יש לי הצעה בשבילך: אתה צריך להתחיל להתייחס אל המכונית
הפרטית כאל תחבורה ציבורית כי רוב הציבור בחר בצורה זו של תחבורה והעדיף אותה על פני כל החלופות. זו התחבורה של הציבור, של ההמונים.
לא רק שהציבור בהמוניו בחר במכוניות אלא שהן גם עושות שימוש רב בתשתיות ציבוריות: כבישים, רמזורים, גשרים, מחלפים, מנהרות. הכל שייך לציבור.
אם יום אחד, כל המכוניות הפרטיות לא יכילו נהג אלא מחשב מרכזי שישלוט בהן ויכוון אותן בעת נסיעתם אז אתה תהיה רשאי להתייחס אליהן כאל רשת של קרונות רכבת עצמאיים. כולם אומרים שזהו הכיוון שאליו הולכות המכוניות.
משמעות המושג "ציבורי" הוא: להמונים.
פעם, טלפון ציבורי היה טלפון להמונים כי לאף אחד לא היה טלפון בבית. היום, הסמארטפון הוא הטלפון להמונים כי לכולם יש אותו בשל מחירו הזול. האם אתה יודע למי יש היום "טלפון ציבורי"? רק לאסירים בבתי הסוהר כי צריך לנהל מעקב אחרי כל מילה שהם אומרים דרכו.
כלומר, רק לאנשים שהחוק מונע מהם שימוש בסמארטפונים יש היום "טלפון ציבורי".
האם אתה יודע למי יש היום "תחבורה ציבורית"? רק לאנשים שהחוק מונע מהם רישיון למכונית פרטית (נערים, מבלים שיכורים, עובדים זרים, נכים, חולים).
קשה לך לקבל זאת אך זו המציאות.
היום, התחבורה הציבורית היא התחבורה במכוניות פרטיות.
כדאי לך תמיד להתאים את חזונך למציאות ולא לנסות לכפות את חזונך על המציאות כי אתה תיכשל בכך.
(ברור שבעיר מפלצתית כמו ניו-יורק שבה צפיפות העסקים והמגורים היא דמיונית ולא מציאותית כי גובה המגדלים הוא לא מציאותי וגם צפיפותם, לא היתה ברירה אלא לבנות מערכת משוכללת של רכבות תחתיות כדי שאנשים בכלל יוכלו לזוז שם מטר ברגל על המדרכה כשלזוז שם על הכביש במכוניות אין בכלל על מה לדבר).
