LoneStarStateOfMind
New member
למה זה תמיד נגמר בדמעות?
עבר הרבה זמן במונחים של הגיל שלנו מאז שעזבת אותי. השתניתי מאז שעזבת.אולי אני מגזים,אבל אנשים משתנים כדי לשרוד. אבל איבדתי כ"כ הרבה.הייתי פעם כה תמים,כ"כ מלא פליאה.עכשיו הכל נעלם.הפכתי למישהו קשוח,מחוספס. אולי בגלל זה אני לא מצליח לישון בלילות. הסיפור שלנו,שלי,מזכיר לי את הסיפור על הכלב בעל שתי העצמות. ישנו איזה כלב,ויש לו איזה עצם שהוא אוהב.היא הדבר שהכי יקר לו בעולם אז הוא סוחב אותה איתו לכל מקום שאליו הוא הולך. יום אחד הוא יורד לו אל הנחל ושם רואה עוד כלב עם עצם משתקף במים.העצם שהוא רואה זהה לעצם האהובה שלו,ולכן הוא רוצה גם אותה.אבל ברגע שהוא פותח את פיו כדי לתפוס את העצם שבהשתקפות נשמטת מפיו העצם היקרה שלו ונופלת אל המים,שוקעת ונעלמת. והוא נשאר עומד לו שם הכלב,מביט בהשתקפותו,והוא נותר ללא כלום. תביני,כל הגברים הם טיפשים כמו אותו הכלב,אוקיי? גברים=טיפשים! אם אתן רוצות שהם ידעו משהו,אתן חייבות להגיד להן! אמרת לי פעם שאני תמיד יודע בדיוק מה להגיד.עכשיו אני מבין שזה לא נכון. פשוט ידעתי בדיוק למי להגיד את זה. הפכת אותי לאדם יותר טוב.לא שזה היה קשה. פעם כשהייתי צעיר הייתי מביט לשמיים ונותן שמות לכוכבים הבולטים,עוד לפני שלמדתי שלרובם יש מספרים סידוריים נחמדים שקיבלו ממדענים חסרי מעוף. זוכרת איך אחרי הפגישה הראשונה שלנו ישבנו על הגג של הבית שלי והתסתכלנו על השמיים? הראיתי לך את הכוכבים שאני מכיר כ"כ טוב.התעניינת,או לפחות עשית את עצמך מתעניינת,אז סיפרתי לך על השמות שנתתי לכוכבים הבוהקים אי שם לפני שנים.שאלת אותי אם יש כוכב שאני אוהב במיוחד.הצבעתי על כוכב הצפון שנצנץ מעלינו,בולט מיתר הכוכבים.אמרתי לך שזה הכוכב שהוא נקודת ההתייחסות שלי,מורה הדרך שלי.הוא תמיד הופך למרכז המפה השמיימית שלי.לא היתי מוצא את שאר הכוכבים "שלי" בלעדיו.הייתי אבוד בלעדיו. חייכת ושאלת אם יש לי שם בשבילו. אמרתי שחיכיתי עם זה. עשית פרצוף סתום שאז נראה לי של חוסר הבנה.פרצוף שעם הזמן הבנתי היה בעצם של הבנה מוחלטת מהולה באהבה חסרת גבולות. חיכית למה? שאלת. "לך",עניתי. הייתי כ"כ מאוהב אז.אני עדיין... את העוגן שלי.גלגל ההצלה שלי.הקבוע היחידי שלי. גם את רוצה לתת שמות לכמה כוכבים,שאלתי? ענית שיש הרבה מהם. אמרתי לך שיש לנו את כל הזמן שבעולם...ואז התנשקנו בפעם הראשונה.אחרי כמה דקות של נשיקות דוממות,בהם הייתי הבנאדם המאושר ביותר בעולם כולו,פתאום החל לרדת גשם.לא שוטף,אלא טפטוף קל. למה זה תמיד נגמר בדמעות? למה הכל תמיד נגמר בדמעות? אני רק רציתי אותך! אמרת שזה לא פשוט לך כ"כ. זה צריך להיות פשוט.זה אף פעם לא פשוט! מעולם לא היה משהו שלא יכלנו להתגבר עליו יחדיו! חוץ משנינו,כמובן. בקשתי שתגידי לפחות שלום. אמרת לי שאנחנו לא אומרים שלום. אבל אנחנו אומרים הפעם.יש גבול לכל תעלול.נמאס לי מזה שאת עוזבת,ואז פתאום את חוזרת,ואני לא יכול להתמודד עם הזמן שבאמצע. שאלת אותי אם אני יכול להבטיח לא לפגוע בך יותר לעולם. שאלתי אותך אם את מבטיחה שלא תפגעי בי. אמרת לי שאת יכולה...בכך שאת עוזבת אותי. אבל אני אהיה אבוד בלעדיך.פלסת את דרכך אל תוך ליבי,הראת לי שיש לי אחד. אני אוהב אותך! את אוהבת אותי?!?! צעקתי. הנהנת והתנשקנו נשיקה ארוכה כזאת. שאלתי אותך איזה טעם יש לזה. של אתמול,ענית לי. צעקתי שוב-אני לא יכול לתת לדבר היחיד שאני אוהב להיעלם מחיי! קשקשת משהו על זה שאם הגורל ירצה בכך אנחנו עוד נהיה יחד.מתישהו. קצת אבדתי את הצפון ואמרתי לך להפסיק לקשקש.אף פעם לא האמנתי ב"גורל". אמרת לי שאני צריך ללכת הבייתה.לחזור לצבא. אמרתי לך שאין בית.אין צבא.יש רק אותך! כל מקום בעולם,את תבחרי.רק חכי... אמרת שמאוחר מדי בשביל זה ושאלת אם אני אוהב אותך. מעבר לכל תקווה,עניתי. אז אל תכריח אותי להגיד שלום ואל תכריח אותי להשאר.אנחנו בידיי הגורל עכשיו,אנחנו חייבים לבטוח בכך. אמרת,ונעלמת לי מהחיים. אבל אני לא בוטח בכך. יש כאלה שאומרים שהחיים הינם גלגל כביר.לפעמים הוא טוחן אותך עמוק אל תוך הבוץ ופעמים אחרות הוא מניף אותך גבוה אל האור. ברוב הפעמים מקבלים הזדמנות שנייה. רק צריך לחכות לגלגל. אוי מה הייתי נותן כדי שאוכל להאמין בכך! שלחתי לך הרבה מכתבים מאז.לא ענית לי על אף אחד מהם. ואת כ"כ רחוקה עכשיו. במכתב האחרון שלי אלייך כתבתי שזו הפעם האחרונה שאני עושה את זה.אני לא אכתוב לך יותר מכתבים משתפכים,כי זה לא משנה כלום. וכי זה עושה אותי עצוב. אבל לא יכולתי משום מה להפסיק לכתוב אותם.ניסיתי! אז החלטתי לא לשלוח אותם יותר אלייך.במקום זה שמתי אותם פה. אולי אתם לא מבינים למה אני כותב את זה פה. אתם אולי מנסים להחליט אם אני מנסה להשיג רחמים או תשואות. גם אני לא יודע את התשובה.מצטער לאכזב. אבל אלוהים,זה כ"כ כואב. כאב רגשי הוא משהו יוצא דופן.לובשים אותו כמו תג,כמו סמל שאומר שהיית שם.והכאב לא יכול להתבלות עם הזמן כי כל פגיעה חדשה עוקצת וכואבת כמו הראשונה. אז למה אנחנו מסתכנים באפשרות שזה יקרה,שנפגע ככה? בשביל הימים שלפני שנפגעים.בשביל הימים בהם אתה מאוהב. פעם הייתי מאמין גדול בזה... פעם. לעזאזל בובה,אני כ"כ מתגעגע אליך. למי עוד אני אוכל לספר את השטויות האלה?! אני אוהב אותך, לנצח.
עבר הרבה זמן במונחים של הגיל שלנו מאז שעזבת אותי. השתניתי מאז שעזבת.אולי אני מגזים,אבל אנשים משתנים כדי לשרוד. אבל איבדתי כ"כ הרבה.הייתי פעם כה תמים,כ"כ מלא פליאה.עכשיו הכל נעלם.הפכתי למישהו קשוח,מחוספס. אולי בגלל זה אני לא מצליח לישון בלילות. הסיפור שלנו,שלי,מזכיר לי את הסיפור על הכלב בעל שתי העצמות. ישנו איזה כלב,ויש לו איזה עצם שהוא אוהב.היא הדבר שהכי יקר לו בעולם אז הוא סוחב אותה איתו לכל מקום שאליו הוא הולך. יום אחד הוא יורד לו אל הנחל ושם רואה עוד כלב עם עצם משתקף במים.העצם שהוא רואה זהה לעצם האהובה שלו,ולכן הוא רוצה גם אותה.אבל ברגע שהוא פותח את פיו כדי לתפוס את העצם שבהשתקפות נשמטת מפיו העצם היקרה שלו ונופלת אל המים,שוקעת ונעלמת. והוא נשאר עומד לו שם הכלב,מביט בהשתקפותו,והוא נותר ללא כלום. תביני,כל הגברים הם טיפשים כמו אותו הכלב,אוקיי? גברים=טיפשים! אם אתן רוצות שהם ידעו משהו,אתן חייבות להגיד להן! אמרת לי פעם שאני תמיד יודע בדיוק מה להגיד.עכשיו אני מבין שזה לא נכון. פשוט ידעתי בדיוק למי להגיד את זה. הפכת אותי לאדם יותר טוב.לא שזה היה קשה. פעם כשהייתי צעיר הייתי מביט לשמיים ונותן שמות לכוכבים הבולטים,עוד לפני שלמדתי שלרובם יש מספרים סידוריים נחמדים שקיבלו ממדענים חסרי מעוף. זוכרת איך אחרי הפגישה הראשונה שלנו ישבנו על הגג של הבית שלי והתסתכלנו על השמיים? הראיתי לך את הכוכבים שאני מכיר כ"כ טוב.התעניינת,או לפחות עשית את עצמך מתעניינת,אז סיפרתי לך על השמות שנתתי לכוכבים הבוהקים אי שם לפני שנים.שאלת אותי אם יש כוכב שאני אוהב במיוחד.הצבעתי על כוכב הצפון שנצנץ מעלינו,בולט מיתר הכוכבים.אמרתי לך שזה הכוכב שהוא נקודת ההתייחסות שלי,מורה הדרך שלי.הוא תמיד הופך למרכז המפה השמיימית שלי.לא היתי מוצא את שאר הכוכבים "שלי" בלעדיו.הייתי אבוד בלעדיו. חייכת ושאלת אם יש לי שם בשבילו. אמרתי שחיכיתי עם זה. עשית פרצוף סתום שאז נראה לי של חוסר הבנה.פרצוף שעם הזמן הבנתי היה בעצם של הבנה מוחלטת מהולה באהבה חסרת גבולות. חיכית למה? שאלת. "לך",עניתי. הייתי כ"כ מאוהב אז.אני עדיין... את העוגן שלי.גלגל ההצלה שלי.הקבוע היחידי שלי. גם את רוצה לתת שמות לכמה כוכבים,שאלתי? ענית שיש הרבה מהם. אמרתי לך שיש לנו את כל הזמן שבעולם...ואז התנשקנו בפעם הראשונה.אחרי כמה דקות של נשיקות דוממות,בהם הייתי הבנאדם המאושר ביותר בעולם כולו,פתאום החל לרדת גשם.לא שוטף,אלא טפטוף קל. למה זה תמיד נגמר בדמעות? למה הכל תמיד נגמר בדמעות? אני רק רציתי אותך! אמרת שזה לא פשוט לך כ"כ. זה צריך להיות פשוט.זה אף פעם לא פשוט! מעולם לא היה משהו שלא יכלנו להתגבר עליו יחדיו! חוץ משנינו,כמובן. בקשתי שתגידי לפחות שלום. אמרת לי שאנחנו לא אומרים שלום. אבל אנחנו אומרים הפעם.יש גבול לכל תעלול.נמאס לי מזה שאת עוזבת,ואז פתאום את חוזרת,ואני לא יכול להתמודד עם הזמן שבאמצע. שאלת אותי אם אני יכול להבטיח לא לפגוע בך יותר לעולם. שאלתי אותך אם את מבטיחה שלא תפגעי בי. אמרת לי שאת יכולה...בכך שאת עוזבת אותי. אבל אני אהיה אבוד בלעדיך.פלסת את דרכך אל תוך ליבי,הראת לי שיש לי אחד. אני אוהב אותך! את אוהבת אותי?!?! צעקתי. הנהנת והתנשקנו נשיקה ארוכה כזאת. שאלתי אותך איזה טעם יש לזה. של אתמול,ענית לי. צעקתי שוב-אני לא יכול לתת לדבר היחיד שאני אוהב להיעלם מחיי! קשקשת משהו על זה שאם הגורל ירצה בכך אנחנו עוד נהיה יחד.מתישהו. קצת אבדתי את הצפון ואמרתי לך להפסיק לקשקש.אף פעם לא האמנתי ב"גורל". אמרת לי שאני צריך ללכת הבייתה.לחזור לצבא. אמרתי לך שאין בית.אין צבא.יש רק אותך! כל מקום בעולם,את תבחרי.רק חכי... אמרת שמאוחר מדי בשביל זה ושאלת אם אני אוהב אותך. מעבר לכל תקווה,עניתי. אז אל תכריח אותי להגיד שלום ואל תכריח אותי להשאר.אנחנו בידיי הגורל עכשיו,אנחנו חייבים לבטוח בכך. אמרת,ונעלמת לי מהחיים. אבל אני לא בוטח בכך. יש כאלה שאומרים שהחיים הינם גלגל כביר.לפעמים הוא טוחן אותך עמוק אל תוך הבוץ ופעמים אחרות הוא מניף אותך גבוה אל האור. ברוב הפעמים מקבלים הזדמנות שנייה. רק צריך לחכות לגלגל. אוי מה הייתי נותן כדי שאוכל להאמין בכך! שלחתי לך הרבה מכתבים מאז.לא ענית לי על אף אחד מהם. ואת כ"כ רחוקה עכשיו. במכתב האחרון שלי אלייך כתבתי שזו הפעם האחרונה שאני עושה את זה.אני לא אכתוב לך יותר מכתבים משתפכים,כי זה לא משנה כלום. וכי זה עושה אותי עצוב. אבל לא יכולתי משום מה להפסיק לכתוב אותם.ניסיתי! אז החלטתי לא לשלוח אותם יותר אלייך.במקום זה שמתי אותם פה. אולי אתם לא מבינים למה אני כותב את זה פה. אתם אולי מנסים להחליט אם אני מנסה להשיג רחמים או תשואות. גם אני לא יודע את התשובה.מצטער לאכזב. אבל אלוהים,זה כ"כ כואב. כאב רגשי הוא משהו יוצא דופן.לובשים אותו כמו תג,כמו סמל שאומר שהיית שם.והכאב לא יכול להתבלות עם הזמן כי כל פגיעה חדשה עוקצת וכואבת כמו הראשונה. אז למה אנחנו מסתכנים באפשרות שזה יקרה,שנפגע ככה? בשביל הימים שלפני שנפגעים.בשביל הימים בהם אתה מאוהב. פעם הייתי מאמין גדול בזה... פעם. לעזאזל בובה,אני כ"כ מתגעגע אליך. למי עוד אני אוכל לספר את השטויות האלה?! אני אוהב אותך, לנצח.
