למה חינוך ביתי? - כל סימני השאלה

למה חינוך ביתי? - כל סימני השאלה

החלטתי לפתוח שרשור נפרד כי הנושא חשוב ונוגע עמוק אל תוך התפקיד ההורי שלנו. הדיון נולד מהשאלה של ניצת ניצת, אכן, יש המון שאלות סביב כזאת החלטה וזו שהעלית מלווה כל יום וכל החלטה. אני מכה על חטא על שלא גוננתי עליו כשהיה צריך. זה לא סתם שילד יוצא לעולם בגיל 18 או אפילו אחרי 20 אם הם היו אמורים להתמודד מול העולם בגיל 3 אני מניחה שאז היינו משחררות אותם לעולם
ילד לומד את חוקי העולם בכל מיני צורות יהונתן נולד עם יותר הבנה של העולם ממה שאימא שלו אי פעם תצליח ללמוד
הוא איבד חלק מהמיומנויות הללו במערכת
השלב הראשון שלנו בחינוך הביתי היא: להחזיר את ההגנה, שככל הנראה הוסרה, מבלי משים, מוקדם מדי. לאפשר ליהונתן לגלות את עצמו מחדש לאפשר לו לגלות את מרכזי העוצמה האישית שלו לאפשר לו לגלות מה באמת עושה אותו מאושר ילד שמאמין בעצמו ילד שמכיר את כישוריו ועצמתו, ילד שיודע שאוהבים אותו - לא חשוב מה ילד שבטוח במקומו בעולם יגדל להיות מבוגר שיכול להתמודד עם הכל!! החכמה (הלא כל כך פשוטה
) היא לתת לו להתמודד אבל רק במידה שזה מחזק ומלמד ומעצים אותו. כשילד צריך להתמודד עם דברים שהם מעבר ליכולתו, הוא עובר טראומה, הוא מגלה את חולשותיו ומאבד את בטחונו זה לא יכול להיות חוויה מעצימה ולכן, גם לא עוזר לו להתמודד עם הקשיים אח"כ מה דעתך ניצת?
 

דבורי

New member
חינוך ביתי

נאוה, לא ראיתי את התכנית שבה הופעתם (אין לנו טלויזיה). את יכולה לספר לי קצת מה היה? איך החינוך הביתי שלכם מתנהל? יש איזשהו סדר יום קבוע, או צורה מובנית ללמידה?
 
אספר לך על החינוך הביתי שלנו

יש שתי גישות עיקריות בחינוך ביתי. גישה אחת מביאה את ביה"ס הבית. יש הורים שממש מלמדים את התכנית הבית ספרית. גישה שניה, שהתאימה לנו יותר, נקראת באנגלית: unschooling זו גישה של חינוך חופשי, שמאפיינת לפחות בקצת גם חלק מבתי הספר החלופיים. גישה זו התאימה לנו יותר, ולכן יהונתן חי במין חופש גדול מתמשך ונצחי. בתוך החופש הזה, יש למידה מדי פעם. אני מאמינה שבעתיד תהיה יותר למידה. זו פונקציה של בשלות רגשית. כאן המקום להדגיש שבחרתי בחינוך ביתי לאחר שבעת היותו של יהונתן במערכת הוא עבר חוויות שגרמו לנסיגה רגשית. כבר מעל שנה וחצי אני בדיאלוגים עם משרד החינוך וזה מדהים כמה הם מרשים לעצמם לטרטר אותי. אני עדיין נדהמת כל פעם מחדש עד כמה בכלל בכלל לא אכפת להם מהילדים. המעניין הוא, שעם כל החופש המלא, נוצר סדר כלשהו בחיים, זהו לא סדר קבוע ונעול אבל איכשהו יש זרימה ברורה. ואז יש חופשה בביה"ס, ואנחנו ממש מרגישים את זה דרך החברים שלו, שהחופש מטריף אותם. בחופשות ארוכות, אני ממש שמחה שהילדים האחרים חוזרים לביה"ס, יודעת שהשפיות תחזור גם הביתה. בשנה שעברה, היו לנו שעות לימוד פרטני ע"ח מערכת החינוך אז שעתיים בשבוע הוא למד אנגלית. והיו ימים שהוא ביקר בגני החובה ובפינת החי של ביה"ס הניסיון שלו עם להיכנס לכיתה היה מאוד מאוד לא מוצלח. השנה אין כלום, בינתיים. השנה, נתארגן אחרי המעבר. בכל מקרה, החגים שמשגעים את כולם הם לא זמן טוב לרוטינות. תמיד מחכה עד אחרי... תודה ששאלת
 
חגים וזמנים לששון ../images/Emo13.gif

ולתקווה גמקן . נאוה , יש חדש עם החיפושים אחר הטירה?
 
אני רואה בתים בקצב של בית ב-10 ימים

וזה כבר שיפור כי בהתחלה ראיתי אחד ל-3 שבועות. יש בית שאני רוצה לראות אבל זה בשמשית ואני צריכה לעבור ועדת קליטה
אני מבטיחה להכריז כשיהיה משהו ממשי. ואחרי ההתארגנות הראשונית, אני מזמינה את כולם למפגש בהרכב מלא אני עדיין חולמת לעבור עד סוף החודש
 

רותם111

New member
לנאווה ויהונתן../images/Emo65.gif

היה לי כיף לראות את הפנים מאחורי המילים והסיפורים. אתם כאלה חמודים!!! ירון לונדון והקטנה שלצידו פספסו בגדול. הם חיפשו רכילות וסנסציות כשהייתה להם ולנו ההזדמנות ללמוד על משהוא חדש ומרתק. ההפסד של כולנו. אנא אל תרגישו ברע כי מי שנראה פחות טוב בראיון זה הם ולא אתם. כיף לראות קשר אמיץ כל כך בין אם ובנה. אני רק יכולה לאחל לעצמי קשר דומה עם "מייקי" שבדרך. תודה לכם על הדוגמא!!!
 
עם חלק מדברייך אני מסכימה

ועם חלק אחר פחות. אין לי כל ספק כי ילדינו נולדו בכמה רמות מעלינו, מבחינת הבנה וידע פנימי.כמו כן ברור שגם הדרך בה אנו מגדלות אותם, בפתיחות,בדרך של שווים,בקבלה מוסיפים על ההבנה שאיתה נולדו. ילד שיודע שאוהבים אותו יגדל להיות אדם בטוח אך איני יודעת כיצד יתמודד עם החברה,האם לא יתעוררו בו תהיות עד כדי ערעור עולמו הפנימי - הרי אמא לימדה אותי שהעולם הוא מקום חם ובטוח,ופתאום אני נתקל בדברים שאין לי כלים להתמודד איתם... דוקא בעניין גילוי החולשות,אני מאוד לא מסכימה.כל אדם צריך לגלות את חולשותיו והגילוי מתחיל בילדות.מי שיודע מה "חורק" אצלו ידע איך להתמודד ולהשגיח על עצמו,מי שחושב שאין לו חולשות וחוליים יפול בחטף. דוקא הבנה של החולשות שלנו מעצימה את כוחנו.
 
ניצת, הכל עניין של פרופורציות

הרבה דברים באים ליהונתן בקלות. הוא גם פרפקציוניסט - צריך תמיד להיות הכי, ולהצליח במכה ראשונה. בגן התרעתי על כך מהר מאוד וביקשתי שיעבדו איתו על ההתמודדות הרגשית נאמר לי שאני דוחפת להישגיות (ואני לא!!!!!) ושזה בסדר שהוא עובר מפעילות לפעילות וכמובן שמבחינתי, אף אחד לא שם לב שהוא עזב פעילות אם היה לו קושי כלשהו, בעיקר רגשי ואף אחש לא שם לב שיש פעילויות מסוימות שהוא מתחמק מהן לחלוטין. התרעתי בגיל שנתיים והתרעתי בגיל 3, וביקשתי עזרת גננת שיח בגיל 4 והתווכחתי עם הגננת בגיל 5 ורק אחרי שהעברתי אותו גן בגיל 5 וחצי, הוא קיבל גננת שיח, שעדיין לא עבדה איתו בגבולות שביקשתי. אמרתי להם: אל תשימו לב שהוא חכם, יש דברים: XYZ שהוא בורח מהם. תגיעו איתו למקומות של הקושי ותעזרו לו להתמודד רגשית אף אחד לא הבין על מה אני מדברת. אפילו במשחקי מחשב, הוא היה מתעצבן על המחשב: דופק על המקלדת, זורק את העכבר וכאלו. הסברתי לו שאף אחד לא יודע הכל מראש, זה עניין של אימון. היום עם משחקים הוא מסתדר אבל קריאה / כתיבה למשל, קשה לו. זה לא שהוא לא יכול, זה פשוט דורש אימון, אז הוא עובד על זה, בקטן. זה דורש להיות מוגבל לדברים מוכתבים: אי אפשר לכתוב ג´יבריש, לכל אות צורה משלה. ואימא עוד מכתיבה לו באיזה כיוון ובאיזה סדר לכתוב את האות. שלא לדבר על זה שצריל לבחור את האותיות המתאימות ולכתוב אותן בסדר הדרוש
וכשצריך לכתוב יותר מ- 3-4 מילים ברצף... נו, זה באמת מאמץ גדול מדי
שברו אותו בגן עם ההכתבה מגבוה, קשה לו עכשיו יותר מאי פעם. והמצחיק הוא, שבמקור, הוא מסוגל, יותר מהרבה ילדים אחרים להסתגל למסגרות שהוא נמצא בהן (חוקים של מקומות אחרים). אני מניחה שזה יחזור. התמודדות זה טוב, בגבול היכולות של הילד. אם זה טיפה עובר, זה שובר אותם ואז קשה לשקם.
 

ophra

New member
זוכרת שגם הגור הגדול היה מתנהג ככה

לא מסוגל להתמודד עם חוסר הצלחה על הפעם הראשונה זה היה מתסכל אותו מייאש אותו ומיד הוא היה פורש (בדרך כלל לא זורק את המיקלדת, אלא פשוט נשכב על הספה ובוכה...
) ישבתי איתו והסברתי, כמו שאמרת, שאף אחד לא יודע הכל מראש. נתתי המון דוגמאות סיפרתי לו על דברים שאני פעם לא ידעתי לעשות והיום אני יודעת כי התאמנתי ויותר חשוב - הראיתי לו כמה דברים הוא הצליח ללמוד מנסיון ואימון חוזרים. והתחלנו מהכי פשוט - ללכת, לאכול, לרוץ, לדבר... "אתה יודע כמה פעמים קמת ונפלת עד שהצלחת לעשות את הצעד הראשון שלך, והשני... והשלישי....? והיום - אתה ממש רץ לא רע!
" הוא חייך.... זו היתה ההתחלה היו עוד מכשולים בדרך רגעים של תסכול ומשבר אבל תמיד חזרתי והזכרתי לו את כל אותם דברים שהוא כן הצליח ללמוד דרך אימון ותרגול.... ועכשיו...? אוח איזה נחת....
היינו בחופשה, בתורכיה, הוא היה עם חבר בבריכה. פתאום חזר בדמעות... -"מה קרה?" -"ניסינו ללמוד קפיצות ראש, ולא הצלחתי! ואורי הצליח!" -"או.קיי... אז נלמד... אתה יודע הרי שלא תמיד מצליחים מההתחלה... צריך להתאמן ולתרגל, ובסוף מצליחים...." -" אני יודע!!!! (בדמעות)... אבל הם אפילו לא אמרו לי מה אני עושה לא בסדר כדי שאני אוכל לתקן ולהצליח!!....." חייכתי לעצמי בסיפוק מסוים.... הילד למד משהו....
הלכנו ביחד למים למדנו לקפוץ ראש (פעם-פעם בעברי הייתי קצת שחיינית... אז ידעתי איך ללמד...
) הילד יצא מהמים וקפץ אולי 50 פעמים אני כבר התעייפתי רק מלהסתכל עליו עושה את זה אבל בלי שוב תסכול או עצבים בכל פעם שהוא הוציא את הראש מהמים, גם אם הקפיצה לא הצליחה, הוא חייך....
בסוף הוא קפץ כמו דולפין קטן!!!....
 
ההתנהגות היא נתון באופי שלהם,

מין פרפקציוניזם וקוצר רוח היום, ברוך השם!!! יש הרבה פחות אבל עדיין יש הרבה עבודה. אני מרגישה את זה במיוחד בכל מה שקשור ללמידה פעם, למידה הייתה הרפתקה שיהונתן מאוד אהב. פעם,כשרציתי לתת לו פרס, עשינו יחד חוברות. הוא היה סקרן לנסות דברים, אם כי התסכול לפעמים ריפה את ידיו. ככל שעבר הזמן בגן, הוא נמנע עוד ועוד מכל מאמץ איבד את הסקרנות, איבד את הדחף ללמוד. הוא רוצה לדעת דברים, הרבה! אבל איך שהוא מבין שצריך להתאמץ בשביל זה, הוא מאבד עניין והולך לשחק או לראות טלביזיה. אני מאמינה, שאם נתקדם בקצב הזה, הוא ימשיך לחזור לעצמו וימשיך לחקור את העולם אני מאמינה שאם נמשיך להתקדם בקצב דומה, הוא יחזיר לעצמו את הביטחון שהכל אפשרי תודה, המון תודה ששיתפת אותי בסיפור שלכם - זה מעודד!! זה כמו שאמרתי ליהונתן לא פעם: כולם מפחדים ההבדל בין אמיץ לפחדן הוא בעובדה שפחדן נעשה משותק מהפחד ואמיץ עושה דברים למרות הפחד אין שום דבר רע בלפחד הפחד מזכיר לנו להיזהר, לשים לב! שוב, תודההההה
 
אוי נאווה עכשיו הרבה יותר

ברור. נראה לי ותקני אותי אם אני טועה שיהונתן פשוט סובל מליקוי למידה, וכיוון שכל כל כך קשה לא. ילדים עם לקויות למידה הם בדרך כלל ילדים בעלי אינטלגנציה מעל הממוצע אבל הבעיה שלהם היא שיש פער רציני בין היכולת השיכלית ליכולת הביצוע. הם גם ילדים מאוד ,מאוד רגישים.מערכת החינוך שלנו,למרות שיותר פתוחה היום ולמרות שיש הכרה בלקויי למידה, לא כל כך יודעת איך לאכול אותם,את הילדים האלה. אם זה כך אז אין לי כל ספק שיהונתן ילמד ויתגבר על הקושי העניין הוא רק הדרך ואת הדרך יש להתאים אליו אישית. לא אפרט כיוון שיתכן ובכלל אני מדברת שטויות ולא זה העניין אך אם תירצי ארחיב.
 
מ´פתאום מדברת שטויות??? חשבתי גם

אבל שנה שעברה עשינו אבחון פסיכולוגי ודידקטי הנזק שנעשה במערכת הותיר אותו פצוע מאוד רגשית IQ גבוה מאוד, ומצוקה קשהההה לדעתי, ללא המצוקה, ה- IQ היה מצביע על גאונות וזה מתאים מאוד לפער שבין ההתפתחות השכלית שלו, לזו הרגשית - מאז ומעולם. הפסיכולוגית אמרה, שמיותר לאבחן אותו ללקויות למידה כי המבחנים שהיא עשתה לא מצביעים על כך בכלל. הוא עבר גם אבחון של ריפוי בעיסוק ונמצא מתאים לגילו ואף למעלה מזה. הקושי של יהונתן נובע מהיותו ילד אינדיגו זה יותר משהו שקשור למבנה האישיות ולרגישות יתר זה קשור יותר למערכת שמדברת "שפה אחרת" ברוב המקומות בהם מונהג החינוך החופשי, הילדים משחקים בשנים הראשונות ונוטים להתעניין בלימודים מכיתה ג´ והלאה בערך. החבר´ה מהחינוך הביתי אומרים שלוקח בין שנה ל-3 שנים להוציא את המערכת מהילד ומההורים אנחנו עדיין עובדים על זה
 
ועכשיו בכלל הכל ברור

ומובן.מובן אף יותר מדוע כאם בחרת בחינוך ביתי. נו טוב,אישה שכזאת מיוחדת הרי תעשה הכל למען ילדה, גם אם קשה,גם אם זה בא על חשבונה. ואני תמיד אמרתי שלכל ילד יש את המפתח הנכון,אנחנו רק צרכים למצוא אותו, בטוחה שתצליחי במשימה.
 

ophra

New member
אין בעד מה יקירה.... ../images/Emo13.gif

התענוג הרי כולו שלי (בשיתוף) כדברי הפתגם הידוע... "יותר משהעגל רוצה לינוק ה-
רוצה להניק... "
 

ophra

New member
נאווה מה עם חוגים?

הבנתי שיהונתן כבר בן 7 (לצערי לא ראיתי אתכם בטלוייזיה....
) בוודאי יש תחומים ונושאים שמעניינים אותו במיוחד האם שקלת לשלוח אותו לחוג אחד או שניים? (או שאולי אני "מתפרצת" לדלת פתוחה ואתם כבר רשומים לחוג...
) אני אישית גם עדיין לא נקייה מהסתגויות מהרעיון של חינוך ביתי, אבל מן הצד השני - אני עוד פחות נקיה מהסתגויות ממערכת החינוך הפורמלית, אז את יודעת....
מהכרות (וירטואלית) של כמה חודשים עם הסיפור שלך וככל שהזמן עובר נשמע לי יותר ויותר שאת אכן עושה את הדבר הנכון במקרה ובנסיבות הספציפיות שלכם וכשיונתן ייתקל בצדדים הפחות נעימים של העולם בגיל כזה או אחר הוא יהיה מחוזק יותר ושלם יותר... שתהיה לכולנו שנת לימודים נפלאה....
 
היי עופרה, חוגים זה דבר נהדר!!

אני מאמינה שהשנה הוא כבר מסוגל להתמודד עם הליכה לחוגים. לפני שנתיים , חוץ מלריב על ללכת לגן, הייתי צריכה לריב גם על החוגים (הפסיק אחרי חודשיים) ועל ההצגות (מנוי) שעלו לי הרבה כסף. בשנה שעברה אפילו לא התחלתי עם זה. רק נתתי לו לפגוש חברים כל הזמן. הוא התבגר, ונרגע, ואני מניחה שיוכל להשתלב. אני מנסה לברר על כדורגל - שיתעמל כמה שאפשר עד שנעבור. במקום החדש, זו דרך נהדרת להכיר חברים. ותודה על החיזוק והפירגון
 

טלגיל

New member
../images/Emo93.gifנאוה אני מצטערת

אני ממש מצטערת אבל לא ראיתי את ההודעה שלך בדבר הששתפותכם בתוכנית. אבל לפי התגובות של כולם אני מבינה שזה עבר טוב. את יכולה להסביר לי בבקשה את עיקרי ה"לימוד העצמי" ומאיזה גיל מתחילים? תודה מראש
 
למעלה