיוחד עבה, נומר5 בצבע לבן חגיגי כבר לא טוב? והוסיפ שהיא תכבד כל החלטה שלנו, שזה הכי מבאס. מזל שיש עוד Zמן להחליט.

 

[שירי71]

או. בדיוק לכן אני דוגלת בגישה החדשה

של לא לשתף אותם בדברים שבאמת לא בא לי שהם יקלקלו לי. ולכן (ועל זה דיברנו פעם) הם לא ראו את הבית שלנו טרם שחתמנו כי היה ברור שהם יקלקלו. ואחרי שחתמנו והם באו לראות ברור שאמא שלי היתה חייבת לקלקל ולומר: נו, אם היית מראה לנו לפני שחתמתם....לה לה לה .... וכנ"ל יהיה לגבי ההזמנות ופשוט אני כבר בלי כח לגמרי אני גמורה לגמרי פיזית ונפשית. נראה לי הם מתנקמים בי עכשיו על הבית...דרך נושא ההזמנות יוצא כל הגועל נפש לגבי למה את לא משתפת אותנו וכו´...

 

[יעלי2]

אנחנו ניסינו לשתף אותם מהתחלה

לקחנו אותם לראות מקומות איתנו (זה תרם לגיבוש ביניהם והיה לטובה), אח"כ לקחנו אותם לטעימות. כרגע המצב הוא שאם אנחנו מתכננים על טעימות או כיוצ"ב, הם נעלבים שלא מזמינים ומרגישים שאם פתחנו להם את הדלת, היא פרוצה לרווחה ותגובתם תתקבל באהבה. הענין הוא ששיתפנו אותם כשרצינו וכעת הם ממש מצפים להגיב ולשכנע (לפחולת קלות). זה המצב גם בענין האלבום. אולי קצת נסחפנו בתחלה מתוך כוונה לשתף ולאחד וזה הכניס אותם לרמת ציפיות שהם פשוט חייבים להתאכזב מהבחירות שלנו. אבל אחרי הכל זו החתונה שלנו .....אבל גם הם שותפים. איך יוצאים מזה בדיפלומטיות!!!??????

 

[שירי71]

לצערי אני באותו מצב ואף גרוע מזה

הגדרנו להם בהתחלה ממש מה יהיה תפקיד - לדוגמא לעזור לבחור מקום. הגדרנו יחד שהם לא שותפים לבחירת שמלה וכל מה שלא קשור במקום ובקייטרינג. והנה זה בא. דוגמא נוספת: היינו בערב פרזנטציה בגן האמנים ואמא לשי היתה אתנו. בקרוב נהיה שם בערב נוסף (של אירועי חורף) וכל מקום שם מאד קריטי ואמא שלי הודיעה לי שהיא באה. הסברתי שאין צורך ושהיא כבר ראתה טעמה פעמיים וכו´ והיא מסבירה שלא יתכן שנלך לבדנו ונבחר עיצובים למקום של החורף בלי שהיה תהיה שם. לפעמים אני חשה שהיא מרגישה שהיא מגדלת איזה אינוולידית. וזה מה שמוציא אותי מדעתי. ולא, להורים שאין להם גבולות אין דרך פשוטה לומר להם "די" כי הם נעלבים ופועלים באופן קיצוני. יעלי, מה ההורים שלך אומרים לך?

 

[יעלי2]

לשירי בענין אמהות

היום אמרתי לאמא שלי בעינים בוהקות שאני מתכוונת להתחיל לחפש שימלה עוד השבוע. ימחר יא נוסעת מחוץ לעיר וממש נסגרה כששמעה. היא אמרה "מ לא חשבת ללכת איתי"? אז אמרתי לה שאני קודם רוצה ללכת לבד (מ שמוריד את אופציית החברה כי היא ממממשששש תיעלב). ואחרי שאבחר סגנון אני אזמין אותה ראשונה לבוא איתי.

 

[שירי71]

ויי ויי יעליזה בדיוק כמו אמא שלי

רק שלאמא שלי לא הודעתי ופשוט התחלתי לחפש שמלה בעצמי ועם חברה. ורק אחרי איזה חודשיים שלושה לקחתי את אמא שלי בלית ברירה איתי לשלושה מקומות ומהם בחרנו. מזל שהיא אוהבת את אותה שמלה שאני אוהבת. אחרת, תאמיני לי שהייתי מבטלת את החתונה. לדעתי אל תגידי לה, פשוט לכי עם חברה בלי שאמא שלך תדע, תשמרי כרטסי ביקור ותסנני את מי אהבת ומי לא וקחי אותה רק למקומות שאהבת. היא לא צריכה לדעת עם מי היית שם קודם.

 

[יעלי2]

מצד אחד אני מת ללכת עם חברה ../images/Emo100.gif

זה נראה לי הכי כיף. מצד שני אני לא רוצה לאכזב אותה או להסתיר שהלכתי עם חברה. מצד שלישי מה? אני יעמוד בחנות ואתלהב לבד ועוד בסיבוב הראשון.? ומצד רביעי ואחרון, חברתי טובה שאית אני הכי רוצה ללכת, כמעט התעלפה כששמעה שאנחנו מתחתנים, כי היא במשך חודשים לוחצת על בן זוגה שיחיה, שיגיד לה כן. לא ניכנס לזה עכשיו, אבל לקחת אותה איתי זה ממש לדרוך לה על היבלות. חוץ מזה היא בסוף תקנה שימל במקום ותגיע איתה הביתה לבושה "הפתעה" לחבר. קשה להחליט...... נ.ב. איך עדין לא ייצרו אייקון של שימלת כלה???!!!

 

[יעלי2]

יש לי בעיה עם האות ה במקלדת. סליחה

על הכתיב החסר. לא תמיד אני שמה לב.

 

[שירי71]

גם עם החברה היה לנו סיפור דומה

אבל החברה שלי סוף סוף מתחתנת גם... אבל לא איתה הלכתי. למה שלא תעשי סיבוב לבד בהתחלה, ותשמרי את ההתלהבות לפעם בה תקחי את אמא שלך?

 

[יעלי2]

זה מה שאני אעשה. אני אסתובב לי כמו

נסיכה לבד בארץ השמלות לבנות. אהנה מהשקט של עצמי (ואני יודעת להנות איתי). בשלב ב´ אזמן את אמא. יהיה טוב תודה ש.

 

[שירי71]

זה יהיה גדול

זה מה זה כייף השקט של להיות לבד (בעיקר אחרי שגדלים בבית עם הורים כאלה). טוב אני אשתוק. הקיצר שיהיה לך כייף!

 

[dorlim]

את ענקית ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo9.gif