אלה האמיתית
New member
למה הלכת
שמעתי ששוב פעם השתכרת. אמא אומרת שזה בגלל הבחורה ההיא שהתחתנה. אמא גם אומרת שזה יהיה רעיון טוב אם אכתוב לך מכתב. בכלל בזמן האחרון לאמא יש הרבה מה להגיד. ואתה בטח תוהה מה קרה שאני מקשיבה לה פתאום, התשובה היא פשוטה היא הבן אדם האחרון שנשאר לי אחרי שהלכת. אמא לא מרשה לדבר עליך, בדיוק כמו שאסרה עלינו לדבר על סבא אז כשהוא נפטר. ואני נשארת לבד אחד על אחד עם הכעס העצום שלי. העס שלי עלי והעס שלי עליך. מה קרה להבטחות שלך, לאן הם נעלמו איך הם התפוגגו פתאום. רגע אחד אני עוד מחבקת אותך מחזיקה בג´קט ג´ינס שלך כמו מבקשת אל תלך ורגע אחר אני לבד רוצה להתקשר למישהו ואין למי. אני כועסת עליך על זה שנתת לי אלפי תקוות והרסת אותן. אני כועסת על זה שפשוט קמת והלכת ולא הית מוכן להתאמץ קצת בשבילי. אני כועסת עליך שהשארת אותי לבד ואני כל כך אבודה. אולי בגלל הפער גילאים שלנו הית לי כמו אבא. לימדת אותי לרכב על אופניים, עזרת לי עם המדורות ב"ל בעומר שחקת איתי קלפים לקחת אותי לסרטים. בשעות העבודה המטורפות של אמא הית לי גם תחליף לה בכיתי לך על הלב השבור על החבר אתך קניתי את החזיה הראשונה. מגיל 6 שאבא קם והלך ועד לפני שנה גיל 18 הית כל עולמי. לא מאמינה שעברה כבר שנה. שנה שלא ראיתי אותך. אתה כבר בן 34 ועדיין מתנהג כמו ילד. ועל זה אני כועסת הכי הרבה שפשוט קמת והלכת. ואני לבד עם הכעס הזה עליך אבל גם הכעס הזה עלי. כבר לא ילדה קטנה אולי היתי צריכה לעזור. אולי הית יותר מידי גאה לבקש עזרה. למה לא באת אלי. וכועסת על עצמי למה לא עזרתי. היתי צריכה ללכת אחריך לבכות לך לשכנע אבל לי היה יותר חשוב הטיול לאירופה עם החברות. וככה נותרת לבד. אני בזכותך לא היתי לבד אף פעם תמיד הית שם מחזיק אותי לא נותן לי ליפול ועכשיו כשאתה נפלת איפה אני היתי למה לא החזקתי אותך. ואני כל כך כואב על אח שנעלם. שנה שלא היו טלפונים שנה שלא כתבת לנו. שנה שאתה כאילו מת. רק מחברים שלך אנחנו שומעים קצת עליך. אתה הלכת והשארת אותי כועסת פגועה ובעיקר לבד.
שמעתי ששוב פעם השתכרת. אמא אומרת שזה בגלל הבחורה ההיא שהתחתנה. אמא גם אומרת שזה יהיה רעיון טוב אם אכתוב לך מכתב. בכלל בזמן האחרון לאמא יש הרבה מה להגיד. ואתה בטח תוהה מה קרה שאני מקשיבה לה פתאום, התשובה היא פשוטה היא הבן אדם האחרון שנשאר לי אחרי שהלכת. אמא לא מרשה לדבר עליך, בדיוק כמו שאסרה עלינו לדבר על סבא אז כשהוא נפטר. ואני נשארת לבד אחד על אחד עם הכעס העצום שלי. העס שלי עלי והעס שלי עליך. מה קרה להבטחות שלך, לאן הם נעלמו איך הם התפוגגו פתאום. רגע אחד אני עוד מחבקת אותך מחזיקה בג´קט ג´ינס שלך כמו מבקשת אל תלך ורגע אחר אני לבד רוצה להתקשר למישהו ואין למי. אני כועסת עליך על זה שנתת לי אלפי תקוות והרסת אותן. אני כועסת על זה שפשוט קמת והלכת ולא הית מוכן להתאמץ קצת בשבילי. אני כועסת עליך שהשארת אותי לבד ואני כל כך אבודה. אולי בגלל הפער גילאים שלנו הית לי כמו אבא. לימדת אותי לרכב על אופניים, עזרת לי עם המדורות ב"ל בעומר שחקת איתי קלפים לקחת אותי לסרטים. בשעות העבודה המטורפות של אמא הית לי גם תחליף לה בכיתי לך על הלב השבור על החבר אתך קניתי את החזיה הראשונה. מגיל 6 שאבא קם והלך ועד לפני שנה גיל 18 הית כל עולמי. לא מאמינה שעברה כבר שנה. שנה שלא ראיתי אותך. אתה כבר בן 34 ועדיין מתנהג כמו ילד. ועל זה אני כועסת הכי הרבה שפשוט קמת והלכת. ואני לבד עם הכעס הזה עליך אבל גם הכעס הזה עלי. כבר לא ילדה קטנה אולי היתי צריכה לעזור. אולי הית יותר מידי גאה לבקש עזרה. למה לא באת אלי. וכועסת על עצמי למה לא עזרתי. היתי צריכה ללכת אחריך לבכות לך לשכנע אבל לי היה יותר חשוב הטיול לאירופה עם החברות. וככה נותרת לבד. אני בזכותך לא היתי לבד אף פעם תמיד הית שם מחזיק אותי לא נותן לי ליפול ועכשיו כשאתה נפלת איפה אני היתי למה לא החזקתי אותך. ואני כל כך כואב על אח שנעלם. שנה שלא היו טלפונים שנה שלא כתבת לנו. שנה שאתה כאילו מת. רק מחברים שלך אנחנו שומעים קצת עליך. אתה הלכת והשארת אותי כועסת פגועה ובעיקר לבד.