למה חייבים להיות בקשר עם ההורים?

[Rageon]

למה חייבים להיות בקשר עם ההורים?

אני לא מבינה למה צריכה להיות שטיפת מוח חברתית שהילדים "חייבים" להיות בקשר עם ההורים בכל מחיר, ואם הם לא רוצים יש להם בעייה והם "חייבים " טיפול. יש לדוגמה אמהות מאוד אגואיסטיות, שתלטניות וכו'... שלא עושות טוב לילדים שלהם. אם בן אדם בגיל 25 מחליט שאמא שלו לא עושה לו טוב ושהוא לא רוצה להיות בקשר איתה למה לנסות לאנוס את עצמך בכול זאת להיות בקשר? אם אדם מרגיש הקלה, אושר , צמיחה כשהוא מנותק מאמו מה רע בזה??.?

 

[חגית ורד]

החל מגיל 18 ההורים באופן חוקי אינם

אחראים יותר על ילדיהם ואין הכרח לקשר. מגיל 18 אפשר לפעול עצמאית בכל דבר. למרות זאת, אני מבינה את ההרגשה שלך על מה שאת קוראת "שטיפת מוח חברתית" שיש הבנה חברתית שרצוי שיהיה קשר טוב בכל גיל בין בני משפחה אבל זה כמובן תלוי בנסיבות. גם כאשר אנו בוחרים לנתק קשר עם הורים כי זה טוב לנו יותר, תמיד עדיף כן להסתדר ולנסות לגשר ולהבין האחד את השני. גם הנתק מעורב ברגשות שאת עצמך מביעה אותם במכתבך . אם כרגע את שלמה עם הנתק וזהו צורך שלך, אז מצויין, לאנשים יש נטיה ליצור "קולקטיב" ואת לא חייבת לקחת חלק בזה. אם זאת, תבדקי עם עצמך במשך הזמן מה את מרגישה עם הנתק, איך מרגישים בני משפחה אחרים והאם אפשר אחרת. תהיי ערנית לרגשות שלך ויתכן שבעתיד תרגישי אחרת.

 

[Rageon]

הקולקטיב שלי זה בן הזוג שלי והחברים

מדובר בבן זוגי. אין ספק שרגשותיו יכולים להשתנות בעתיד. הוא עובר תהליך עם עצמו שבו הוא משתנה ואם בצד השני משהו לא ישתנה הוא לא יהיה מעוניין בקשר. קשרים בסופו של דבר צריכים לתת תועלת לבן אדם: צריכים לצמוח ולשמוח דרכם. אם הקשר עם המשפחה (בעיקר למעשה עם האם) כרוכים בשתלטנות, אגויסטיות, כפייתיות וקנאות אז למה להוציא כל כך משאבים על זה? חיים פעם אחת, וצריך לדעת לנתב את האנרגיות והאושר שלך למקומות ולאנשים שעושים לך טוב. היה ניסיון מצידו לנסות להסביר ועוד, אבל מצידה דברים לא משתנים. אם אין הבנה, פירגון, שפה משותפת, אז למה? אדם לא חייב להיות ה"מטפל של הוריו" כל החיים הקולקטיב בשבילנו הוא המשפחה שניצור והחברים שבחרנו. אנשים בעולם חופשיים, ומה שמונע מהם להבין שהם חופשיים הם דוגמות כמו "תמיד עדיף להסתדר....". בשביל מערכת יחסים בריאה צריך יותר מבן אדם אחד בריא. למה בכוח להכניס אדם בריא למיטה חולה? כי היא "אמא"?

 

[חגית ורד]

את מסבירה עצמך מצויין ואותי את ממש

לא צריכה לשכנע. לכל אחד הזכות לבחור את מערכות היחסים שלו וגם כאשר מדובר במשפחה. נראה שאת מסתבבת עם מועקה בכל מה שקשור בעניין וצריכה כל הזמן ל"גונן" על זכותך ועמדותייך, הייתי ממליצה לך ליצור לך מקום בו תוכלי להיות טיבעית ורגילה ופחות לוחמנית, חברות, קבוצה של נשים במצבך וגם טיפול. אומנם הקשר עם המשפחה כמו שכתבת גוזל הרבה משאבים ואנרגיה אבל את , לפחות במכתב הזה הוצאת הרבה מאד אנרגיה בשביל להסביר למה את לא רוצה שזה ישאב מזמנך וחיים רק פעם אחת ורצוי שזה יהיה באושר... תבדקי איך את יכולה להיות מפוייסת עם חייך ועם אנשים סביבך שדעתם (בהקשר למשפחה ) שונה ממך ואז תוכלי גם את לצאת לחופשי.

 

[Rageon]

יש כל כך הרבה במה שאת אומרת

זה נכון. אני מרגישה שאני "לוחמת". חייתי 4 שנים בדיכוי עם גבר שבעצם לא יכל ליצור אינטימיות בגלל הקשר החולה עם משפחתו ואני לא נרפאתי מזה. הלכתי לטיפול ואמשיך ללכת בקרוב. תודה רבה