למה זה לא קל?

[תמי ב]

למה זה לא קל?

כמה דברים השבוע השתנו לי, ממש לטובה, ובכל זאת אני מרגישה קצת מבולבלת. הדבר הראשון: התקבלתי לעבוד בהוצאת ספרים חדשה. כלומר, לא חדשה, אלא חדשה בשבילי. צורת העבודה שלהם שונה, ואני חושבת שזה יהיה שינוי מבורך. הדבר השני: קניתי אוטו חדש. לא חדש, אלא חדש בשבילי. עד עכשיו הייתה לי מכונית בת עשרים ושלוש, עכשיו יש לי מכונית גדולה יותר ומאובזרת יותר, בת תשע. פשוט, החלטתי שהגיע הזמן להחזיק משהו שלא רק עושה רושם (המיני שלי עשתה המון רושם) אלא גם משרת את צרכי. אבל כשאני רואה את המיני שלי עומדת במוסך ואני יודעת שמחר אצטרך להתחיל למכור אותה, ממש כואב לי הלב. איך אפשר לאהוב גוש מתכת? עובדה. אני מרגישה שאני מתבגרת. בכל זאת, בגיל 46 הגיע הזמן להתחיל לנסוע במכונית של מבוגרים (תמיד היו לי גרוטאות של ילדים: מיני, עוד מיני, דיאן 6 ושאר ענתיקות.....) הגיע הזמן להפסיק להיות ילדותית, ולהתחיל לתפקד. איך אומרים הילדים? מ-ע-כ-ש-י-ו!

 

[ניאו30]

לגביי המכונית...../images/Emo73.gif

הרבה פעמים הדברים שאנחנו נקשרים אליהם הם לא היקרים או החדשים או המאובזרים ביותר,אלא הדברים אשר הפכו לחלק מאיתנו,שכשאת באה להגיד לעצמך מה יש בחייך,אז אותה מכונית היא חלק מחייך-לדברים האלה יש בדרך כלל משמעות הרבה יותר גדולה בשבילנו מדברים אחרים.יש את הביטוי הזה "יקר מפז",הכוונה לדברים שאולי ערכם המטריאליסטי-חומרני נמוך אבל ערכם הרגשי בשבילנו הוא גבוה ביותר...ככה נראה לי בקשר למכונית שלך,ואין לדעתי קשר לילדותי או לא,שזה בכלל משפט שאני מאוד לא מתחבר אליו,כי מי קובע בכלל מה זה ילדותי ומה זה לא? ומה רע בכלל בלהיות ילדותי? אני חושב שיש לנו כ"מבוגרים" הרבה מה ללמוד מהילדים(לא הכל אבל הרבה...) אני יודע שזה נשמע תמים מדיי לעולם החומרני והקשה שלנו,אבל זו הייתה הרגשתי תמיד לגביי הנושא הזה. בכל מקרה,שתהיה לך

בעבודה החדשה ושבת שלום

(שכחתי שבכל זאת ניו זילנד אז...

...חשבתי שהיה פעם אייקון של סערה,אולי הורידו אותו,וחבל שאין אייקונים גם לעננים וגשם)

 

[רן בת]

בוקר טוב תמי

קראתי את שכתבת ונזכרתי שתמיד הייתי מתעצבנת על שאבא שלי מתייחס למכוניות שלו כאל ה"בן האובד". יש לו רק בנות, אז היינו צוחקות עליו שהוא מוצא במכוניות את הבן שלא היה לו מעולם. עם השנים הבנתי שהאהבה הזאת שלו לחפצים זה בגלל שהוא השיג אותם עם עבודה מאוד קשה, ובתור ילד לא היה לו כלום. אני לא יודעת אם ההיקשרות שלך לחפץ הנוסע הזה היא בגלל שלא היה לך מעולם, אבל אין כל רע בלהיקשר לדברים. דברים שלך ורק שלך. ולא רואה בזה בכלל ילדותיות. זה כמו שאני נקשרת לנעליים. אל תשאלי אותי למה, זה פשוט קורה, לא מסוגלת להיפטר מהן למרות שהן כבר מרופטות לגמרי. בהצלחה בעבודה החדשה, איזה כיף לך, לעבוד בהוצאת ספרים נראה לי חלום.

 

[כולה אושר]

תמי ../images/Emo24.gif

אולי יש סיבות ניסתרות ועמוקות לקושי שאת מתארת אבל יש גם את ההתקשרות הסנטימנטלית הפשוטה... עד היום אני מתגעגעת לג'ורג'י, האופל קדט ספורט שהייתה לי כשהייתי סטודנטית בחו"ל... לרכב העכשיוי שלי אני קוראת במבי כי הוא רך ונעים וכשהבוס שלי הודיע לי שהוא רוצה להחליף לי את הרכב, ממש נפלו פני... נכון שיש משהו בייצוגיות של המיני (מודה שגם לי בא . גם דיאן 6 בצבע וורוד יכלה להתאים) אבל גם יש את הקשר הסנטימנטלי הטהור. אולי תריך להתגבר על זה, אבל אולי לא צריך לדחוק בזה.. להשאר צעיר זו לא עניין כרונולוגי אלא state of mind. ומה לעשות, אבל מי שיודע להרגיש סנטימנטים למיני חבוטה הוא דווקא מהצעירים ולא מה"מבוגרים" האלו שיודעים מה לעשותץ "נכון ורציונלי"... אני מצטערת אם אני מעדיף להיות צעירה ורגשנית על פני בוגרת ורציונלית...

 

[dolfinit]

תמי יקרה../images/Emo13.gif

מזל טוב לעבודה החדשה והמון הצלחה

ולגבי האוטו תתחדשי ותהני

רק דבר אחד קטן, למה להתבגר?! אני חושבת שעד יום מותי ישארו בי צדדים ילדותיים, אני לא מאמינה ולא רוצה שזה ישתנה...אני אוהבת את הילדותיות שבי כמו שאני אוהבת את האדם הבוגר שבי... זה נפלא לראות מבוגרים שלא שוכחים שהם היו פעם ילדים קטנים, חסרי דאגות, שמחים מכל הלב ועצובים מכל הלב, בוכים וצוחקים, נהנים מהחיים ולא חוששים מה יגידו עךיהם האחרים. אני לפחות מאחלת לעצמי להשאר כך עד יום מותי

 

[KOMY]

דולפינית, הזכרת לי את עצמי../images/Emo8.gif

גם אני אוהבת את הצדדים הילדותיים שלי, וגם הבוגרים...

 

[תמי ב]

אז ככה:

ראשית, תודה על האיחולים לרגל העבודה החדשה. שנית, בקשר להתבגרות, אל חשש, אפילו אם אחייה עד מאה ועשרים אין סיכוי שאתבגר כמו שצריך.... אני בפיגור עצום בקטע הזה. וברצינות: פשוט התחלתי להרגיש שחוסר הבגרות שלי מעכב אותי מאוד בהשגת דברים ש*אני* רוצה. הפינוק שלי, הויתורים שלי לעצמי, הרחמים העצמיים מידי פעם פשוט נמאסו עלי. אז אולי צריך להגדיר את זה אחרת. לא "להתבגר" אלא יותר, "להפסיק להיות מפונקת." זה כבר נשמע יותר מדוייק.

 

[dolfinit]

תמי../images/Emo45.gif../images/Emo140.gif

 

[א ס י ת]

תמי הפינוק כבר לא משרת אותך, בדיוק

כמו המיני מיינור. אולי זה הגיל, ואולי זאת ניו זילנד.

 

[תמי ב]

בקשר למיני מיינור ולחיים בכלל:

הבן הגדול שלי (19) אמר לי אתמול: אמא, את תמיד מגשימה את החלומות שלך. זה נכון. תמיד הגשמתי את כל חלומותי, למעט שניים: לרזות, ולכתוב ספר. באמת, כל מה שרציתי תמיד עשיתי. אני חייבת לציין שאף פעם לא רציתי הרבה דברים, אז אולי בגלל זה הצלחתי. בכל אופן, כבר לפני שנה, כשהתברר שהמיני בקושי סוחבת מחוץ לעיר, וצריך לחמם אותה כל בוקר רבע שעה, ולאף אחד לא נוח לשבת בה וכו', דיברתי עם חברה חכמה מניו זילנד, והיא אמרה "תחליפי." "אבל אני לא מסוגלת" טענתי "מאז שמכרתי את המיני הקודמת לפני שעברנו לגור בקיבוץ, תמיד רציתי מיני. זה היה החלום שלי!" "בסדר," אמרה החברה, "אז זה היה החלום שלך בישראל, ועכשיו את בניו זילנד, אז עכשיו אולי יהיו לך חלומות אחרים." היום נסעתי עם בתי הצעירה במכונית החדשה, ובשבילי זה ממש שיא הפינוק. עצם העובדה שיש לה שתי מראות צד טובות (במיני הייתה רק אחת וגם בה לא ראו כלום) זה כבר פינוק עצום, שלא לדבר על הרדיו, והכי חשוב: מזגן. המזגן חשוב בניו זילנד מפני שגם בקיץ יורד גשם. במיני, אם נסעתי בחלונות סגורים, מייד נוצרה שכבת אדים על החלונות. לכן נאלצתי לנסוע בחלונות פתוחים גם בגשם, וזה באמת ממש ממש לא נעים. בניו זילנד הגשם בד"כ מלווה גם ברוח, אז הוא נכנס דרך החלונות.... והאמת, תמיד פחדתי גם שהמיני תתפרק תחתי, כי היא כל כך קטנה וישנה, ואני אמנם נמוכה אבל כבדה.... בקיצור, התחושה המוזרה של אמש עברה לי, ואני בהחלט מרוצה ממכוניתי החדשה בת ה 9. וכדי להתגבר על הפינוק, קמתי הבוקר מוקדם (וזה יפה מאוד מצדי, כי היום החליפו אצלינו לשעון קיץ, אז בעצם קמתי מוקדם עוד יותר) והכנתי לעצמי סדר יום כללי, וסדר יום לשבוע הקרוב. סדר היום כולל גם גמילה מסויימת מהמחשב. אני עובדת כל היום מול המחשב (אני מתרגמת ספרים) והפיתוי גדול. אז קבעתי לעצמי לא להכנס לרשת (חוץ מאשר לחיפושים מקצועיים של מילים ומושגים) עד השעה חמש אחה"צ, ואז מוקצבת לי חצי שעה לאימיילים ופורומים. בחמש וחצי אני מפנה את המחשב לשאר יושבי הבית, ולא נוגעת בו עד למחרת בבוקר (כלומר גם לא גולשת שעות בלילה....). השלב הבא יהיה הקצבת שעות לימוד בערב. אני לומדת גם באוניברסיטה הפתוחה כאן, וגם לימודי הכרת ניו זילנד, והאמת שאני מפגרת מאוד במשימות הלימוד. סדר היום החדש שלי ייכנס לתוקפו מחר, כי היום יום ראשון, ובעצם חופש.

 

[dolfinit]

תמי../images/Emo45.gifתתחדשי על סדר היום

אני עדיין לא מצליחה לארגן את סדר היום שלי, אבל גם זה יגיע...

 

[א ס י ת]

תמי, יש לך חלומות גדולים, ואת

מגשימה אותם. מעבר למדינה אחרת עם כל המשפחה זה חלום גדול מאוד. רוב בני האדם לא עושים את זה. את גם מאוד פעילה רוב הזמן. נכון שזה הרוב בישיבה, וכדאי לך לאזן את זה בפעילות גופנית שפויה. את עובדת, לומדת, מנהלת משק בית. מה את רוצה יותר? אהה. נכון לרזות..טוב..זה די פשוט..לאכול פחות, ולהפעיל את הגוף יותר. רוב הנשים בניו זילנד לדעתי, תקני אותי אם אני טועה, לא עובדות כל כך הרבה כמוך, וגם מנהלות משק בית. לי נראה שהבאת לניו זילנד את האינטנסיביות של ישראל. לי למשל מציעים כל מיני עבודות, ואני רוצה רק להתבטל. כאילו נשבר לי מכל עולם העבודה.