כבר שנים אינטל כמו הישראלים והפלסטינאים לא מפספת שום הזדמנות לפספס הזדמנות
תמיד צריך לזכור שהציעו לאינטל לרכוש בגרושים את אנבידיה
היא סירבה
היום אנבידיה שווה פי 40 מאינטל
בישראל עוד מתייחסים לאינטל כחברה חשובה
היא כבר לא
אפילו את הביזנס העיקרי שלה מעבדים למחשבים ביתים וניידים
היא איבדה לאפל, AMD וקואלקום
מצד שני
כבר כמה פעמים אינטל היתה לפני התרסקות מוחלטת
וברגע האחרון היא עשתה מהלך אחד שהציל אותה
אולי זה יקרה לה עוד פעם
אינטל נמצאת בתחום הנכון אבל עם ניהול מזעזע.
אולי בעצם ההחלטה הכי חשובה של הדירקטוריון - למצוא יו"ר טוב.
עם אנדי גרוב הם הגיעו לשמיים.
he.wikipedia.org
גרוב העדיף לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים בין העובדים ולעודד אנשים לבטא את דעותיהם: "אנשים כאן לא פוחדים לדבר ולהתווכח עם אנדי". הם כינו סגנון זה "עימות קונסטרוקטיבי". על פי יורשו של גרוב באינטל,
קרייג בארט, "זה תן וקח, וכל אחד בחברה יכול לצעוק עליו. הוא לא מעליו". גרוב עמד על כך שאנשים יהיו תובעניים זה כלפי זה, מה שטיפח אווירה של "אינטליגנציה חסרת רחמים".
משרדו של גרוב היה
תא משרדי בגודל של שמונה
רגל על תשע רגל, ממש כמו של כל העובדים האחרים, בהינתן העובדה שגרוב לא אהב "פינת משרדים נפרדת ספונת
עץ מהגוני". גרוב הצהיר: "אני שוכן בתאים משרדיים מאז
1978 וזה לא גרם נזק משמעותי". בהעדיפו את סביבת העבודה ה
שוויונית הזאת, הפך גרוב את סביבת העבודה שלו נגישה לכל מי שעבר בסביבה. לא היו מקומות
חניה שמורים, וגרוב חנה בכל מקום פנוי שמצא. האווירה שאפפה את גרוב בעבודתו, הייתה בחלקה השתקפות של חייו אישיים. חלק מאלו שזכו להכיר אותו, דוגמת איש העסקים וה
משקיע ארתור רוק, הצהירו כי "אין לו גינונים". גרוב חי את חייו בצניעות, בלי
מטוס או
מכוניות יקרות.
גרוב נודע בכך שנהג לוודא שלא הוחמצו פרטים חשובים, כשאחת ה
אִמרות האהובות עליו הייתה "השטן נמצא בפרטים הקטנים". דניס קארטר, סגן נשיא באינטל, הצהיר כי "אנדי מאוד ממושמע, מדויק ומוכוון פרטים... אך בה בעת, יש לו אלמנט של
אינטואיציה ו
יצירתיות שהוא מהותי לחדשנות של אינטל".
www.calcalist.co.il
