אוקי, יותר פירוט:
אתה מתאר את זה כאילו התגובה בין שני מגנטים היא תגובה בין שני קטבים קרובים יותר של המגנטים האלה- אם הם זהים , המגנטים יימשכו, אם לא- ידחו אחד את השני. זה לא נכון, ולצורך הדיון אפשר להגיד שהתגובה האמיתית היא תגובה בין כל ארבעת הקטבים כפונקציה של מרחק ביניהם (קטבים זהים דוחים אחד את השני בכוח שתלוי במרחק בין קטבים אלה, שונים- מושכים. התיאור המדויק הוא ), כך שהכוח הפועל בין המגנטים הוא סכום הכוחות. (מכאן האנלוגיה עם הקפיצים, בה הפתרון הרבה יותר אינטויוטיבי). אחרי שהסכמנו על הגישה, נשאר רק לפרק את המערכת ל-4 מערכות: S במגנט התחתון ורק S בפרופלור, Sו-N, N ו-N, N ו-S. בכל אחד מתת-מקרים, אם חושבים טוב (וזה הרבה יותר פשוט) מגיעים למסקנה שהגלגל לא יסתובב בעצמו (כלומר לא יותר טוב מכל גלגל אחר)- פשוט כי אין כיוון מועדף . אם הגלגל לא מסתובב על דעת עצמו באותו כיוון, אפשר לרשום לכל זווית לאיזה כיוון הוא נמשך ובאיזו עוצמה. ככה, אפשר לרשום את ה"פוטנציאל" של הגלגל - פונקציה של זווית שמשמעותה היא כמה אנרגיה צריך להשקיע כדי להביא את הגלגל לזווית הזאת מזווית התחלתית כלשהי. לפונקציה הזאת יש מחזור של סיבוב שלם- כדי לעשות סיבוב לא צריך להשקיע אנרגיה, ולא מרוויחים אנרגיה. כאשר מרכיבים בחזרה את כל המערכת, כדי לקבל את הפוטנציאל שלה נחבר את ארבעת הפוטנציאלים של החלקים לסכום של 4 פונקציות בעלות מחזור של סיבוב שלם תהי אותה תכונה: היא התי בעלת מחזור של סיבוב שלם, כלומר בסיבוב שלם הגלגל לא מרוויח ולא מפסיד אנרגיה. הנקודה בה הוא יעדיף להתקע היא הנקודה הנמוכה ביותר של הפוטנציאל. *1) למי שתהה, אי אפשר להפריד את הקטבים של מגנטים באמת *2) ממש ליתר דיוק, בפירוק של המערכת לחלקים, צריך להשאיר את ה"חורים" של הקטבים החסרים מלאים בחומר בעל תכונות מתאימות למגנט, אך בלי הקטע של שדה שהוא יוצר בעצמו. חוץ מזה, הטבע לינארי, אפשר לחבר כל דבר לכל דבר
