למה ההורים שלי משגעים אותי

[dorlim]

../images/Emo45.gif ../images/Emo41.gif

 

[J-סיקה]

למה שלא תעשו מפגש בנות

ותלכו שלושתיכן ??? גם אמא גם חברה ובדרך שותים קפה ועושים מזה הפנינג גדול לא ככה ????

 

[יעלי2]

אני רוצ לתת לאמא שלי את "הצומת" לב

 

[אמא של כלה]

ובכן בנות יקרות

אני אמא של כלה צעירה בראש (ובגיל), וגולשת וקוראת את הפורים הזה מיום שהבת שלי נכנסת להילוך גבוה בארגון החתונה. האמינו לי - זה קצת לא הוגן מה שאתן כותבות כאן על ההורים...

שהרי הכוונה של ההורים - ואנא הבינו זאת: שיהיה לכם רק טוב ושהאירוע יצליח. נכון, חשוב מאוד לדעת לשים את הגבול ולקבל את ההחלטה איפוא ועד כמה לערב את ההורים. במקרה שלי ככה: שמלה: הבת שלי הסתובבהה אצל כל המעצבים הקיימם בגוש דן - עד שהגיעה להחלטה של כמה שמביניהם היא ביקשה ממני להצטרף אליה ולעזור לה להחליט. וכך היה. את ההחלטה היא קיבלה אבל בהחלט ביקשה ממני להצטרף ולהחליט על הגסרה, על הבד, ההינו יחד בחנות הבדים, עם המעצב, ושוב - אני איתה במדידה הראשונה והשניה.. הזמנות: מאוד חשוב להורים לראות את ההזמנות לפני ההדפסה. יש מקרים בהם אחד ההורים כבר לא בחיים ותמיד ישנה הדילמה אם לכתוב ז"ל , או לא, אם לכתוב את שמו או לא ומי, אם לא ההורים יקבלו החלטה בענין זה? בכלל, כדאי שעוד עין תראה את ההגהה ואת הצבע, ואת העיצוב. בענין ההזמנות בהחלט היה לי טיפ ועצות לתת למרות שביתי ובן זוגה עיצבו והפיקו לגמרי לבד את ההזמנה - אבל על דברים קטנים התעקשתי ( ובסוף, כמובן , אמא צודקת..) קייטרינג - גם כאן הזוג הסתובב ובחר והחליט לא לפני שביקש ממני להצטרף לסבב טעימות וביחד בנינו את התפריט. והאמינו לי, בנות יקרות, עם כל הביקורת והכעס שיש לכן כלפי אמא הנודניקית, האימנו לי שזה לא הכיף הכי גדול להסתובב , אחרי יום עבודה עמוס, בין חנויות מהעצבים וחנויות התכשיטים..או לצאת באמצע היום מן המשרד על מנת להיפגש עם הבת ולעזור לה להחליט .. זה לא נוח, שדווקא ביום שישי - היום היחיד הפנוי שיש לי - אני לא יכולה לעשות כלום אלא רק להסתובב בין החנויות (בדים, תכשיטים, נעליים, ועוד..) זה ממש ממש לא קל לשבת מול המחשב ומול המדפסת בבית עד השעות הקטנות של הלילה - ולעסוק בהזמנות.. זה טרטור לא קטן לטעום ולטעום ולהחליט.ונכון יש וויכוחים (צבע הפונט בהזמנה)ובכי, (השמלה..) ותסכול (אוף, שוב לנסוע לתל אביב?) וכעס (למה קבעת באצמע היום עם המעצב?)- אבל זו הפריבליגיה שלנו כהורים כמו גם הזכות הנהדרת שיש לכן ל"השתמש" בנסיון, ביכולת ובתובנה שלנו כהורים..!! כל ההכנות והמעורבות זה לא הכי קל, הן מבחינת הריצות והטרטורים וההתלבטויות האינסופיות - אבל - זה כיף גדול גדול גדול והנאה ענקית!! אף אחת לא יכולה לתאר לעצמה ולדמיין איזה כיף זה לאמא - להוביל בת לחופה!! לפני שהתחתנתי ,אבא שלי אמר לי "אני הוצאתי אותך מבית חולים כשנולדת - ואני אוביל אותך לחופה.."וזו בעצם המהות!! אז, קצת סבלנות, התחשבות והמון אהבה - וה-כ-ל יהיה טוב!!!! הדגש||סדגש

 

[הילית*]

איך שהצלחת לרגש אותי...

אפילו ירדו לי כמה דמעות... אני מרגישה כאילו אמא שלי מדברת כאן... אני לא אשכח את ההתרגשות של אמא שלי בכל הארגון של החתונה, אחרי הכל אני בת יחידה והבת הבכורה שהיא מחתנת- איך היא נהנתה לחפש איתי שמלה (והצטערה שאחרי חצי יום כבר החלטתי), וההתרגשות שלה שהיא סוף סוף מצאה שמלה - באמצע היום, כשהייתי בעבודה היא התקשרה אלי וביקשה ממני מיד לבוא ולתת את המילה האחרונה וכל הסידורים הקטנים והגדולים, האיפור נסיון, שהיא הראשונה שראתה, תסרוקת הנסיון שהיא עזרה לי להחליט על התסרוקת הסופית והיא הייתה איתי, למרות שבסופו של דבר אני החלטתי... וכן.. אני יודעת שזה לא היה לה קל, אחרי העבודה, לרוץ איתי, אבל איזו התרגשות... הכל מאהבה גדולה... והחתונה, שיאה של ההתרגשות (ואצלנו זו הייתה התרגשות עצומה בגלל שאח שלי שאושפז יום לפני לניתוח חירום יצא לכמה שעות לחתונה...) . אמא שלי נזכרת היום בחתונה ורואים על הפנים שלה את ההתרגשות הרבה... אז תמשיכי להתרגש ולהיות שותפה לבת שלך בהחלטות..ושלא תחשבי שאנחנו הבנות לא מעריכות את זה. אבל... אני חייבת להודות שיש הורים שבדרך שבה הם מבקרים או מייעצים לילדים שלהם הם גם פוגעים. פוגעים בבגרות שלהם, בכושר השיפוט שלהם, בטעם שלהם וזה ממש לא בסדר ! צריך להיות שותפים, להתרגש עם הילדים... אבל לדעת את הגבולות, לא לפגוע מקווה שיום אחד גם אני אזכה לבת ואזכה להתרגש איתה...

 

[אמא של כלה]

נכון שזה מרגש רק

להיזכר? ולדבר על זה, ולהתכונן - אכן התרגשות ואושר נשגבים! והכל, הכל מ א ה ב ה !!!

 

[יפעת22]

אמא יקרה.....קראתי את מה שכתבת

והסכמתי איתך

היום הייתי אצל מדריכת הכלות והיא אמרה לי שהדרך לאושר הנשגב רצופה בהמנעויות ומכשולים שצריך לקבל בהבנה... אני אישית מאמינה דגולה במשפט הנדוש "אמא יש רק אחת..". אני חושבת, שעמוק בלב, גם אנחנו הכלות יודעות שהכל נעשה מתוך אהבה עם רצון שכולו טהור ואמיתי. וכמו שכתבת - זו פריבילגיה שלנו שיש לנו אחת את השניה. המון המון מזל טוב ושמחה והתרגשות ואושר ונחת.

 

[אמא של כלה]

אוהבת אותך ../images/Emo25.gif ../images/Emo23.gif ../images/Emo25.gif ../images/Emo23.gif

ואיך ידעת שמכל האמהות - רק אני "אמא של הכלה"? אוהבת אותך, מחבקת ומאושרת איתך וכמוך! המשיכי, ביתי, "להשתמש" בידע , ברצון ויכולת הבלתי נגמרת שלי! חולה עלייך!!!!!!!!ונשיקה גם לשג!

 

[שרונס]

שירי, אולי אני אשאיל לך את ההורים

שלי לכמה ימים?

ההורים שלי בדיוק הפוכים משלך. הם לא מבינים בשביל מה אנחנו צריכים את כל הבלגאן הזה של הפקת החתונה והזמנות ואולם וכו´ וכו´. הם התחתנו בבית והזמינו משהו כמו חמישה חברים וזהו. אני לא יכולה לשתף אותם בכלום בנוגע לחתונה כי הם עושים ממני איזה מתלהבת היסטרית. הכי מעצבן הוא שהם כאילו סולחים לי על משוגותי כי כנראה נסחפתי כמו כל אישה ממוצעת לקטע של ה-חתונה. לא יעזור כמה אנחנו מסבירים להם שמדובר בחתונה קטנה, צנועה, מינימליסטית וחסרת אפקטים כלשהם. וגם לא עוזר כמה דוגמאות של אנשים אחרים אני מביאה להם כדי להדגים כמה אנחנו קרי רוח ולא נסחפים. את רוצה אותם לכמה ימים? אני מבטיחה לך שהם ממש לא יעשו עניין מההזמנות והם גם ירושלמים...

 

[שירי71]

כן כן בשמחה!

או, נכון יותר הייתי שולחת אותם לפגישה עם ההורים שלי. ככה שני הצדדים יתאזנו. כי אני בשלב די מוקדם אחרי שהחלטנו הבנתי בפני מה אני ניצבת והחלטתי ללכת על חתונה ברבנות אך לזה הם עשו פרצוף. אני בעד שהם יפגשו. ואם את חושבת שאני צינית, רק תגידי כי אני ממש לא.

 

[שרונס]

צינית? לא! את נשמעת די מיואשת

ומרפרוף בתכתובת בינך לבין יעל, אני מתחילה להבין למה. אני מסכימה שצריך למצוא את זוג ההורים המושלם בין ההורים שלך להורים שלי. יאמר לזכותם שאחרי שירדתי עליהם קצת על חוסר הפרגון וחוסר השיתוף פעולה, תוך השחלת משפטים פולניים כמו "אתם לא שמחים שהבת שלכם מתחתנת?", הם התחילו להתבייש קצת ולהראות קצת יותר התעניינות. אך אני רואה שממש לא עזרתי לך לפתור את בעיית ההורים, אז אני אשתוק קצת. קשה לדעת איך לפתור בעיות עם הורים כמו שלך כשחיים עם הורים כמו שלי...

 

[אמא של כלה]

בבקשה שרונס,

תקראי את שכתבתי למעלה. אני יודעת שזה ארוך ומעצבן אבל, אנא..

 

[מיה :)]

לאמא יקרה ../images/Emo70.gif

קודם כל, המון

לנישואי ביתך. אני בטוחה שאת מאד מתרגשת, כמו שאר האמהות שילדיהן מגיעים ליום הזה. היום הזה, כפי שאני מבינה אותו, הוא מיוחד ביותר עבורנו הכלות, וכמובן החתנים... מלבד התסכולים הקטנים שיש לבני הזוג לגבי שמלה, חליפה, הזמנות וכו´, החתונה הפכה להיות בימינו לא פחות מאשר הפקת ענק. אנו מאבדות את עצמו בין כל הגימיקים וכל-הטוב שנמצא כיום בשוק. מבלי לזלזל בשום דבר ובאף אחד, הפקת חתונה היום היא לא מה שהיתה פעם. המקום הזה הוא אולי המקום היחיד שמעבר לפירגונים והעצות שאנו מעבירים מאחד לשני, הוא המקום האידיאלי להשתפכות הנפש מבלי להעביר ביקורת אחד על השני. בחתונה שלי, אף חד מההורים לא התערב בשום פרט כמעט, ואני חושבת שזה היה לטובה. לא היתה לנו שום סיבה לסיכסוכים וה כ ל עבר השלום. אינני יודעת מה היה קורה אילו כן התערבו, אבל אני שמחה שככה יצא. אני בטוחה ששני הצדדים מאד התרגשו. איך לא, הילדים מתחתנים... בכל מקרה, התערבות או לא התערבות, אמא תמיד תישאר אמא (גם אבא כמובן) כבודה במקומה מונח!

 

[מיה :)]

ד"א, אני בטוחה שהמון דברים כאן

נאמרים בהומור

(...קצת ציניות... וקצת תיסכול... וקצת ייאוש... וקצת...)

 

[מיה :)]

ד"א, אני בטוחה שהמון דברים כאן

נאמרים בהומור

(...קצת ציניות... וקצת תיסכול... וקצת ייאוש... וקצת...)

 

[אמא של כלה]

או קיי ונכון

והפורום הזה נפלא ומרתק, ואתן מקסימות ושיהיה רק טוב וטוב והמון אושר, דעו לכן - אושר ואהבה - זה שם המשחק ( ואני לא רוצה להישמע כמו אמא שלי!!

 

[מיה :)]

../images/Emo99.gif

 

[הילית*]

שירי, אני חושבת שכבר דיברנו על זה

בעבר. על הנושא של לשתף את ההורים כשדיברנו על בחירת גן ארועים. אני בעד לשתף את ההורים על מנת לכבד אותם. לתת להם את ההרגשה שגם הם שותפים לבחירות שלכם. אמרתי לך כבר שאנחנו אהבנו את גן האמנים, אבל הזמנו את ההורים לטעימות כדי לקבל את הדיעה שלהם, הזמנו אותם להיות במעמד החוזה, למרות שאנחנו עשינו את כל עבודת המו"מ. בסופו של דבר, כל הבחירות שלנו בנושא החתונה היו אך ורק שלנו, אבל ההורים הרגישו שותפים ולא רק כמו אלו שרק כותבים צ´קים. אני גם מצליחה להבין אותך, שאת עבדת על עיצוב שאת אוהבת ובאיזשהוא מקום אם הם יביעו חוסר שביעות רצון תרגישי פגיעה בך. חוץ מזה, שאולי הם בכלל יאהבו את ההזמנות ואז תהיה לכם הפתעה טובה וגם בדרך זו שיתפת אותם.

 

[שירי71]

הילית, תודה

שיתפנו אותם והרבה אבל זה כמו בור בלי תחתית. כל מה שלא אעשה לא ימלא את ההרגשה שלהם חסרת הגבולות שהם אלה שיקבעו וזה לא ממש משנה אם הם יאהבו את ההזמנה שהכנתי או לא, זה עצם העקרון של לא לסמוך על הבת שלנו. זה עצם ההנחה שהם צריכים לאשר - והכל. זה עצם החוויה שלי שאי איא אי אפשר לעשות כלום בלי שתהיה טביעת אצבע שלהם על זה. זה הבעיה - ברמת העקרון. ולגבי גן האמנים גם אצלנו היה אותו הדבר. ואגב מזל שהם כבר העבירו לנו את הצ,ק כי נראה לי שאם זה היה תלוי בהם הם היו מבטלים כעת את העזרה הכספית שלהם.

 

[הילית*]

אויש... נשמע לי מצב ממש לא נעים...

ממש עצוב שבתקופה של ההכנות הכל כך שמחות מנסים לקלקל לך את ההנאה... אני כ"כ רוצה שתהיה לך חתונה כזאת מדהימה שהם פעם אחת ולתמיד יראו שאתם יכולים לארגן הפקה כזאת גדולה ממש בעצמכם...ואפילו להצליח בה כמעט בלי עזרתם מקווה בכל זאת שדברים יסתדרו !