למה חשוב לקרוא את האותיות הקטנות בהגדה של פסח

[Jargony]

למה חשוב לקרוא את האותיות הקטנות בהגדה של פסח

במשך שנים הייתה במשפחתי מסורת הקריאה הזאת של הפועל הצרכני ב"חד גדיא": דְּזַבִין (ולעתים אף: דְּזַבִּין).
אלמלא הקורס בארמית לא הייתי מטילה ספק בקריאה שלפיה "מכר אבא" ובעקבות כך לא הייתי מבחינה שלמעשה לא נכתב שם אלא "דִּזְבַן אבא".
אני תוהה אם האומנם שגיאה זו היא נחלת משפחתנו בלבד...
מיכי, בהזדמנות זו אני מודה לך על קבלת הפנים החמה לפורום הזה.
מתנצלת שבאתי ריקם.

 

[מיכי 10]

בבקשה

, ולא הייתי אומרת שבאת ריקם;

כל אחד מביא את עצמו, ועוד הערות, הארות, שאלות ותשובות.

שאלה יפה! אני לא יודעת אם זאת שגיאה. אולי זה נוסח שונה?

אם אינני טועה, בבית הורי, חל תהליך דומה, אך בכיוון ההפוך. נדמה לי ששרנובשנות ילדותי "דִּזְבַן" אבא בתרי זוז., ובשנים מאוחרות יותר, אולי כשעברנו לחגוג בקיבוץ של אחי, למדנו לשיר "דְּזַבִּין" אבא בתרי זוזי...

עכ"פ, "נדבקנו" - אמא שלנו, האחים שלי ואני - בתחביב של אבא. הוא נהג לאסוף הגדות שונות, כנראה כיוון שרצה להביא לנו עוד ועוד פירושים וחידושים. (מחקתי עכשיו חלק ממה שכתבתי, שמא אואשם שוב בפוליטיקה). בכל אופן, הצצתי עכשיו באוסף ההגדות המכובד שיש לי, ובחרתי 9 מתוכן. ובכוונה את הישנות יותר, וגם אחדות חדשות, ואחת בעריכת חברת קיבוץ בית השיטה, אפילו.

ומצאתי כך:
ב-3 מהן - גִּרסת "דִּזְבַן".
ב-6 מהן - גִּרסת "דְּזַבִּין".

 

[Jargony]

כדאמרי רבנן: לא בכדי(ב)

תודה, מיכי, על המחקר הקטן שערכת ועל תשובתך המבוססת.
רוח פסח דבקה בי מוקדם מהרגיל השנה, פשוט משום שאני אוהבת ה-כ-ו-ל בחג הזה. בייחוד מעניינים אותי פירושים והתפלפלויות למיניהם הנוגעים לכתוב בהגדה.
מהסיבה הזאת דווקא הפסח הצבאי היה תמיד חוויה מבחינתי. נתרמתי ממנו גם בהסברים חדשים גם בנעימות חדשות לזייף לפיהן את השירים (כמובן בינתיים כבר הספקתי לשכוח את רוב הדברים).
מה שבטוח לומר על "חד גדיא" בהסתמך על דברייך הוא שמחירי הגדיים השתנו במידת מה מאז הימים ההם...

 

[מיכי 10]

בבקשה, אם כי אינני בטוחה שתשובתי מבוססת.

אם את באמת אוהבת הכל בחג הפסח, אשריך! נראה לי שאת יחידת סגולה.
אני ממש לא אוהבת את חג הפסח, חוץ מאשר את המצוֹת, את הניקיון ואת ריחות האביב, הפרחים והחציר בשדות.

ובקשר לחד גדיא, אינני בטוחה אם הספקת לקרוא כאן לפני כמה ימים את השרשור של חד גדיא בלאדינו. אז ליתר ביטחון אני מביאה שוב את הקישור לשיר היפהפה הזה, ובכוונה בגרסה שבה אפשר לקרוא גם את מילות השיר (כנראה בביצוע יהורם גאון). הנה:

https://www.youtube.com/watch?v=okzy-eF5V2c

 

[Jargony]

מקסים, תודה!

ראיתי גם ראיתי את השרשור הזה, והצטערתי כל כך שאיני מבינה אלא קומץ מילים בשפה היפהפיה הזאת.
כמובן, זה לא פגם כלל בהנאתי מהשיר.

טוב, את ניקיונות הפסח אני לא ממש אוהבת, אבל את כל השאר...

יש משהו נפלא בתמהיל של אביב, של משפחה, של קרבה לשורשים ושל ריחוק מהמחשב בשעות הקטנות האלה של הלילה...

בדחילו ורחימו אני מעירה כאן שהצורך שלי להיות "קרובה לשורשים" הוא שעורר את כל חמתי לפני כמה ימים כשהתנהל פה דיון סוער על שפת הלימוד בארץ.
אני בת לשני הורים שאינם ילידי הארץ, ואף על פי שהם יכלו לנהל את חייהם ביותר משפה משותפת אחת שהייתה טבעית להם, הם בחרו בדרך הקשה וה"ציונית" ונאבקו ברזי העברית לא רק באולפן אלא גם בביתם שלהם.
תארי לעצמך כמה קשה זה וכמה לא מובן מאליו לאהוב בעברית, להתווכח מי יוריד את הזבל בעברית ולהסביר לילדים למה לא כדאי להם לשחק בגפרורים במילים עבריות אף על פי שדוגמה אחת שווה אלף מילים...

 

[מיכי 10]

הפתעת אותי עם הסיפור שלך על המאבק של

הוריך ב"קניית" השפה העברית. אני יכולה להבין אותו, למרות שאצלי כלל לא הרגשתי בדבר דומה.
גם הורי עלו לארץ ולא נולדו בה. אבל אף פעם לא הרגשתי מצידם בקשיים להסתדר עם השפה. האמת שאבא שלי התחיל ללמוד עברית כבר בחו"ל, כבחור צעיר, ומסתבר שהוא פשוט אהב ללמוד שפות שונות ולהשתמש בהן. ואמא שלי, שגם היא ידעה שפות נוספות, למדה עברית בארץ. כך שאני כבר נולדתי לתוך עברית טובה , וזו היתה השפה שלנו בבית.
מלבד כשהגיעה סבתא שלי לארץ, וגרה שנה בביתנו: היא דברה גרמנית (ובזכותה גם אני למדתי את השפה), כי היא הצליחה ללמוד רק מעט עברית ב-11שנותיה בארץ.

 

[Jargony]

תשבצים ומשחקי לשון

מהסוג של לקיחת מילה עברית ארוכה והפקת מילים עבריות אחרות ממנה: אלו היו "שיעורי הבית" שההורים שלי הטילו על עצמם כדי לקדם את לימוד העברית.
שעשועי הלשון האלה עדיין שמורים במשפחתנו על פתקים מצהיבים.
אמא שלי הגדילה לעשות ופשוט קראה עמודים נבחרים מן המילון העברי. ברצינות! עד היום היא שולפת מיני מילים עבריות שאני בטוחה שהיא ממציאה עד שאני מתפתה לבדוק במילון ולהיווכח שהצדק אתה.
נראה שגם ההורים שלך היו מונעים מכוח אותם אידיאלים של "דיבור עברי בארץ ישראל". בוודאי היה לגמרי לא פשוט לרכוש את השפה ברמה המתאימה לשימוש יום-יומי למרות העניין שאביך גילה בשפות אחרות.
עם כל האהבה שלי לעברית (הבית החם...), תמיד טוב לדעת שפות נוספות ומותר אפילו לאהוב אותן קצת... אשרייך שהיה מי שילמד אותך גם לשון אחרת.

 

[מיכי 10]

את המשחק הזה, של מציאת מילים רבות ככל האפשר

ממילה אחת ארוכה, אני מכירה דווקא מביה"ס. המורָה שלנו בכיתות הנמוכות נתנה לנו תרגילים כאלה, ומאד מאד אהבתי אותם.
כן, גם אני חושבת שאהבת שפות וכל הקשור בכך, זה באמת משהו שנרכש קודם כל בבית. ואחר כך כבר ממשיכים בכל לבד, וזה הופך לאתגר מהנה.

 

[Jargony]

לחלוטין!

 

[trilliane]

בכל ההגדות שאני מכירה כתוב דזבין

למיטב ידיעתי מדובר בארמית של ימי הביניים שנכתב ע"י אנשים שלא היו דוברי ארמית ילידיים, והתוצאה הייתה ארמית לא מדויקת דקדוקית. ייתכן שיש מקומות שבהם תיקנו אותה בדיעבד.

 

[מיכי 10]

באמת יתכן. אני לא יודעת.

יכולה לשאול שניים שלושה אנשים שאני סומכת עליהם שהם יודעים. אבל לא כל כך רוצה להטריד אותם לפני פסח. הכי מוקדם, אולי, בחול המועד.

 

[Jargony]

אהה! לא ידעתי את זה.

תודה לך, טרישה מק'מילן...

 

[מיכי 10]

לא בטוחה שאני מתעתקת נכון, אבל בערבית לובֿית

זה נשמע בערך כך:

חד גדיא חד גדיא. דזבין אבא בתרי זוזי...

ווַחֲדֵי זְ'דֵיי ווַחֲדֵי זְ'דֵיי. אֶלִישְׁרָא לִי בַּבָּא בְּזוּזֵי פְֿלוּס...

 

[Jargony]

כבר אפשר לאחל חג שמח?

יממותיים עמוסות הכנות לפניי, אך לא יכולתי לעזוב בלי להשאיר פה כמה איחולים לפסח רגוע ומהנה...
חג שמח!

 

[מיכי 10]

בוודאי! חג שמח גם לך

ולמשפחתך. וגם אני עמוסת עבודה, אבל בורחת לכאן שוב ושוב כדי להתאוורר.

יכולת לפתוח הודעה חדשה. כאן מותר.